על הכתיבה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | סטיבן קינג |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר עיון, אוטוביוגרפיה, ספר הדרכה |
| נושא | כתיבה יוצרת, מלאכת הכתיבה וזיכרונות אוטוביוגרפיים |
| הוצאה | |
| הוצאה | Scribner |
| מקום הוצאה | ניו יורק |
| תאריך הוצאה | 2000 |
| מספר עמודים | 288 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מודן |
| תאריך | 2003 |
| תרגום | שלומית הנדלסמן |
| מספר עמודים | 262 |
| פרסים | |
| פרס בראם סטוקר לספר עיון (2000); פרס לוקוס לספר עיון (2001) | |
| סדרה | |
| ספר קודם |
סיוטים בשמים  |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-0-684-85352-9 |
  | |
על הכתיבה: רשימות על מלאכת הכתיבה (באנגלית: On Writing: A Memoir of the Craft) הוא ספר עיון אוטוביוגרפי מאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג, שראה אור בשנת 2000 בהוצאת Scribner. הספר משלב ממואר עם דיון במלאכת הכתיבה ומדריך מעשי לכותבים. קינג מתאר בו כיצד חוויות מילדותו, ראשית הקריירה הספרותית שלו, הצלחתו, התמכרותו לאלכוהול ולסמים והגמילה מהם עיצבו אותו כסופר, ובמקביל מציג את השקפותיו על שפה, קריאה, הרגלי עבודה, דמויות, דיאלוג, תיאור, עלילה ושכתוב.
קינג החל לעבוד על הספר בסוף 1997, הניח אותו בצד בראשית 1998 ושב אליו ביוני 1999. ב־19 ביוני אותה שנה, זמן קצר לאחר שהחליט להשלים את כתב היד, נפגע קשה בתאונת דרכים. כחמישה שבועות לאחר התאונה חזר לעבוד על הספר בעודו בתהליך שיקום ובכאבים. בעקבות החוויה נוסף לספר החלק "On Living: A Postscript", שבו תיאר את התאונה, השיקום והחזרה לכתיבה.[1][2]
הספר זכה בפרס בראם סטוקר לספר עיון לשנת 2000 ובפרס לוקוס לספר עיון לשנת 2001.[3][4] עם השנים היה לאחד מספרי העיון המזוהים ביותר עם קינג ולספר נפוץ בקרב כותבים ובמסגרות להוראת כתיבה. המו"ל סיימון אנד שוסטר מגדיר אותו כרב־מכר שנמכר ביותר ממיליון עותקים.[5]
הספר ראה אור בעברית בשנת 2003 בהוצאת מודן, בתרגומה של שלומית הנדלסמן, בשם "על הכתיבה: רשימות על מלאכת הכתיבה".[6][7]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר החל קינג לעבוד על על הכתיבה בסוף 1997 הוא היה כבר למעלה משני עשורים אחד מסופרי רבי־המכר הבולטים בארצות הברית. מאז פרסום הרומן הראשון שלו, קארי, ב־1974, פרסם עשרות רומנים, נובלות וקובצי סיפורים, ובהם הניצוץ, העמדה, האזור המת, זה, מיזרי, המשחקים של ג'ראלד, דולורס קלייבורן וספרי סדרת המגדל האפל.
בשנים שקדמו לכתיבת הספר המשיך קינג לפרסם בקצב גבוה. ב־1996 הופיעו גרין מייל, שפורסם תחילה כרומן בהמשכים, דספריישן והרומן המקביל המשליטים, שפורסם בשם העט ריצ'רד בכמן. ב־1997 ראה אור המכשף והבדולח, הספר הרביעי בסדרת המגדל האפל. בתקופת העבודה על על הכתיבה פרסם קינג את שק של עצמות (1998), הילדה שאהבה את טום גורדון (1999) ואת הקובץ לבבות באטלנטיס (1999). כתיבת ספר על מלאכת הכתיבה לא סימנה אפוא הפסקה בקריירה הבדיונית שלו, אלא התנהלה במקביל אליה.
המעבר לסקריבנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר נוצר בתקופה של שינוי עסקי ומקצועי בקריירה של קינג. לאחר כשני עשורים שבהם פורסמו מרבית ספריו בכריכה קשה בהוצאת Viking, עזב קינג את ההוצאה בעקבות משא ומתן מתוקשר על חוזה חדש. בנובמבר 1997 הגיע להסכם עם Simon & Schuster, שבמסגרתו הוצאת Scribner תפרסם שלושה מספריו. ההסכם כלל מקדמה נמוכה יחסית לסכומים שקינג היה יכול לדרוש במעמדו, לצד השתתפות גבוהה יותר בהכנסות מן הספרים.[8]
שלושת הספרים שנכללו בהסכם היו שק של עצמות, קובץ סיפורים עתידי וספר עיון על מלאכת כתיבת הסיפורת. מכאן שהרעיון לספר על כתיבה קדם לתאונת הדרכים של 1999 ואף היה חלק מתוכנית הפרסום החדשה של קינג כשנה וחצי לפניה.[9]
כתיבתו העיונית של קינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שקינג מזוהה בראש ובראשונה עם סיפורת, על הכתיבה לא היה ספר העיון הראשון שלו. ב־1981 פרסם את ריקוד המוות (Danse Macabre), דיון אישי רחב בספרות ובתרבות האימה, שבו בחן ספרים, קולנוע, רדיו וטלוויזיה ואת מקורות כוחו של ז'אנר האימה. הספר זכה בפרס הוגו לספר עיון.[10][4]
ב־1988 כתב קינג את הטקסט לסיוטים בשמיים (Nightmares in the Sky), ספר צילומים של f-stop Fitzgerald העוסק בגרגוילים ובפיסול אדריכלי. בשנות התשעים השתתף לצד סופרים אחרים, ובהם איימי טאן ודייב בארי, בספר Mid-Life Confidential, שתיעד באופן הומוריסטי את מסע ההופעות של להקת הסופרים Rock Bottom Remainders.[11]
קינג פרסם במהלך השנים גם מסות, הקדמות, הרצאות ומאמרים על ספרות, אימה וצנזורה. עם זאת, על הכתיבה היה הספר הראשון שהקדיש במלואו לשאלה כיצד נעשה לסופר וכיצד הוא מבין ומבצע את מלאכת כתיבת הסיפורת. בניגוד לריקוד המוות, שבו הפנה את מבטו בעיקר אל הז'אנר ואל יצירותיהם של אחרים, כאן העמיד במרכז את עבודתו שלו ואת הכלים הבסיסיים של הכתיבה.
מקור הרעיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינג כתב בפתח הספר כי הרהר במשך שנה או יותר באפשרות לכתוב ספר קטן על מלאכת הכתיבה, אך היסס בין השאר משום שהצלחה מסחרית כשלעצמה אינה בהכרח מקנה לסופר סמכות ללמד אחרים.
אחד האירועים שסייעו לו לגבש את הרעיון היה שיחה עם הסופרת איימי טאן, שהייתה עמו חברה בלהקת Rock Bottom Remainders. קינג שאל אותה איזו שאלה הייתה רוצה שמראיינים ישאלו אותה אך אינה נשאלת. טאן השיבה ”אף אחד אף פעם לא שואל על השפה.” (איימי טאן, בשיחה עם סטיבן קינג[12])
ההערה חידדה עבור קינג דבר שהעסיק גם אותו: סופרים פופולריים נשאלו לעיתים קרובות מאין מגיעים הרעיונות שלהם, כיצד המציאו דמויות ומה מקור הצלחתם, אך לעיתים רחוקות על בחירת מילים, מבנה משפט או השפה עצמה. הספר התגבש משום כך לא כניסיון להסביר רק כיצד מוצאים רעיונות, אלא כיצד הופכים אותם לפרוזה באמצעות מלאכת השפה.
כתיבת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג החל לכתוב את על הכתיבה בנובמבר או בדצמבר 1997. לדבריו, אף שבאותה תקופה נדרשו לו בדרך כלל כשלושה חודשים להשלים טיוטה ראשונה של ספר, כעבור כשנה וחצי היה כתב היד של על הכתיבה עדיין רק במחציתו. בפברואר או במרץ 1998 הניח אותו בצד, משום שלא ידע כיצד — או אם — להמשיך.[13]
ביוני 1999 החליט להקדיש את הקיץ להשלמתו. לאחר שקרא מחדש את כתב היד מצא שהוא מרוצה ממנו יותר מכפי שזכר. בשלב זה כבר השלים את החלק האוטוביוגרפי ואת הדיון הבסיסי בכלי הכתיבה, אך נותר לפניו החלק המרכזי על עצם המלאכה. ב־17 ביוני ישב ליד שולחן האוכל והכין רשימה של שאלות ונושאים שבהם ביקש לעסוק בהמשך הספר.[13]
יומיים לאחר מכן נפגע בתאונת הדרכים. התאונה קטעה אפוא לא את ראשית כתיבתו של הספר, אלא את ניסיונו להשלים כתב יד שהחל כשנה וחצי קודם לכן.
תוכן ומבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על הכתיבה אינו בנוי כספר לימוד שיטתי. הוא נע מן האוטוביוגרפי אל התאורטי והמעשי וחוזר בסופו אל האוטוביוגרפי. ליבת המהדורה המקורית כוללת את החלקים "C.V.", "What Writing Is", "Toolbox", "On Writing" ו־"On Living: A Postscript"; לאחריהם צורפו נספחים שבהם דוגמה מעשית לעריכת טקסט ורשימת ספרים שקרא קינג בשנים הסמוכות לכתיבת הספר.
החלק האוטוביוגרפי מציג את החוויות שקינג ראה כרלוונטיות להיווצרותו ככותב; לאחריו הוא מגדיר את פעולת הכתיבה עצמה, מציג את "ארגז הכלים" של הכותב ומרחיב על יישומו ביצירת סיפורת. החלק המסיים מחזיר את הספר לסיפור חייו ומתאר את התקופה שבה התאונה איימה על יכולתו לחזור למלאכה שבה עסק.
קורות חיים – היווצרותו של סופר
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק הראשון של הספר, שכותרתו "C.V." (ראשי תיבות של המושג קורות חיים בלטינית "Curriculum Vitae"), אינו אוטוביוגרפיה מקיפה אלא רצף של זיכרונות שקינג בחר בשל הקשר שלהם, בעיניו, להתפתחותו כקורא וככותב.
הוא מתאר את ילדותו לאחר שאביו עזב את המשפחה ואת גידולו בידי אמו. המשפחה חיה בתקופות מסוימות בדוחק ועברה בין מקומות מגורים שונים. לצד זיכרונות משפחתיים מתאר קינג את משיכתו המוקדמת לסיפורי אימה, קומיקס, סרטים וספרים ואת המעבר מקריאה לכתיבת סיפורים בעצמו.
אחיו דייוויד הפיק בבית עיתון בשם Dave's Rag, וקינג החל לכתוב עבורו. בהמשך הדפיס סיפורים וניסה למכור אותם לחבריו. כנער החל לשלוח סיפורים לכתבי עת וקיבל מכתבי דחייה רבים. בספר הוא מתאר כיצד תלה את מכתבי הדחייה על מסמר בקיר, וכאשר המסמר לא היה מסוגל עוד לשאת אותם החליף אותו בדוקרן גדול יותר והמשיך לשלוח סיפורים. האנקדוטה ממחישה את החשיבות שהוא מייחס להתמדה וליכולת להמשיך לעבוד למרות דחייה.
קינג ממשיך אל לימודיו באוניברסיטת מיין, היכרותו עם טביתה ספרוס ונישואיהם, עבודתו במכבסה תעשייתית ולאחר מכן כמורה לאנגלית. בשנים הראשונות לנישואיהם התקיימה המשפחה בצמצום ממשכורותיהם ומהכנסות שקיבל ממכירת סיפורים למגזינים.
נקודת המפנה המרכזית בחלק זה היא כתיבת קארי. קינג התקשה בגרסה הראשונית והשליך את הדפים הראשונים לפח. טביתה מצאה אותם, קראה אותם ושכנעה אותו להמשיך.[14] האירוע משמש הן כסיפור הפריצה המקצועית שלו והן כדוגמה לחשיבותו של קורא מהימן המסוגל לראות בטקסט אפשרויות שהכותב עצמו אינו רואה.
החלק האוטוביוגרפי עוסק גם בהתמכרותו של קינג לאלכוהול ולסמים ובגמילתו מהם. הוא מתאר את החשש שלא יוכל עוד לכתוב כשהוא פיכח ואת התקופה שבה התקשה לשוב למלאכה, עד שהכתיבה שבה בהדרגה והבהירה לו שאינה תלויה בשימוש בחומרים ממכרים. בריאיון שנערך לרגל פרסום הספר סיפר כי לאחר שהפסיק להשתמש בסמים ובאלכוהול עבר תקופה של חודשים שבה היה מדוכא וחש כי "נגמר לו הדלק", לפני שהכתיבה חזרה.[15]
אחד הסמלים שבהם הוא משתמש לתיאור השינוי הוא שולחן העבודה. בתקופת ההתמכרות עמד במרכז חדר עבודתו שולחן עץ גדול; לאחר שנגמל החליף אותו בשולחן קטן יותר שהוצב בצד החדר. קינג מציג את השינוי כביטוי להבנה שהאמנות צריכה להיות חלק מן החיים, ולא להפוך את החיים למערכת תמיכה באמנות.[16]
"מהי כתיבה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלק "What Writing Is" מנסה קינג לתאר את היחסים בין הכותב לקורא. הוא משווה כתיבה לטלפתיה: הכותב והקורא עשויים להיות במקומות שונים ואף בתקופות שונות, אך הסימנים הכתובים מאפשרים לקורא לבנות בדמיונו תמונה שהתקיימה קודם בדמיונו של הכותב.
קינג מדגים זאת באמצעות תיאור של שולחן, מפה אדומה, כלוב ובתוכו ארנב לבן שעל גבו הספרה שמונה. הכותב והקורא אינם צריכים לדמיין כל פרט באופן זהה; די בכך שהפרטים המרכזיים יעברו ביניהם.[17]
מן הדימוי נגזרת גם תפיסתו ביחס לתיאור. תפקיד הכותב אינו למסור לקורא העתק שלם של התמונה הקיימת בראשו, אלא לבחור פרטים שיאפשרו לקורא להשלים אותה בעצמו. עודף פירוט עלול, לפי תפיסה זו, לפגוע בחוויית הקריאה לא פחות ממחסור בו.
"ארגז הכלים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק "Toolbox" (ארגז כלים) משתמש קינג בזיכרון שלו את ארגז הכלים הגדול של סבו, כמטפורה למלאכת הכתיבה. כשם שבעל מלאכה זקוק לכלים מסוגים שונים, כך הכותב צריך לפתח מערכת של כלים לשוניים וסיפוריים וללמוד להשתמש בכלי המתאים לכל משימה.
ברובד הבסיסי ביותר מציב קינג את אוצר המילים ואת הדקדוק. ביחס לאוצר המילים הוא מזהיר מפני ניסיון מלאכותי להישמע משכיל: אין צורך להחליף מילה פשוטה במילה נדירה רק כדי להרשים את הקורא. המטרה, לפי גישתו, היא להשתמש במילה המתאימה.
גם הדקדוק אינו מוצג כאמצעי להגביה את הסגנון, אלא כמערכת שהשליטה בה מאפשרת לכותב לבנות משפטים בביטחון. קינג ממליץ במיוחד על The Elements of Style מאת ויליאם סטרנק הבן וא"ב וייט.[18]
קינג מסתייג במיוחד משימוש עודף בקול הסביל ומתואר הפועל, ובייחוד כאשר תואר הפועל מסביר כיצד נאמר משפט במקום שהדיאלוג וההקשר יעבירו זאת בעצמם. המלצות אלה מבטאות את העדפתו לפרוזה ישירה, ולא איסור מוחלט על שימוש באמצעים הללו.[19]
כלי נוסף הוא הפסקה. בפרוזה סיפורית רואה קינג בפסקה יחידת ארגון מרכזית: אורכה והמעבר מפסקה לפסקה משפיעים על קצב הקריאה ועל תחושת התנועה של הסיפור. בכך עובר "ארגז הכלים" בהדרגה מן המילה והמשפט אל ארגון הפרוזה.
תפיסת הכתיבה כמלאכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגישה שקינג מציג מבוססת על שילוב בין כישרון לבין מלאכה נרכשת. הוא אינו טוען שכל אדם יכול להפוך לסופר גדול באמצעות לימוד טכניקה בלבד, אך סבור שכותב בעל יכולת בסיסית יכול להשתפר במידה ניכרת באמצעות קריאה, כתיבה מרובה, שליטה בכלי השפה ועריכה. הספר אינו מציע אפוא נוסחה ליצירת רב־מכר אלא מערכת של הרגלי עבודה ועקרונות שקינג גיבש במהלך הקריירה שלו.
קריאה וכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני התנאים הבסיסיים להשתפרות ככותב הם, לדעת קינג, קריאה מרובה וכתיבה מרובה. הקריאה מלמדת לא רק באמצעות יצירות מוצלחות; קינג טוען שגם ספר חלש יכול ללמד את הקורא לזהות מה אינו פועל ואף לגרום לכותב מתחיל להבין שהוא מסוגל לעשות דבר־מה טוב יותר.
את הקשר בין הקריאה לכתיבה הוא מסכם כך ”אם אין לכם זמן לקרוא, אין לכם זמן — וגם לא הכלים — לכתוב” (סטיבן קינג, על הכתיבה[20])
לצד הקריאה עומדת העבודה הסדירה. קינג מתאר לעצמו יעד של כ־2,000 מילים ביום בזמן עבודה על ספר. הוא מציג זאת כשגרת העבודה שלו, ולא כנוסחה שכל כותב חייב לאמץ; העיקרון הרחב יותר הוא כתיבה סדירה והימנעות מתלות בהשראה בלבד.[16]
מצב סיפורי במקום עלילה מתוכננת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת העמדות המובהקות ביותר בספר היא הסתייגותו של קינג מתכנון מוקדם ומפורט של העלילה. הוא מעדיף להתחיל ב"מצב" בעל פוטנציאל — לעיתים קרובות שאלה בנוסח "מה יקרה אם?" — ולהכניס לתוכו דמויות.
קינג אינו טוען שמעולם אינו מתכנן עלילה, אלא שהוא עושה זאת לעיתים רחוקות ככל האפשר. הוא מנמק זאת בכך שהחיים עצמם אינם מתפתחים לפי עלילה מסודרת ושבעיניו תכנון מוקדם מדי עלול לפגוע בספונטניות של תהליך היצירה.[21]
הגישה ניכרת בנקודות המוצא של רבות מיצירותיו. במיזרי סופר פצוע נתון לחסדיה של מעריצה אובססיבית; בהניצוץ משפחה מבודדת במלון במהלך החורף; ובהעמדה מגפה משמידה את מרבית האנושות. המצב הראשוני משמש עבור קינג כנקודת מוצא שממנה הוא מאפשר לדמויות ולסיפור להתפתח.
תיאור, דיאלוג ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג מבחין בין שלושה אמצעים מרכזיים בסיפורת: סיפור הפעולות, המניע את היצירה קדימה; תיאור, היוצר את העולם החושי; ודיאלוג, המעניק לדמויות נוכחות ואופי.
בתיאור הוא מזהיר הן מפני מחסור והן מפני עודף. על הכותב לדעת כיצד נראה המקום שהוא מתאר, אך אין צורך להעביר לקורא כל פרט הקיים בדמיונו. בחירת כמה פרטים משמעותיים משאירה לקורא מקום לבנות חלק מן התמונה בעצמו.
בדיאלוג מדגיש קינג את הצורך להקשיב לאופן שבו אנשים מדברים. בחירת המילים, המקצב והאופן שבו דמות מתנסחת הם אמצעי אפיון, ולכן הוא מסתייג מהוספת תוארי פועל שמסבירים שוב כיצד נאמר משפט שהדיאלוג וההקשר כבר אמורים להבהיר.
תפיסתו את הדמויות קשורה גם ליחסו לעלילה: דמות שנבנתה באופן אמין עשויה, מבחינתו, לפעול אחרת מכפי שהמחבר תכנן מראש. ניסיון לכפות עליה פעולה רק משום שהיא נחוצה לתוכנית העלילה עלול לפגוע באמינותה.
נושא ומשמעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג אינו מתנגד לקיומם של נושאים, סמלים או רעיונות ביצירה, אלא לניסיון לכפות אותם על הסיפור לפני שהוא קיים. הטיוטה הראשונה נועדה, לפי גישתו, בראש ובראשונה לגלות את הסיפור.
לאחר השלמת הטיוטה יכול הכותב לשאול במה היצירה עוסקת מעבר לאירועים עצמם. בקריאה מחדש ניתן לזהות דפוסים, שאלות ונושאים שהופיעו במהלך הכתיבה ולחזקם בשכתוב. בכך הוא מבחין בין גילוי משמעות בתוך הסיפור לבין בניית סיפור שנועד מראש להמחיש מסר.
הדלת הסגורה והדלת הפתוחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג מתאר את הטיוטה הראשונה ככתיבה "בדלת סגורה". בשלב זה הכותב מספר בראש ובראשונה לעצמו את הסיפור ואינו אמור לנסות לספק את ציפיותיהם של קוראים, מבקרים או עורכים.
לאחר השלמת הטיוטה הוא ממליץ להניח אותה בצד למשך זמן מה. המרחק מאפשר לו לחזור אליה בעין ביקורתית יותר. רק אז "נפתחת הדלת": הטקסט עובר שכתוב ובהמשך נחשף לקוראים אחרים.
הקורא האידיאלי
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
לצד ההמלצה להגן על הטיוטה הראשונה מהשפעה חיצונית, קינג אינו רואה בכתיבה פעולה המתקיימת בחלל ריק. הוא מכנה את האדם שאת תגובתו הוא מדמיין במהלך העבודה "הקורא האידיאלי". עבורו הייתה זו בדרך כלל אשתו, הסופרת טביתה קינג.[16]
הקורא האידיאלי מספק נקודת ייחוס מוחשית יותר מן המחשבה על "הקהל": הכותב יכול לשאול אם אותו אדם יצחק, ישתעמם, ייבהל או ירגיש שחסר מידע. לאחר השלמת הטיוטה אפשר להשוות בין התגובה שהכותב צפה לבין תגובת הקורא בפועל.
שכתוב וקיצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג מספר כי ב־1966 קיבל מכתב דחייה מעורך שחשב כי הסיפור ששלח אינו רע אך מנופח מדי. העורך הציע לו נוסחה ”טיוטה שנייה - טיוטה ראשונה פחות 10%.” (מכתב דחייה שקיבל סטיבן קינג, 1966[22])
קינג העתיק את הנוסחה והחזיק אותה סמוך למכונת הכתיבה שלו. הוא אינו מציג את עשרת האחוזים כחוק מתמטי שכל כתב יד חייב לעמוד בו, אלא כתזכורת לכך ששכתוב מחייב גם הסרה של חזרות, הסברים וקטעים שאינם משרתים עוד את הסיפור.
דוגמת העריכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר אינו מסתפק בתיאור מילולי של תהליך השכתוב. בחלק "Door Shut, Door Open" מציג קינג קטע מטיוטה מוקדמת של הסיפור "1408" ולצדו את הגרסה הערוכה, ומעיר על השינויים שביצע. כך הוא מדגים בפועל קיצורים, שינויי ניסוח והבהרות ומקשר בין עקרונות העריכה שבחלק התאורטי לבין עבודתו על טקסט ממשי.[23]
רשימות הקריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיום הספר מצרף קינג רשימת קריאה ארוכה שנועדה להמחיש אחד מן העקרונות המרכזיים שלו: כדי ללמוד לכתוב יש לקרוא באופן נרחב ומתמשך. הרשימה המקורית כוללת קרוב למאה ספרים שקרא במשך שלוש או ארבע השנים שבהן כתב, בין השאר, את הילדה שאהבה את טום גורדון, לבבות באטלנטיס, על הכתיבה ואת ראשית מתוך הביואיק.[24]
קינג מדגיש כי אין מדובר בקאנון מחייב או ברשימת ספרים שכל כותב חייב לקרוא. אלה ספרים שנהנה מהם ושלהערכתו השפיעו בדרך כלשהי על עבודתו בתקופה שבה נכתב הספר. חשיבות הרשימה היא אפוא פחות בבחירת כותרים מסוימים ויותר בהדגמת טווח הקריאה שלו.
ברשימה מופיעים זה לצד זה סופרים קאנוניים, ספרות ריאליסטית וספרות פופולרית, מתח, פשע ופנטזיה. בין הסופרים הבולטים הנזכרים בה נמצאים צ'ארלס דיקנס, ג'וזף קונרד, ויליאם פוקנר, הרפר לי, קורמאק מקארתי, דון דלילו, ריימונד קארבר, ג'ון אירווינג, ג'ויס קרול אוטס, טוני מוריסון, ג'יי קיי רולינג, מייקל שייבון ופול אוסטר, לצד סופרי מתח ופשע ובהם מייקל קונלי, תומאס האריס ואלמור לנרד.
בין הספרים המוכרים ברשימה נמצאים אל תיגע בזמיר מאת הרפר לי ולב המאפליה מאת ג'וזף קונרד, לצד יצירות מאת פוקנר, דלילו וקארבר ושלושת ספרי הארי פוטר הראשונים של רולינג. העירוב בין ספרות קאנונית, ספרות ז'אנר ורבי־מכר ממחיש את גישתו של קינג שלפיה כותב יכול ללמוד מסוגים שונים של כתיבה ולא רק מיצירות הנחשבות ל"ספרות גבוהה".
גם קריאה בספרים שקינג מעריך כחלשים ממלאת, לדעתו, תפקיד בתהליך הלמידה: הם מאפשרים לכותב לזהות מה אינו פועל ולשאול כיצד היה פותר את אותה בעיה בעצמו. משום כך הרשימה משמשת המחשה להרגל הקריאה שעליו הוא ממליץ, ולא תוכנית לימודים סגורה.
במהדורות מאוחרות הורחבו רשימות הקריאה ונוספו ספרים שקינג קרא לאחר פרסום המהדורה הראשונה.
התאונה והחזרה לכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־19 ביוני 1999 יצא קינג להליכתו היומית סמוך לבית הקיץ שלו במערב מיין. כאשר צעד על שוליו של כביש 5 ליד נורת' לאבל, פגע בו מיניוואן מסוג דודג' שבו נהג בריאן סמית. לפי המשטרה, סמית איבד שליטה ברכב לאחר שכלב שהיה משוחרר בתוכו הסיח את דעתו. קינג פונה תחילה לבית חולים בברידג'טון ומשם במסוק למרכז הרפואי Central Maine Medical Center בלואיסטון.[25]
הפציעות שדווחו בזמן אמת כללו שברים מרובים ברגלו הימנית ובירך, קריסת ריאה ופציעה בקרקפת; דיווחים נוספים ציינו גם שברים בצלעות.[26][27] הפגיעה ברגל ובירך הצריכה ניתוחים וקיבוע חיצוני, וחלק מן הפינים ששימשו לקיבוע הוסרו בניתוח נוסף באוגוסט.[28]
קינג חזר לביתו בבאנגור ב־9 ביולי, לאחר שלושה שבועות בבית החולים, והחל בשיקום יומי שכלל מתיחות, כיפוף והליכה בעזרת קביים. ב־4 באוגוסט חזר לבית החולים לניתוח נוסף.[28]
ב־24 ביולי, חמישה שבועות לאחר התאונה, חזר לכתוב. לדבריו, בשלב זה עדיין לא היה מסוגל לכופף את ברכו הימנית, וישיבה נעשתה מכאיבה מאוד לאחר כארבעים דקות וכמעט בלתי אפשרית לאחר כשעה ורבע.[28]
טביתה ארגנה עבורו עמדת עבודה בבית ובה מחשב, מדפסת, כתב היד של על הכתיבה, פתקים וחומרי עזר. בפגישת העבודה הראשונה ישב ליד השולחן במשך כשעה וארבעים דקות וכתב כחמש מאות מילים; קינג תיאר את החזרה כחוויה מפחידה וכמעט כלימוד מחודש של פעולת הכתיבה.[28]
קינג המשיך לעבוד במהלך השיקום והשלים את על הכתיבה. בנובמבר 1999, בתגובה לדיווחים שלפיהם התאונה עלולה למנוע ממנו להמשיך לכתוב, הבהיר כי אף שסיבולת העבודה שלו פחתה ותפוקתו ירדה, מאז התאונה כבר השלים את ספרו על כתיבה, כתב את הנובלה "Riding the Bullet" והחל לעבוד על יצירות נוספות.[29]
החוויה תוארה בחלק "On Living: A Postscript". בכך חוזר הספר בסיומו מן הדיון התאורטי במלאכה אל משמעותה בחייו של קינג עצמו: לאחר שתיאר כיצד נעשה לכותב וכיצד הוא נוהג לעבוד, הוא מתאר את הקושי הפיזי והנפשי הכרוך בעצם החזרה לכתיבה לאחר התאונה.
ההליך נגד הנהג וגורל הרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התאונה נבחנה התנהלותו של הנהג, בריאן אדווין סמית, בידי חבר מושבעים גדול, שהגיש נגדו כתבי אישום בגין נהיגה מסכנת ותקיפה בנסיבות מחמירות. במסגרת הסדר טיעון הותר לסמית להודות בעבירה הקלה יותר של נהיגה מסכנת. בינואר 2000 נגזרו עליו שישה חודשי מאסר, שריצויים הושעה, רישיון הנהיגה שלו נשלל לשנה והוא הועמד לשנת מבחן, שבמהלכה הוטלו עליו גם הגבלות על הפעלת כלי רכב אחרים, כגון אופנועי שלג ורכבי שטח.[30][31]
סמית, שכבר צבר קודם לכן שורה של עבירות תנועה, נמצא מת בביתו במיין ב־22 בספטמבר 2000, כ־15 חודשים לאחר התאונה. תחילה לא נמצאו סימני אלימות, ובדיקה מאוחרת של חוקר מקרי המוות קבעה כי מת ממנת יתר מקרית של פנטניל, משכך כאבים שנרשם לו בשל פציעת גב כרונית.[32][33]
גם גורלו של הרכב שפגע בקינג זכה לתשומת לב ציבורית. בעוד קינג היה מאושפז ביקשה אשתו, טביתה, מעורך דין המקורב למשפחה לרכוש את הוואן, מחשש שמישהו אחר יקנה אותו וימכור חלקים ממנו כמזכרות. קינג סיפר כי במשך חודשים השתעשע במחשבה לרסק בעצמו את הרכב, אך בסופו של דבר, בעקבות עצתה של טביתה, לא עשה זאת. הרכב נשלח למגרסת מכוניות ונדחס לקוביית מתכת.[34]
קבלה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר זכה ברובו לביקורות חיוביות עם פרסומו, אך המבקרים נחלקו ביחס לאחידות המבנה ולחשיבותן של עצות הכתיבה עצמן.
ב־"Kirkus Reviews" תואר הספר כמדריך נדיב ובהיר לכותבים וכספר בעל עניין גם לקוראי קינג שאינם כותבים. הביקורת הדגישה את השילוב בין תיאור ילדותו, השנים שקדמו להצלחתו ועצות מעשיות על בניית סיפור ושכתוב.[35]
"Publishers Weekly" תיאר את הספר כחיבור של ממואר, שיעור בכתיבה וחזרה לממואר, שחלקיו אינם מתחברים באופן מושלם. עם זאת, הביקורת ראתה בו יצירה מרתקת והדגישה במיוחד את החלק על התאונה ואת טענתו הרחבה של קינג נגד ההפרדה הביקורתית בין סופרים פופולריים וסופרי ז'אנר לבין "סופרים רציניים".[36]
נינה קינג כתבה ב"הוושינגטון פוסט" כי הספר משלב אוטוביוגרפיה, הדרכה והשראה. היא הדגישה כי קינג משתמש בזיכרונותיו כדי להסביר כיצד נוצר כותב, ובמקביל עובר מעקרונות של דקדוק ואוצר מילים אל סביבת העבודה ותהליך יצירת הסיפור.[37]
ג'יי פאריני כתב ב"הגרדיאן" כי הספר הוא בחלקו ביוגרפיה ובחלקו אוסף עצות לסופר המבקש להתמקצע. פאריני התעכב במיוחד על שגרת הכתיבה הנוקשה של קינג, ובה יעד של עשרה עמודים – כ־2,000 מילים – ביום.[38]
חלק מן העקרונות שקינג ממליץ עליהם אינם ייחודיים לו. הוא עצמו מצהיר על חובו ל"The Elements of Style", ועקרונות כגון קריאה מרובה, עבודה סדירה, קיצור ושכתוב קדמו לספר. ייחודו של "על הכתיבה" טמון במידה רבה בחיבור בין העצות לבין ניסיונו של קינג כסופר, הדוגמאות מיצירתו והחלק האוטוביוגרפי.
הצלחה מסחרית ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"Publishers Weekly" דיווח לקראת פרסום הספר על הדפסה ראשונה של 500,000 עותקים.[36] בסיכום מכירות הספרים לשנת 2000 של כתב העת הופיע "על הכתיבה" במקום ה־14 בין ספרי העיון בכריכה קשה, עם נתון של 500,000 עותקים.[39]
הספר זכה בפרס בראם סטוקר לספר עיון לשנת 2000.[3] ב־2001 זכה בפרס לוקוס לספר עיון.[4]
הספר המשיך להימכר במהדורות שונות לאורך השנים. המו"ל Simon & Schuster מגדיר את הספר כרב־מכר שנמכר ביותר ממיליון עותקים.[5]
השפעה והערכה מאוחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים שלאחר פרסומו נעשה על הכתיבה לאחד הספרים המזוהים ביותר עם כתיבה על מלאכת הכתיבה. הוא המשיך להופיע במהדורות חדשות, ברשימות קריאה לכותבים ובמסגרות הוראה, ומעמדו חרג מקהל קוראי האימה והמתח של קינג. המו"ל מציין כי הספר נבחר גם לרשימת מאה ספרי העיון הטובים של Time.[40]
העניין המאוחר בספר כולל גם בחינה ביקורתית של עצותיו. מחקר של מארק היי־קנודסן, רוס דינס קריסטנסן־מקלכלן ומתיאס קלאסן, שפורסם ב־2023 בכתב העת Orbis Litterarum, בחן שלוש מן ההמלצות המזוהות עם הספר: שימוש בשפה פשוטה, הימנעות מתוארי פועל המסתיימים ב־-ly והימנעות מן הקול הסביל.[41]
החוקרים מצאו בסיס מסוים לקשר בין שפה פשוטה לבין שקיעת הקורא ולהעדפה של שימוש מצומצם בתוארי פועל בהקשרים של הערכה ספרותית, אך לא מצאו בסיס תאורטי או אמפירי דומה להתנגדותו הרחבה של קינג לקול הסביל. המחקר מדגים בכך את ההבדל בין תיאור שיטת העבודה של סופר מסוים לבין הצגת עצותיו ככללים אוניברסליים.
שימוש בהוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר משמש בפועל במסגרות חינוכיות, לרבות קורסי כתיבה יוצרת, קורסי קומפוזיציה ותוכניות לימוד תיכוניות.
בבית הספר Graham ללימודים מתמשכים של אוניברסיטת שיקגו נכלל On Writing כיום כספר חובה בקורס "Creative Writing One". הקורס עוסק בפיתוח רעיונות, קול ספרותי, כתיבת טיוטות ושכתוב ומשלב כתיבה בסיפורת, שירה ועיון יצירתי.[42]
בקורס ENG 1101 ב־New York City College of Technology, במסגרת אוניברסיטת העיר ניו יורק, נכלל הספר בין שני ספרי הקורס ונעשה בו שימוש במסגרת לימוד קריאה ביקורתית, תהליך הכתיבה, יצירת טיוטות ושכתוב.[43]
הספר משמש גם בקורסי AP English Language and Composition בבתי ספר תיכוניים. במחוז Islip במדינת ניו יורק, לדוגמה, נדרשים התלמידים לנתח כיצד קינג משתמש בדימויים, דיאלוג ואמצעים ספרותיים בחלק האוטוביוגרפי ולבחון בחירות של אוצר מילים, תחביר ופרטים בהקשר לטענותיו על כתיבה.[44]
הדוגמאות מצביעות על כמה דרכי שימוש בספר: בקורסי כתיבה יוצרת הוא משמש לדיון בדמויות, דיאלוג, תיאור, הרגלי עבודה ושכתוב; בקורסי קומפוזיציה ושפה הוא מאפשר לבחון החלטות של כותב מקצועי ברמת המילה, המשפט והמבנה; והחלק האוטוביוגרפי מאפשר לדון גם בדרך שבה סופר משתמש באמצעים ספרותיים בכתיבת עיון.
עם זאת, אין נתונים מקיפים המאפשרים לקבוע איזה שיעור מתוכניות הכתיבה משתמשות בספר או להגדירו כספר לימוד תקני בתחום. המקורות מוכיחים שימוש חוזר במוסדות ובסוגים שונים של קורסים, אך אינם מאפשרים לכמת את היקפו.
מהדורות מאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־2010 ראתה אור מהדורה לציון עשור לפרסום הספר, שכללה חומר נוסף ורשימות קריאה מעודכנות. בשנת 2020 פרסמה Scribner מהדורה לציון עשרים שנה, ובה נוספו תרומות מאת בניו של קינג, הסופרים ג'ו היל ואוון קינג. המהדורה כוללת 320 עמודים.[16]
המהדורה העברית והקבלה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרגום העברי ראה אור ב־2003 בהוצאת מודן, בתרגומה של שלומית הנדלסמן, בשם על הכתיבה: רשימות על מלאכת הכתיבה. המהדורה כוללת 262 עמודים.[45][46]
עם הופעת התרגום פרסמה נעמה כרמי ביקורת על הספר במעריב. כרמי עמדה על כך שהספר אינו רק ניסיון למסור "סודות" של סופר מצליח, אלא גם אמירה על השפה ועל מלאכת הכתיבה מצד סופר שמעמדו הציבורי נבנה בראש ובראשונה על ספרות פופולרית. היא הדגישה במיוחד את תפיסת הכתיבה כמלאכה ואת הסתייגותו של קינג מהדימוי הרומנטי של הכותב התלוי בהשראה.[47]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, ISBN 9780684853529.
- Marc Hye-Knudsen, Ross Deans Kristensen-McLachlan and Mathias Clasen, "How Stephen King Writes and Why: Language, Immersion, Emotion", Orbis Litterarum, 2023, DOI: 10.1111/oli.12401.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- On Writing: A Memoir of the Craft, באתר הרשמי של סטיבן קינג
- מהדורת עשרים השנה של On Writing, באתר הרשמי של סטיבן קינג
- על הכתיבה, באתר הספרייה הלאומית של ישראל
- Tim Adams, "The Stephen King Interview, Uncut and Unpublished", ריאיון עם קינג, הגרדיאן, 14 בספטמבר 2000
- "Stephen King 'On Writing'", ריאיון עם קינג בתוכנית Fresh Air, 10 באוקטובר 2000
- על הכתיבה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Stephen King, "On Writing: A Memoir of the Craft – Excerpt", Bookreporter.
- ↑ Stephen King, "On Impact", The New Yorker, 12 ביוני 2000.
- 1 2 "2000 Bram Stoker Award Winners & Nominees", The Bram Stoker Awards.
- 1 2 3 "Stephen King – The Author", האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- 1 2 "On Writing", Simon & Schuster.
- ↑ "על הכתיבה", הספרייה הלאומית של ישראל.
- ↑ "על הכתיבה", אתר מודן.
- ↑ "Viacom, Stephen King Reach a Novel Agreement", Los Angeles Times, 7 בנובמבר 1997.
- ↑ "Stephen King OKs Pact for 3 Books", San Francisco Examiner, 8 בנובמבר 1997.
- ↑ "Danse Macabre", האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- ↑ "Nonfiction Works", האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, "First Foreword".
- 1 2 Stephen King, "On Writing: A Memoir of the Craft – Excerpt", Bookreporter.
- ↑ Stephen King, "How I Wrote Carrie", The Guardian, 4 באפריל 2014.
- ↑ Tim Adams, "The Stephen King Interview, Part Two", The Guardian, 14 בספטמבר 2000.
- 1 2 3 4 "On Writing: Twentieth Anniversary Edition", האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, "What Writing Is".
- ↑ Nina King, "Scare Tactics", The Washington Post, 24 בספטמבר 2000.
- ↑ תואר הפועל הוא שם למילים שמתארות כיצד פעולות נעשות. כך הן מאפשרות להסביר את אופי הפעולה מבלי לפרט עליה. קינג סבור שזו גישה שגויה לסופר והוא ממליץ למשל, במקום לכתוב משפט כגון: "הצליל המאיים הפחיד אותו", להעדיף את: "הצליל נשמע כמו מישהו שחורט עם כלי כבד על גבי מתכת, והוא פחד"
- ↑ "On Writing: A Memoir of the Craft", האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- ↑ Stephen King, "How to Write", The Guardian, 1 באוקטובר 2000.
- ↑ Chip Scanlan, "The Ten Percent Solution", Poynter, 30 באפריל 2003.
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, "And Furthermore, Part I: Door Shut, Door Open".
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, "And Furthermore, Part II: A Booklist".
- ↑ "Author Stephen King Hit by Van, Seriously Hurt", Los Angeles Times, 20 ביוני 1999.
- ↑ "Stephen King Injured in Accident", The Washington Post, 20 ביוני 1999.
- ↑ "Just Maybe, a Seed of Horror", Los Angeles Times, 23 ביוני 1999.
- 1 2 3 4 Stephen King, "On Impact", The New Yorker, 12 ביוני 2000.
- ↑ "Message from Stephen", האתר הרשמי של סטיבן קינג, 2 בנובמבר 1999.
- ↑ Stephen King, "The Accident", The Guardian, 24 בספטמבר 2000; הקטע לקוח מOn Writing.
- ↑ "Man Who Hit Stephen King Found Dead", ABC News/Associated Press, 24 בספטמבר 2000.
- ↑ "Driver Led Troubled Life", CBS News/Associated Press, 25 בספטמבר 2000.
- ↑ "Motorist Who Struck King Died of Painkiller Overdose", Associated Press, 7 בדצמבר 2000.
- ↑ "Stephen King 'On Writing'", Fresh Air, 10 באוקטובר 2000.
- ↑ "On Writing", "Kirkus Reviews", 2000.
- 1 2 "On Writing: A Memoir of the Craft", "Publishers Weekly", 2 באוקטובר 2000.
- ↑ Nina King, "Scare Tactics", "The Washington Post", 24 בספטמבר 2000.
- ↑ Jay Parini, "King's English", "The Guardian", 7 באוקטובר 2000.
- ↑ "How They Landed On Top", "Publishers Weekly", 19 במרץ 2001.
- ↑ "On Writing", Simon & Schuster.
- ↑ Marc Hye-Knudsen, Ross Deans Kristensen-McLachlan and Mathias Clasen, "How Stephen King Writes and Why: Language, Immersion, Emotion", Orbis Litterarum, 2023.
- ↑ "Creative Writing One", University of Chicago Graham School.
- ↑ "ENG 1101 LC31 – Syllabus", New York City College of Technology, CUNY, 2018.
- ↑ "AP English Language and Composition", Islip Union Free School District.
- ↑ "על הכתיבה", הספרייה הלאומית של ישראל.
- ↑ "על הכתיבה", אתר מודן.
- ↑ נעמה כרמי, "קינג בחדר העבודה", פורסם במקור במעריב, 9 במאי 2003.
| ספרי סטיבן קינג | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ביבליוגרפיה • פרסים ומועמדויות • יצירות שלא פורסמו • סיפורים קצרים • רשימת הסיפורים הקצרים | |||||||||||
| רומנים | קארי (1974) • חלקת סיילם (1975) • הניצוץ (1977) • העמדה (1978) • האזור המת (1979) • אש זרה (1980) • קוג'ו (1981) • כריסטין (1983) • בית כברות לחיות שעשועים (1983) • מחזור אנשי הזאב (1983) • הקמיע (1984) • זה (1986) • עיני הדרקון (1984, 1987) • מיזרי (1987) • טומינוקרס (1987) • החצי האפל (1989) • דברים שצריך (1991) • המשחקים של ג'ראלד (1992) • דולורס קלייבורן (1992) • נדודי שינה (1994) • רוז מאדר (1995) • גרין מייל (1996) • דספריישן (1996) • שק של עצמות (1998) • הילדה שאהבה את טום גורדון (1999) • הצמח (2000; לא הושלם) • לוכד החלומות (2001) • בית שחור (2001) • מתוך הביואיק (2002) • הילד מקולרדו (2005) • סלולרי (2006) • סיפורה של ליסי (2006) • דומא קי (2008) • מתחת לכיפה השקופה (2009) • 22/11/63 (2011) • יריד השעשועים (2013) • דוקטור סליפ (2013) • מר מרצדס (2014) • התעוררות המתים (2014) • כל המוצא זוכה (2015) • סוף המשמרת (2016) • קופסת הכפתור של גוונדי (2017) • יפהפיות נמות (2017) • זר (2018) • קל יותר (2018) • המכון (2019) • בהמשך (2021) • בילי סאמרס (2021) • המשימה האחרונה של גוונדי (2022) • סיפור אגדה (2022) • הולי (2023) • אל תמצמץ (2025) • עולמות אחרים מאלו (הקמע 3) (2026)
| ||||||||||
| אוספי סיפורים קצרים | משמרת לילה (1978) • עונות מתחלפות (1982) • צוות שלדים (1985) • ארבע אחרי חצות (1990) • סיוטים וחזיונות (1993) • לבבות באטלנטיס (1999) • הכל סופי (2002) • מייד אחרי השקיעה (2008) • אפלה מוחלטת, אין כוכבים (2010) • בזאר לחלומות רעים (2015) •אם זה מדמם (2020) • אתם אוהבים את זה אפל יותר (2024) | ||||||||||
| עיון | ריקוד המוות (1981) • סיוטים בשמיים (1988) • על הכתיבה (2000) • חלונות סודיים (2000) • פיית'פול (2004) • רובים (2013) | ||||||||||
| משפחה ושיתופי פעולה | משפחה: טביתה קינג • ג'ו היל • אוון קינג
| ||||||||||