עלמון (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עַלְמוֹן (או עָלֶמֶת) היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע ובספר דברי הימים.[1] עלמון הייתה בנחלת שבט בנימין והוקצתה כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים על ידי הגורל שנערך במשכן שילה.

זיהוי פנים תנ"כי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שזיהו את עלמון עם נוב עיר הכהנים, בגלל הימצאותה של עלמון עם ענתות בחלק מהכתובים בתנ"ך, בעוד במקומות אחרים מצוי נוב עם ענתות[2].

יש שהציעו לזהות את עלמון עם היישוב המקראי בחורים, תוך התבססות על המשמעות הדומה של המילים עלם ובחור, אך אחרים חלקו על זיהוי זה.[3]

זיהוי גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לזהותה עם ח'רבת עלמית[4] והייתה מיושבת לסירוגין מאז תקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה העות'מאנית. ויקטור גרן שסייר באזור במחצית השנייה של המאה ה-19 ומצא שם שרידי בורות מים ואסמים חצובים בסלע, מעלה את ההשערה שאת היישוב ייסד עלמת משבט בנימין המוזכר בספר דברי הימים.[5][6]

במפת מדבא סומנה עלמון ממזרח לבית אל, ככל הנראה על פי זיהוי הנחשב למוטעה של אבסביוס[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י"ח; ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ה
  2. ^ יוסף צבי פוליצינצקי, ‏קרוא מקרא, מהדורת זיטומיר, תרל"ד, עמ' 147, באתר HebrewBooks
  3. ^ נתנאל אלינסון, עלמים ובחורים בחורבת עלמית, יש"ע שלנו 322, טבת תשע"ג
  4. ^ נ"צ 1760, 1369. סמוך ליישוב המודרני עלמון
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ו
  6. ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל, כרך שלישי: יהודה (ג), עמ' 52
  7. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', ערך עלמון, עמ' 234