עלילה לא לינארית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עלילה לא לינארית, במהותה, היא עלילה של יצירה נרטיבית שאינה מוצגת בסדר כרונולוגי, אלא מוצג בה שלב מתקדם של העלילה קודם לשלבים מוקדמים ממנו, בניגוד לעלילה לינארית, בה סדר האירועים בעלילה מוצג בסדר כרונולוגי.

בקולנוע, סרט לא לינארי יכול לכלול סיפור מסגרת ונושא מרכזי מקשר, אך נעשים בו דילוגי זמן רבים, במטרה לספק רקע והקשר או לאפיין קווי עלילה בצורה שלא הייתה מתאפשרת בתיאור רציף של המתרחש. סיפור המסגרת והנושא המרכזי הם אלו שיאפשרו בדרך כלל לצופה לקשר בין הפרטים ולהגיע לידי הבנה של הרעיון או המסר המרכזי בסרט.

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו הבדל מהותי בין עלילה לא לינארית בספרים לעומת סרטים ומחזות. בספרות המדובר באמצעי נפוץ הרבה יותר, ופעמים רבות עוצר הסופר את הבאת העלילה כסדרה, לשם הצגת חומר רקע הדרוש להבנת יתרת הסיפור או להצגת מניעיה של דמות ועלילותיה בעבר שלהן השלכות על ההווה. המדיום הספרותי מאפשר לסופר לקשר בין הפרטים ולהסביר לקורא את משמעותם בעלילה. לעומת זאת, בקולנוע ובתיאטרון קל יותר לצופה להבין את העלילה כאשר זו נשטחת לפניו בסדר כרונולוגי ולא בדילוגי זמנים, וכאשר ישנה התפתחות ברורה של העלילה במובני סיבה ותוצאה, עד לשיא העלילה.

מאחר שבסרט קולנוע קל יותר לצופה להבין את הפרטים כשהם מוצגים בסדר רציף, תסריט המציג את סדר ההתרחשות באופן לינארי וברור הוא בגדר מוסכמה קולנועית. אף על פי כן, ישנם סרטים השוברים מוסכמה זו ומציגים את עלילתם במבנה ספרותי יותר. סרט כזה בוחן דמויות, אירועים או מצבים על ידי סידור מחדש של ציר הזמן, מטעמים דרמטיים או נושאיים, באופן שמותיר רושם רב יותר מזה שהיה נוצר בהצגה לינארית של הפרטים.

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שפעמים רבות כשיוצא לאקרנים סרט בעל עלילה לא לינארית הוא נחשב לקיצוני וחדשני, סרטים כאלו נוצרו כבר בראשית תולדות הקולנוע. דוגמאות מוקדמות לכך הם "אי־סובלנות" של ד.וו גריפית' (1916), שהציג ארבעה סיפורים המתרחשים בתקופות שונות אך משתלבים יחד לקראת סופו, "האזרח קיין" (1941), שנחשב לאחד הסרטים הבולטים בתחום, ו"הכוח והתהילה"‏[1] (1933), שנחשב מקור השראה חשוב ל"אזרח קיין"‏[2].

סרט במבנה עלילה לא רציף ישים דגש בדרך כלל על אפיון הדמויות וטבען, תוך ניצול יתרונות מבנה עלילה זה לעומת מבנה העלילה הקונבנציונלי, שמוגבל על ידי תיאור רציף של התרחשויות ועל ידי עלילה מוכוונת־מטרה. כך, תתאר לעתים העלילה את מהלך חייה הכולל של הדמות (למשל ב"אזרח קיין"); או שהמטרה שמנסה להשיג הדמות הראשית היא שאיפה כלשהי בלתי גשמית, ועל כן כזו שקשה לתרגמה לרצף פעולות מעשיות שיקדמו את העלילה, אך כזו שיכולה לשמש בסיס רעיוני איתן, שסביבו תיבנה האחידות הנושאית. אולם לא תמיד משמש אפיון הדמויות ככלי המרכזי להנעת העלילה בידי יוצר הסרטים הלא רציפים, וכך למשל סרטיו של קוונטין טרנטינו "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הנושאים אופי עלילתי לא לינארי, מבכרים תיאור התרחשויות ואירועים וכן התפתחויות לא צפויות ("טוויסטים" בעלילה) ככלי להנעת העלילה ולפתרון מצבים סבוכים המתוארים בה.

אולם הצגת העלילה באופן לא לינארי, אין פשרה כי קהל הצופים יבין את הסרט באופן שונה. בסרטים מסוג זה על הצופה לקשר בין הפרטים השונים, להבין מהם את קשרי הסיבה והתוצאה בין ההתרחשויות וכך לקבל תמונה ברורה באשר למשמעות שניסה הסרט להעביר. לעתים סרטים אלו כושלים בהיבט זה, לדוגמה הסרט "סולם יעקב" (1990) בכיכובו של טים רובינס, שאופן הצגת העלילה בו הביא את מרבית הצופים להיכשל בניסיון להבינו, כשלא הצליחו לקשר בין הפרטים השונים שתוארו בו ולהגיע להבנה ברורה של הסיפור.

שילוב מקטעי הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב בסיסי בסרטים לא רציפים הוא האחידות הדרמטית, כלומר השילוב בין התפתחות העלילה והתרחשויותיה ובין הנושאים המרכזיים שלה. במרבית הסרטים העלילה היא מוכוונת־מטרה ומוכוונת־התרחשות – המטרה שמנסה הדמות הראשית להשיג ופעולותיה למען השגתה משמשות כבסיס אחיד לעלילה, ומשמעות הסיפור ניתנת בדמות השינויים שהיא עוברת בדרכה לכך. בסרטים לא רציפים, על אף שלהתרחשות יש תפקיד חשוב בעיצוב העלילה, השתלשלות המאורעות לא נקבעת אך ורק כתולדות של ניסיון להגשים מטרה כלשהי אחת ויחידה. לעומת זאת, הנושא המרכזי הוא שמכתיב את מבנה העלילה ומגדיר מה היא תתאר.

הנושא המרכזי תופס תפקיד חשוב בהכוונת העלילה וכן בהאחדה הנושאית של ההתרחשויות. ככל שמבנה העלילה פוסח בין הזמנים במידה רבה יותר, כך נדרש שההתרחשויות יהיו בעלות מכנה משותף איתן יותר, בדמות הנושא המרכזי. קישור בין פרטי העלילה השונים ילמד בסופו של דבר מהו נושאו המרכזי של הסרט או מסרו הכללי. הסרט עצמו אמנם מחולק לרצפי סצנות בעלות מכנה משותף (sequences), שמושתתים על אותם עקרונות כמו סרטים רציפים, קרי פיתוח העלילה על־בסיס יסוד מוביל ומניע כלשהו, דרך קונפליקט, עד שהעניין המתואר מגיע לשיא; אך חלקי העלילה הללו אינם מנותקים אחד מהשני, והנושא או הקונפליקט המרכזי הוא שממקד את העלילה ומחבר חלקים אלו יחדיו.

סרט לא רציף שמתמקד בדמות מסוימת, ינתח את עולמה הפנימי והרגשי. הנושא המרכזי יכול להיות צורך מסוים שיש לדמות וסידור העלילה ישליך על הקשר בין מעשיה לצורך זה. למשל, הסרט "האזרח קיין" עוסק בחוסר יכולתו למצוא אהבה של אדם שאינו יכול להעניקה. קיין מנסה לאורך הסרט למצוא אהבה, אך כושל כל פעם בשל אי־יכולתו להעניקה חזרה. כמו כן, על אף נחישותו להשיג את מטרותיו השונות, בסופו של דבר אי־יכולתו להעניק אהבה הורסת את מערכות היחסים שלו. הסרט "כלבי אשמורת", שמתאר שוד כושל של חנות תכשיטים ואת הניסיונות להבין את הגורמים לכישלון, ושכאמור אינו מתמקד בעיצוב דמויות, אינו נתלה על נושא מרכזי דווקא שממקד את העלילה, כי אם על מסר כללי, שאין לתלות אמון באלו המפרים את חוקי החברה.

עלילת מסגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטים לא רציפים ישנה עלילת מסגרת כלשהי, שמשמשת כנקודת ייחוס לשאר ההתרחשויות וכבסיס להקשר שבו יסופרו הפרטים. בכל פעם שהסרט מדלג בין הזמנים, הצופים נעזרים בעלילת המסגרת כדי להבין היכן עומד האירוע הנוכחי שמתואר ביחס לשאר העלילה וכיצד הוא מקדם אותה. כך הוא מאפשר לצופים להתמקד בתחום זמן מסוים ובהתרחשות מסוימת, כמו שהיו עושים בסרט רציף בעל עלילה מוכוונת־מטרה. עלילת המסגרת הנה בעלת תפקיד מהותי אף יותר והנה מעוררת עניין במידה רבה יותר, כאשר ישנם מכשולים וקשיים כלשהם עמם צריכה הדמות הראשית להתמודד על מנת להשיג את המטרה שמכוונת את עלילת המסגרת.

למשל, בסרט "האזרח קיין" עלילת המסגרת מתארת את העיתונאי תומפסון בניסיונותיו להבין מהי משמעות המילה "רוזבאד" שאמר קיין בטרם מת, וזוהי גם המטרה שמכוונת את העלילה ומערימה על תומפסון קשיים המניעים את העלילה. בסרט "רשומון" (1950) עלילת המסגרת מתארת שלושה אנשים שיושבים תחת שער רשומון בגשם השוטף, בניסיון לפענח את נסיבותיו של אירוע רצח ואונס. העדויות הסותרות שמתקבלות באשר למקרה מקשות על הפענוח. בסרט "הרומן שלי עם אנני" (1977) סיפור המסגרת מציג את הדמות הראשית אלבי מדברת אל המצלמה, כבמעין קטע סטנד אפ על מערכות יחסים, וניסיונו להשיב את אנני – עמה ניהל מערכת יחסים שהביאה אושר לו אך לא לה – הוא שמניע את העלילה. בסיפור המסגרת של "כלבי אשמורת" משתכנים במחסן אלה מהפושעים ששרדו באירוע השוד, ומנסים להבין מה השתבש. עליהם להתמודד עם פחדיהם והתנהגות חבריהם, וכן עם הפציעה החמורה של אחד מהם (מר אורנג'), שמסבכים את העלילה.

מה אינו סרט לא רציף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים מבלבלים להחשיב סרטים רציפים במהותם כסרטים לא רציפים. כך, למשל, סרט שמתחיל בפלאשבק לעבר ובסופו חוזר להווה, כמו "להציל את טוראי ראיין" או "איש קטן גדול", אינו סרט לא רציף. הפלאשבק יכול להתרחש לאחר שהוצג ראשית פתרונה של הבעיה המרכזית, ואז יחזור הסרט ויציג את הגורמים לה, בתיאור רציף עד לנקודה בה התרחש הפלאשבק, וזאת כדי לגרות את העניין והמתח של הצופה ולגרום לו לתהות באשר למהות העניין (למשל הסרטים "שדרות סאנסט" ו"דרכו של קרליטו"). ישנם אף סרטים המציגים פלאשבק ארוך בנקודת זמן מסוימת (כמו "קזבלנקה") או כמה פלאשבקים קצרים לאורכם (כמו "קאובוי של חצות" או "אנשים פשוטים"). יש גם סרטים המציגים שתי עלילות במקביל, אך כל אחת מהן מתנהלת בצורה רציפה, ולכן הסרט הוא רציף במהותו, למשל "החשוד המיידי" או "הפצוע האנגלי".

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר דוגמאות לסרטים בעלי עלילה לא לינארית:

דוגמאות לסרטים המאה ה-20
שנה שם הסרט שם הבמאי הערות
1916 אי-סובלנות ד.וו גריפית'
1927 נפוליאון אבל גאנס
1929 כלב אנדלוסי לואיס בוניואל
1941 האזרח קיין אורסון ולס
1950 רשומון אקירה קורוסאווה
1959 הירושימה אהובתי אלן רנה
1960 לה דולצ'ה ויטה פדריקו פליני
1960 עד כלות הנשימה ז'אן-לוק גודאר
1961 אשתקד במרינבד אלן רנה
1962 המזח כריס מרקר
1963 שמונה וחצי פדריקו פליני
1966 הקרב על אלג'יר ג'ילו פונטקורבו
1966 יצרים מיכלאנג'לו אנטוניוני
1966 פרסונה אינגמר ברגמן
1967 שניים לדרך סטנלי דונן
1967 Magical Mystery Tour הביטלס
1967 סוף השבוע ז'אן-לוק גודאר
1970 נקודת זבריצקי מיכלאנג'לו אנטוניוני
1970 הקונפורמיסט ברנרדו ברטולוצ'י
1972 סולאריס אנדריי טרקובסקי
1972 סוד הקסם הבורגני לואיס בוניואל
1977 הרומן שלי עם אנני וודי אלן
1982 פינק פלויד - החומה אלן פארקר
1984 היו זמנים באמריקה סרג'ו לאונה
1991 עגבניות ירוקות מטוגנות ג'ון אבנט
1992 כלבי אשמורת קוונטין טרנטינו
1993 תמונות קצרות רוברט אלטמן
1994 ספרות זולה קוונטין טרנטינו
1994 רוצחים מלידה אוליבר סטון
1994 אקזוטיקה אטום אגויאן
1995 החשוד המיידי בריאן סינגר
1996 הפצוע האנגלי אנתוני מינגלה
1997 המתיקות שאחרי אטום אגויאן
1997 סופת קרח אנג לי
1998 אושר טוד סולונדז
1998 הקו האדום טרנס מאליק
1998 ראן לולה ראן טום טיקוור
1998 דלתות מסתובבות פיטר הויט
1999 מגנוליה פול תומאס אנדרסון
1999 אקזיסטנז דייוויד קרוננברג
2000 תעביר את זה הלאה מימי לדר
2000 ממנטו כריסטופר נולאן
דוגמאות לסרטים המאה ה-21
שנה שם הסרט שם הבמאי הערות
2001 ונילה סקיי קמרון קרואו
2001 מלהולנד דרייב דייוויד לינץ'
2002 השעות סטיבן דלדרי
2002 חוקי המשיכה רוג'ר אייברי
2002 עיר האלוהים פרננדו מאירלס, קטיה לונד
2001 ונילה סקיי קמרון קרואו
2002 בלתי הפיך גספר נואה
2002 אדפטיישן ספייק ג'ונז
2003 שבעה צעדים פארק צ'אן-ווק
2003 אלפנט גאס ואן סנט
2003 21 גרם אלחנדרו גונסלס איניאריטו
2003 זהות ג'יימס מנגולד
2003 להרוג את ביל קוונטין טרנטינו
2004 הטינה טקאשי שימיזו
2004 שמש נצחית בראש צלול מישל גונדרי
2004 קרוב יותר מייק ניקולס
2004 אלכסנדר אוליבר סטון
2005 הגנן המסור פרננדו מאירלס
2005 באטמן מתחיל כריסטופר נולאן
2005 עיר החטאים פרנק מילר, רוברט רודריגז, קוונטין טרנטינו
2006 המבוך של פאן גיירמו דל טורו
2006 גיבורי הדגל קלינט איסטווד
2006 המעיין דארן ארונופסקי
2006 יוקרה כריסטופר נולאן
2007 תחושה מוקדמת מנן יאפו
2007 אני לא שם טוד היינס
2007 מייקל קלייטון טוני גילרוי
2007 כפרה ג'ו רייט
2007 פרנויד פארק גאס ואן סנט
2007 עד קצה העולם שון פן
2008 נער החידות ממומביי דני בויל, לאבלין טאנדאן
2009 השומרים זאק סניידר
2009 מר אף אחד ז'אקו ואן דורמל
2009 500 ימים עם סאמר מארק ווב
2010 בלו ולנטיין דרק צ'אפרנס
2010 האקסים של החברה שלי אדגר רייט
2011 עץ החיים טרנס מאליק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקור The Power and the Glory‏; לעתים מתורגם אף בשם "הגדולה והתפארת"
  2. ^ Preston Sturges, Andrew Horton, ‏Three more screenplays by Preston Sturges, עמ' 21, בגוגל ספרים (באנגלית)