על כל אלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
על כל אלה/נעמי שמר

עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ עַל הַמַּר וְהַמָּתוֹק עַל בִּתֵּנוּ הַתִּינֹוקֶת שְׁמֹר אֵלִי הַטּוֹב.

עַל הָאֵשׁ הַמְּבֹעֶרֶת עַל הַמַּיִם הַזַּכִּים עַל הָאִישׁ הַשָּׁב הַבַּיְתָה מִן הַמֶּרְחַקִּים.

עַל כָּל אֵלֶּה, עַל כָּל אֵלֶּה שְׁמֹר נָא לִי אֵלִי הַטּוֹב עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ עַל הַמַּר וְהַמָּתוֹק.

אַל נָא תַּעֲקֹר נָטוּעַ אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַתִּקְוָוה הֲשִׁיבֵנִי וַאֲשׁוּבָה אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

שְׁמֹר אֵלִי עַל זֶה הַבַּיִת עַל הַגַּן – עַל הַחוֹמָה מִיָּגוֹן מִפַּחַד פֶּתַע וּמִמִּלְחָמָה.

שְׁמֹר עַל הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לִי עַל הָאוֹר וְעַל הַטַּף עַל הַפְּרִי שֶׁלֹּא הִבְשִׁיל עוֹד וְשֶׁנֶּאֱסַף.

מְרַשְׁרֵשׁ אִילָן בָּרוּחַ מֵרָחוֹק נוֹשֵׁר כּוֹכָב מִשְׁאָלוֹת לִבִּי בַּחֹשֶׁךְ נִרְשָׁמוֹת עַכְשָׁיו.

אָנָּא שְׁמֹר לִי עַל כָּל אֵלֶּה וְעַל אֲהוּבֵי נַפְשִׁי עַל הַשֶּׁקֶט, עַל הַבֶּכִי וְעַל זֶה הַשִּׁיר.

על כל אלה הוא פזמון עברי שחיברה והלחינה נעמי שמר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נפטר גיסה של נעמי שמר - בעלה של אחותה רות נוסבאום. רות נוסבאום אמרה שנעמי, שחשה במצוקתה, כתבה לה שיר נחמה - המודה לאל על הטוב ועל הרע - והיא פירשה את שורות השיר כשורות המתייחסות לשכול האישי שלה. עם זאת, בחינת השיר מעלה שתי אפשרויות: האם השיר הוא אכן שיר אישי-משפחתי או שמא הוא טומן בחובו מסרים רחבים יותר כמו פינויי יישובי סיני.

מבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוא מעין מזמור תפילה. בכל בית יש מקבץ בקשות של המדבר, שהוא למעשה קבוצת אנשים (הוא מדבר ברבים – "בתנו התינוקת").

  • הבית הראשון בנוי בתחילה במבנה של טוב ורע כללי ועובר לדבר יחסית אישי – בתנו התינוקת.
  • הבית השני מביא רשימה של דברים שהם "הכי טבעיים" – מים ואש, ומזכיר את "האיש השב מן המרחקים", ממסע רחוק. בתחילתו מצטייר השיר כציורי ואישי מאוד, שיר ה"מנגן" על הצרכים שחסרונם יוצר חשש אצל כל אדם – שלומם של בני המשפחה ומילוי הצרכים הטבעיים. אולם דווקא בתוך השילוב של טוב ורע יחד (דבש-עוקץ, מר-מתוק) טומן כבר בראשית השיר את המסרים שיבואו בהמשך. בבית זה ממשיכה שמר בשילוב של בקשות פרטיות וציבוריות (או כאלה שניתן לפרשן כציבוריות - "בית", "מלחמה"). היא מנסה לכלול בתוך אוסף הבקשות הרבה דברים, שמצטיירים בלשונה כ"פרי שעוד לא הבשיל" מחד גיסא, וזה שכבר "נאסף" מאידך גיסא.
  • הפזמון, החוזר שלוש פעמים במהלך השיר, ממשיך אף הוא באותה בקשת 'שמירה' וחוזר על הבית הראשון בסיקול שורות ובהרחבה כוללת – "על כל אלה", אבל עובר מהאישי והפרטי אל הכללי והציבורי. הבקשה ש'לא לעקור נטוע' ו'לא לשכוח את התקווה' מחברת בשיר את "השיבה אל הארץ... הטובה" - נושא שנעמי שמר עסקה בו רבות. השאלה מהי אותה 'ארץ טובה' אינה מתפרשׁת בשיר הזה, ונראה שגם אם יש כאן איזשהו אזכור של הפסוק המקראי "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (דברים, ג', כ"ה) - הארץ המצופה נותרת מעורפלת מאוד. נעמי שמר מאזכרת בשיר פסוק מקֹהלת: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ." (קהלת, ג', ב'). דווקא השימוש בפסוק מקֹהלת מעיד על ההבנה שהנטוע ייעקר, ולכן נוספת בקשה של תקווה. הידיעה שהנטוּע לא יישאר במקומו מחייבת איזו תקווה שמאפשרת לשמור על האמונה בעתיד. בריאיון עיתונאי שנתנה שמר ב-1980 למעריב ערב ביצוע הבכורה של השיר (השיר נכתב במקור לתוכנית טלוויזיה ובוצע על ידי יוסי בנאי), שמר כללה בשיר שתי שורות שונות מהנוסח המוּכּר. השורות האלה מאששות את ההנחה שלמרות החשיבה שזהו שיר פרטי, שמר כיוונה מלכתחילה למשמעות ציבורית-פוליטית: האזכור הסמוי של התפילה "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ", לצד הריסת הבית, מביע עד כמה ראתה שמר את החשש מפינוי המתקרב של ימית (עיר שנבנתה כמוטו שמאחורי השיר. נראה שביקורת עצמית של שמר עצמה (ואולי גם ביקורת/בקשה של יוסי בנאי שהיה המבצע הראשון של השיר) הביאה לכך ששמר ריככה את הנוסח הסופי של השיר והפכה אותו לשיר שנראה יותר אישי ופחות לאומי - שיר שלא מובעת בו התנגדות מפורשת להריסת היישובים. [דרוש מקור]
  • בבית השלישי והאחרון עוברת שמר לעסוק בתוכן אחר, היא כבר לא עוסקת בבקשות אלא מתארת באופן ציורי של הטבע שמסביב תוך שילוב האמונה העממית שכאשר רואים כוכב נופל ניתן להביע משאלות והן ייענו. אך בשונה מהאמונה העממית - שמר מציינת שהמשאלות רק "נרשמו", ולא ידוע אם הן אכן יתממשו. בבית הזה גם אין כבר אזכור של מי שהבקשות מופנות אליו – "אלי". התפילה הופכת לבקשה מהסוג שכל אדם מבקש - לשמור על 'אהובי נפשו'. אבל בסופו של השיר שמר שוזרת שוב את הרע – "על השקט, על הבכי" - ולא רק מבקשת את הטוב אלא גם את שילובו עם הרע. הבקשה האחרונה – לשמור על השיר עצמו ("על זה השיר") מעידה עד כמה הייתה שמר מודעת לייחודיות של השיר ולעוצמה הטמונה בו, זאת לצד המסרים הציבוריים-לאומיים המצויים בו. שהשיר נפתח כשיר אישי לאחר שכול בטרם עת, אך מניתוח השיר מתגלים בו צדדים שלא קשורים רק לשכול האישי אלא לחיים המורכבים – חיים שיש בהם טוב ורע, חיים שלצד הבקשה לשמירה על הטוב טומנים בחובם גם את ההכרה ברע שעתיד להגיע. ואולי שזרה פה שמר את האמרה המשנאית – "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" (משנה, ברכות ט, ה). דווקא בצלו של פינוי היישובים המתקרב, שילוב של הטוב והרע בשיר מעידה על המורכבות שבה קיבלה שמר את החלטת הממשלה - חתימה על הסכם השלום עם מצרים בתמורה לנסיגה מסיני ופינוי היישובים.[דרוש מקור]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בוצע לראשונה על ידי יוסי בנאי ב-1980 (שמר כתבה את השיר לתוכנית הטלוויזיה "שנה טובה" בה הוא השתתף) וזכה מיד להצלחה גדולה, הצלחת השיר אף התעצמה עוד יותר עם הכללתו במסגרת האלבום "על הדבש ועל העוקץ" - אלבומה של שמר שיצא לאור ב-1981. בחצי השנה שלאחר פרסום האלבום פינתה ממשלת ישראל את חצי האי סיני, פינוי שכאמור טמן בחובו גם את פינוי היישובים שניבנו בסיני ובראשם את העיר ימית. השיר הפך להמנונם של מתנגדי הפינוי (בעיקר בגלל השורה "אל נא תעקור נטוע") ויש המשערים שבעקבות זאת הוא פחות הושמע מעל גלי האתר. גם יוסי בנאי עצמו הסתייג מאימוץ השיר בידי מתנגדי הפינוי וסירב לשיר אותו במשך שנים בטענה כי "הפכו את השיר הזה לדגל. לקחו שיר שנעמי שמר כתבה אותו לי, וזה הפך להיות המנון לאנשים קיצוניים, פאנטים, שזה לא היה לרוחי"[1].

אולם, השיר קיבל מקום של כבוד בין מה שמכונה 'שירי ארץ ישראל' ואף שובץ בתקליטי אוסף שונים שבהם קובצו שירי שירה בציבור (השיר זכה לדירוג הגבוה ביותר כשיר המתאים לז'אנר של 'שירי ארץ ישראל'). כמו כן נכלל השיר במצעדי היובלים שנערכו בשלהי שנות השמונים והתשעים. בשנת 1991 נערך על ידי הערוץ הראשון ערב מחווה לשמר שכונה 'על כל אלה – הדרן לנעמי שמר', שם שמעיד יותר מכל עד כמה השיר קשור בשמה של נעמי שמר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]