עלי אכבר וליאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עלי אכבר וליאטי
علی‌اکبر ولایتی
Aliakbar Velayati by khamenei.ir 03 ().jpg
לידה 24 ביוני 1945 (בן 75)
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק רופא, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Islamic Coalition Party עריכת הנתון בוויקינתונים
velayati.ir
חתימה Ali-Akbar Velayati signature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עלי אכבר וליאטיפרסית: علی‌اکبر ولایتی; נולד ב-24 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי ורופא שמרן איראני. וליאטי הוא פרופסור מכובד באוניברסיטת שאהיד בהשתי למדעי הרפואה, יועץ בכיר של המנהיג העליון בעניינים בינלאומיים וראש מועצת המייסדים וחבר הנאמנים של אוניברסיטת אזאד האסלאמית.[1]

כמו כן, הוא חבר בהיכל התהילה של המדע והתרבות האיראניים, המועצה העליונה למהפכת התרבות, נשיא המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר, נשיא המרכז למחקר אסטרטגי ובכיר באקדמיה האיראנית למדעי הרפואה.

הוא היה שר החוץ במשך יותר מחמש עשרה שנים מדצמבר 1981 ועד אוגוסט 1997 תחת ראש הממשלה מיר-חוסיין מוסאווי בתקופת הנשיאים עלי ח'אמנאי ואכבר האשמי רפסנג'אני. הוא האדם הראשון והיחיד שמילא תפקיד זה יותר מעשר שנים. הוא היה מועמד בבחירות לנשיאות 2013 והפסיד, כשהגיע למקום החמישי מבין ששת המועמדים כשהוא צבר 2,268,753 קולות, שהם 6.18% מהקולות.

ראשית חייו וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

וליאטי נולד בכפר רוסטאמבאד, שמיראן, טהראן, ב-24 ביוני 1945.[2][3] הוא בוגר אוניברסיטת טהראן למדעי הרפואה בשנת 1964. סיים את לימודיו ברפואת ילדים לפני שעבר לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס להתמחות במחלות זיהומיות. בינתיים, לימד באוניברסיטה והיה חבר פעיל בגופים בעלי השפעה כמו המועצה העליונה למהפכה תרבותית וקרן האנציקלופדיה האסלאמית. במהלך שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי, נעצר על ידי שירות הביון סאוואכ כשהיה בן 17.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 הצטרף לחזית הלאומית, מפלגה חילונית.[2] בעקבות המהפכה האיראנית בשנת 1979, הוא נבחר כחבר פרלמנט מעיר הולדתו בבחירות לפרלמנט באותה השנה. הוא היה גם סגן שר הבריאות מנובמבר 1980 עד יולי 1981 בקבינט של מוחמד עלי רג'אי.[4]

לאחר שניצח בבחירות לנשיאות ב-13 באוקטובר 1981, הציע נשיא איראן עלי ח'אמנאי את וליאטי כראש ממשלתו לפרלמנט של איראן, אך הפרלמנט הצביע נגדו ב-22 באוקטובר. בהמשך הציע חמינאי את מיר-חוסיין מוסאווי, שזכה לאישור הפרלמנט. בנובמבר 1986 טען וליאטי כי על איראן לקיים קשרים דיפלומטיים עם כל מדינות העולם.[5]

במהלך ראשות הממשלה של מוסאווי שימש וליאטי כשר חוץ. לאחר בחירתו של אכבר האשמי רפסנג'אני לנשיא, הוא המשיך לשמש בתפקידו עד 1997, אז הסתיימה כהונתו של רפסנג'אני.[2] הוא היה יועץ לעניינים בינלאומיים למנהיג העליון של איראן מאז 1997.[6][7]

הפצצת AMIA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2006 הוציא השופט הארגנטינאי רודולפו קניקובה קוררה צווי מעצר בינלאומיים עבור וליאטי, שישה איראנים נוספים ולבנוני אחד בקשר להפצצה של בניין AMIA בבואנוס איירס, שהביאה למותם של 85 בני אדם ו-151 פצועים בדרגות שונות.[8] וליאטי מופיע ברשימת המבוקשים הרשמית של האינטרפול מאז מרץ 2007, בגין טענות על "רצח מחמיר ונזקים" הקשורים להפצצת AMIA.[9][10][11] צו המעצר מבוסס על הטענה כי בכירים באיראן תכננו את הפיגוע בפגישה באוגוסט 1993, בהם חמינאי, המנהיג העליון, מוחמד חג'אזי, יועץ המודיעין והביטחון של חמינאי, רפסנג'אני, הנשיא, עלי פאלחיאן, שר המודיעין, ושר החוץ, עלי אכבר וליאטי.[12]

שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

וליאטי מונה למועצה האסטרטגית ליחסי חוץ בשנת 2006. נראה שהוא מקורב למנהיג העליון עלי ח'אמנאי, משמש כיועצו לעניינים בינלאומיים וכתב את ההקדמה לספרו של חמינאי "פלסטין". הוא השתתף בטקס הלוויתו של עימאד מורנייה, שנהרג ב-12 בפברואר 2008, כשהוא מייצג את חמינאי ב-14 בפברואר בלבנון.[13]

ב-30 באוקטובר 2013 מונה לראש המרכז לחקר אסטרטגי, כשמונה על ידי אכבר האשמי רפסנג'אני,[14] שירש אותו חסן רוחאני.

בנובמבר 2019 מחלקת האוצר של ארצות הברית הכניסה וליאטי לרשימת האישים שהוטלו עליהם סנקציות.[15]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במרץ 2020, סוכנות הידיעות Tasnim דיווחה כי וליאטי נדבק בנגיף SARS-CoV-2, הנגיף הגורם למחלת נגיף קורונה 2019. דווח כי הוא נמצא בהסגר.[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי אכבר וליאטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ نشان‌های دولتی در روزهای پایانی خاتمی و احمدی‌نژاد به چه‌کسانی رسید؟. Tasnim News Agency (בפרסית). 24 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2016. 
  2. ^ 1 2 3 "Candidate Profile: Ali Akbar Velayati". Asharq Alawsat. 11 ביוני 2013. אורכב מ-המקור ב-2013-07-01. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2013. 
  3. ^ "Ali Akbar Velayati". IRDiplomacy. 23 בינואר 2013. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  4. ^ 1 2 "Ali Akbar Velayati profile". PressTV. אורכב מ-המקור ב-10 June 2013. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2013. 
  5. ^ Hunter, Shireen T. (Spring 1987). "After the Ayatollah". Foreign Policy 66: 77–97. JSTOR 1148665. 
  6. ^ Majd, Hooman. The Ayatollah Begs to Differ. Doubleday. 2008. 224.
  7. ^ A. Ehteshami (2002). "The foreign policy of Iran". in Lynne Rienner. The foreign policies of Middle East states. Boulder, Co.. עמ' 283–290. 
  8. ^ Stephens, Brett, "Iran's al Qaeda", Stephens' "Global View" column, editorial pages, The Wall Street Journal, 16 October 2007; p. A20
  9. ^ Wanted profile on Interpol website
  10. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-20 August 2010. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2010. 
  11. ^ "Argentina: More international arrest warrants issued for 1994 Jewish center bombing". South American Political and Economic Affairs. 16 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2013. 
  12. ^ Barsky, Yehudit (מאי 2003). "Hizballah" (Terrorism Briefing). The American Jewish Committee. אורכב מ-המקור ב-29 October 2013. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2013. 
  13. ^ Chalhoub, Elie (14 בפברואר 2012). "Imad Mughniyeh in Iran: The Stuff of Legends". Al Akhbar. אורכב מ-המקור ב-29 September 2013. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2013. 
  14. ^ ولایتی جایگزین روحانی شد
  15. ^ https://home.treasury.gov/news/press-releases/sm824
  16. ^ "Top adviser to Iran's supreme leader infected with coronavirus: Tasnim". Reuters. 12 במרץ 2020. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2020.