על-אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

על-אדם ("אוברמנש", מגרמנית: Übermensch - אדם עליון) הוא מושג בפילוסופיה של פרידריך ניטשה. בספרו משנת 1883, "כה אמר זרתוסטרא", ניטשה מציג את דמות העל-אדם כמטרת האנושות. הוא שם בפי גיבור הספר, זרתוסטרא, את הטענה כי "האדם הוא משהו שיש להתגבר עליו".

בין החוקרים של כתבי ניטשה, אין הסכמה על פירוש מדויק למושג העל-אדם ואפילו לא על חשיבותו היחסית במשנתו הפילוסופית של ניטשה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לתפיסה של סיווג אנשים לאנשים עליונים ונחותים יותר קיים מזה אלפי שנים. בתרבות ארם נהריים התקימו חוקים שונים לבני אדם לפי מוצאם- חוק נפרד לבני אדם עליונים וחוק אחר לבני אדם רגילים וחוק שלישי כלפי עבדים. בהמשך השתמשו אנשים בתפיסות גזעניות כדי להצדיק את העבדות, ובמיוחד עבדות של אנשים שחורים בהבדלים "טבעיים" בין אנשים ממוצא שונה.

עוד בטרם נוצר הרעיון של "על אדם" על ידי ניטשה, הופיע הרעיון של אנשים עליונים ואנשים נחותים. לדוגמה הספר "ההסטוריה של יוליוס קיסר" שיצא במאה ה-19, הצדיק את שלטונו האבסלוטי של נפוליאון בונפרטה, שמינה את עצמו לקיסר. בטענה כי האנושות מתחקלת לאנשים רגילים ולגבורים הראויים לשלוט. ביטוי לתפיסה זו השפיעו על הדמות הראשית בספר "החטא ועונשו" מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי,שנכתב בשנת 1866. רסקולניקוב, מדמה לעצמו בתחילת הרומן שהוא מין אדם-על ולכן יכול וצריך לבצע את "הרצח המושלם".

ארציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניטשה מציג את מושג העל-אדם בהנגדה ברורה למושגי העולם הבא הנוצריים: זרתוסטרא מכריז כי העל-אדם הוא משמעות הארץ ומזהיר את שומעיו להתעלם מאלו המבטיחים תקוות לעולם הבא במטרה להניא אותם מהארץ. לטענתו, הפניית העורף לארציות נגרמת בגלל חוסר שביעות רצון מהחיים. חוסר שביעות הרצון גורם לאדם לייצר לעצמו עולם נוסף בו אלו שמיררו את חייו בעולם הזה - מיוסרים. העל-אדם אינו נמשך לעולמות אחרים מעבר לעולם הזה.

לטענתו, הבריחה של הנצרות מהעולם הזה, הובילה גם להמצאת מושג הנשמה הנצחית השורדת לאחר מות הגוף. תוצאת ההמצאה היא דה-גנרציה של הגוף והבשר ברי התמותה, המובילה לחיים של פרישות וסגפנות. זרתוסטרא ממשיך בקישור בין העל-אדם לגוף וטוען כי הנפש היא רק אחד המאפיינים של הגוף. הפנייה למטאפיזיקה והאפלטוניזם נתפסים בעיניו כקשורים לעולם הבא. מושגים כמו אמת וטבע, הומצאו לטענתו, כדי לברוח מהעולם הזה. העל-אדם אינו נופל בפחים אלו.

עם מבקריה החריפים של תורה זו נמנה הרמן כהן שכינה את האדם העליון "לא-אדם".[1]

מות האלוהים ובריאת הערכים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרתוסטרא קושר את העל-אדם עם מות האלוהים, כשכוונתו בפרט לאל הנוצרי. למרות שאלוהים הוא הביטוי המוחלט של ערכי העולם הבא ולאינסטינקטים שהובילו ליצירתם, לא ניתן להתכחש לכך כי קיומו נתן משמעות לחיים האנושיים לתקופה מסוימת. עתה הגענו לתקופה בה בני אדם רציניים אינם יכולים להאמין יותר באלוהים. כאשר המקור היחיד לערכים מוחלטים אינו יכול לספק אותם, קיימת סכנה מוחשית של התדרדרות לניהליזם. כדי לפתור את בעיית מות האלוהים והניהליזם, זרתוסטרא מציג את העל-אדם כבורא הערכים החדשים.

אולם, כדי להימנע מנפילה נוספת לאפלטוניזם וסגפנות, יצירת הערכים החדשים אינה יכולה להיות מונעת על ידי המניעים שהולידו את הערכים הישנים. המוטיבציה החדשה צריכה להגיע מתוך אהבה לחיים ולעולם הזה. מערכת הערכים הדמוקרטית היהודו-נוצרית, נוצרה כתגובת נגד לחיים ולכן היא הרסנית במהותה. לעומתה, ערכיו החדשים של העל-אדם יהיו מלאי חיים ויצירתיות.

העל-אדם כמטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרתוסטרא מקדים להכריז על העל-אדם כמטרה שהאנושות יכולה להציב לעצמה. חיים אנושיים יכולים לקבל משמעות על פי מידת חתירתם ליצירתו. מטרת כל אישה תהיה להוליד על-אדם ויחסיה עם גברים ייבחנו על פי סטנדרט זה.

מאפיין זה של העל-אדם יכול להזכיר את דעותיהם של דרווין והרברט ספנסר. אולם, בעוד האבולוציה בעזרת ברירה טבעית והישרדות המתאימים מתקדמת ללא הכוונה מצד המינים, המעבר מהאנושות לעל-אדם חייבת להיות רצונית.

הדמות המנוגדת לעל-אדם היא האדם האחרון של המודרנה השוויונית. זרתוסטרא מציג אותו כמטרה אלטרנטיבית אותה האנושות יכולה להציב לעצמה באופן שישלול את האפשרות לקיומו של העל-אדם. מושג האדם האחרון מופיע רק בספר "כה אמר זרתוסטרא".

פן זה של הדוקטרינה של ניטשה, מתמקד יותר על עתיד האנושות ככלל, מאשר על אינדיבידואל מזהיר אחד. ישנה חוסר הסכמה בין החוקרים בנוגע ליחס בין אספקט זה של העל-אדם לפן שלו כבורא הערכים החדשים.

על אדם בשלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"העל-אדם", כרזת תעמולה נאצית משנת 1942

המונח על אדם (Übermensch) שימש לעתים קרובות את היטלר ואת המשטר הנאצי כדי לתאר את הרעיון שלהם לגבי הגזע הארי שהוא כבביכול גזע עליון ועדיף מבחינה ביולוגית על פני שאר בני האדם. [2] גרסה גזעית של על-אדם של ניטשה הפכה לבסיס פילוסופי לרעיונות נציונל-סוציאליסטים. [3] [4]

התפיסה הנאצית של גזע העליון הולידה גם את הרעיון של "תת-אדם" (Untermenschen)- בני אדם נחותים לכאורה, שיש לשלוט בהם ולשעבד אותם. מונח זה כוון כלפי יהודים, צוענים, וסלאבים. המושג שימש מאוחר יותר כעילה להשמדה שלהם במסגרת השואה, רצח של שבוי מלחמה רוסים. כמו כן הנאצים החלו ליישם תוכניות לפיה יש לכבוש במזרח טריטוריה שתשמש כ"מרחב מחיה" (לבנסראום), שאת תושביו הנחותים (פולנים שאינם יהודים) ייהפכו לצמיתים, ולבסוף יוחלפו במתיישבים גרמנים. המונח תת אדם כוון גם לשחורים - ולמעשה, לכל בני האדם שאינם ארים. מקורו של מונח זה לא הגיע מניטשה, שהיה ביקורתי הן כלפי האנטישמיות והן כלפי הלאומיות הגרמנית.

גרמניה הנאצית פעלה לא רק כדי להשמיד גזעים "נחותים" אלה גם כדי להשביח את "הגזע העליון". רעיון זה קודם על ידי ידי רצח או "תיקון" של "ארים" נחותים (בעלי מומים, מפגרים, הומאים) כן על ידי נסיונות לבצע "השבחת הגזע". תוכנית T4 - אותנסיה נועדה לחסל את כל הגרמנים "הלא כשירים" ולדאוג ל"טיהור הגזע הארי". בתוכנית זו, רצחו הנאצים באמצעים שונים, לרבות תאי גזים, כ-90 אלף גרמנים שסבלו מפגמים גופניים, כמומים מולדים או מחלות כרוניות וכן מקשיים נפשיים. סעיף 175 נועד "לטהר" או לחנך מחדש הומאים גברים.

מנגד, תוכנית לבנסבורן או "מעיין החיים", הייתה תוכנית של המפלגה הנאצית, לעידוד "טהרת" הגזע הארי על ידי טיפוח ילדים שהתאימו למודל הארי. התוכנית פעלה במסגרת המשרד הראשי לגזע והתיישבות של האס אס. הדבר כלל הן עידוד ילודה לצאצאים של אנשי אס-אס או אנשים "טהורי דם" או ילדים ממוצא נורדי. היבט נוסף של ההתוכנית היה חטיפת ילדים שהתאימו לסטרואטפיפ הנאצי מרחבי אירופה. צוותי חוטפים מיוחדים פעלו בין השאר בנורווגיה, צרפת, פולין, אוקראינה ורוסיה. הם היו חוטפים ילדים מהוריהם ומגני שעשועים, וכן באמצעות אקציות. לעיתים היה מגיע צוות אס-אס למרכזו של כפר באמצע הלילה, מרכז את כל התושבים ולאחר סלקציה מפריד ילדים מאמהותיהם ומעביר אותם לגרמניה. אלפי ילדים שענו לקריטריונים של טוהר הגזע הועברו כך לגרמניה וגודלו כגרמנים נאצים. כמעט כל הילדים האלה לא הוחזרו להוריהם בתום המלחמה.

העל-אדם בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסופר ג'ק לונדון, בספריו The Sea-Wolf ו-Martin Eden, מתעמת עם העל-אדם של ניטשה והאינדיבידואליזם הקיצוני שלו. הוא מחשיב זאת כתפיסה אגואיסטית ואנוכית.
  • מחזהו של ג'ורג' ברנרד שו, "אדם ועל-אדם" (Man and Superman) מתייחס לארכיטיפ של ניטשה. גיבורו של המחזה הוא דמות סוררת המחשיבה עצמה מורמת מהצרכים הנורמליים של בני אדם.
  • ליאופולד ולוב ביצעו רצח בדם קר מתוך תפיסת על-אדם שהייתה להם לגבי עצמם. הסיפור זכה לעיבודים רבים, ביניהם סרטו של אלפרד היצ'קוק "החבל".
  • ייתכן שהרעיון המקורי לדמות הקומיקס סופרמן (המילה Superman הופיעה באנגלית כתרגום של ג'ורג' ברנרד שו למילה Übermensch), היה נבל בעל מאפייני על-אדם ניטשאי. עם זאת, אין עדות ברורה לכך שג'רי סיגל וג'ו שוסטר, יוצריו של דמות הקומיקס סופרמן, קראו כתבים של ניטשה לפני שיצרו את הדמות של סופרמן ב-1933.[5]
    • ניתן לטעון[דרוש מקור: מי טוען כך?] שדמותו המגלומנית של לקס לות'ור, אויבו המושבע של סופרמן, היא דמות אופיינית של אוברמנש ניטשיאני, או לכל הפחות של אדם השואף להיות אוברמנש.
    • באחד היקומים המקבילים שבו מדינות הציר ניצחו במלחמת העולם השנייה, מתוארת דמות מקבילה לסופרמן בשם Overman (תרגום נוסף לאנגלית של המונח הגרמני).
  • שירו של הזמר דייוויד בואי, "The Supermen", מתוך אלבומו The Man Who Sold the World משנת 1970, נכתב בהשראת תורתו של ניטשה.
  • בסרטו של סטנלי קובריק 2001: אודיסאה בחלל מופיע פירוש ל"על אדם" לאחר שהאסטרונאוט דייב באומן עובר דרך החלל והזמן. הוא מגיע לחדר בסגנון לואי ה-14 ובו הוא רואה את עצמו זקן יותר. עצמו הזקן יותר רואה את עצמו עוד יותר זקן וזה רואת גרסה עוד יותר זקנה שלו. דייב הזקן ביותר לאחר מכן הופך למעין "תינוק חלל" זוהר ומוקף בהילה ומרחף מעל כדור הארץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Manuel Knoll: The Übermensch as Social and Political Task: A Study in the Continuity of Nietzsche’s Political Thought, in: Manuel Knoll/ Barry Stocker (eds.): Nietzsche as Political Philosopher, Berlin/Boston 2014, pp. 239–266.
  • Nietzsche, F. (1885) Also sprach Zarathustra
  • Hollingdale, R. J., Rieu, E.V, (1961). Thus Spoke Zarathustra (Nietzsche, F.) Penguin Classics: Penguin Publishing (Originally published 1885)
  • Lampert, Laurence. Nietzsche's Teaching: An Interpretation of Thus Spoke Zarathustra. New Haven: Yale University Press, 1986.
  • Safranski, Rudiger. Nietzsche: A Philosophical Biography. Translated by Shelley Frisch. New York: W.W. Norton & Co., 2002.
  • Rosen, Stanley. The Mask of Enlightenment: Nietzsche's Zarathustra. New York: Cambridge University Press, 1995.
  • Wilson, Colin. The Outsider. Los Angeles: J.P. Tarcher, 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל צייטלין: מ"על-אדם" אל "אל עליון" או: מניטשה אל 'ספר הזוהר', דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, באתר JSTOR

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פלאי מ. ב. עורך, 1969, אדם עליון, אנציקלופדיה העברית כרך א, עמ' 534
  2. ^ Alexander, Jeffrey (2011). A Contemporary Introduction to Sociology (2nd ed.). Paradigm. מסת"ב 978-1-61205-029-4.
  3. ^ Nietzsche inspired Hitler and other killers – Page 7", Court TV Crime Library
  4. ^ William L. Shirer's take on the Relationship Between Friedrich Nietzsche and the Nazis
  5. ^ Alex Ross, "Nietzsche's Eternal Return", The New Yorker, October 7, 2019
פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מכתיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןרמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרישעיהו ליבוביץקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים הוויהאינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעיושרהישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה