על כפיו יביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם טהרלב

על כפיו יביא הוא פזמון מאת יורם טהרלב שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום[1]. הוא בוצע לראשונה על ידי הזמרת רבקה זוהר בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969 בעיבודו של אלכס וייס וזכה במקום הרביעי. לאחר מכן השיר הפך להיט וזכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל ושל גלי צה"ל. השיר נעשה אהוד מאוד בתרבות העברית הישראלית, זכה לביצועים רבים (בין השאר של עמיר בניון וזהבה בן), ומקובל לנגנו בימי זיכרון, חג ומועד.

יורם טהרלב אמר כי כתב את השיר לאחר שפגש נגר שהראה לו כיסא שבנה לאליהו הנביא.[2]

תכנים ואמירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאי השיר המחורז הם כוחה של האמונה וערכו של עמל כפיים בכינון החברה הישראלית בארץ ישראל במאה ה-20. שני אלו גם יחד, מהווים את התשתית לתרבות העברית והיהודית, לפי הדוגמאות שמביא הפזמונאי. ויתר על כן, על פי תוכני השיר, נמצאים הבונים, המכוננים ומסמני יעדיה של החברה דווקא בקרב הצנועים, או הדלים או הנחבאים אל הכלים.

השיר בנוי משלושה חלקים, ובכל אחד מהם מסופר על בעל מלאכה אחר, שלכאורה בטל ממלאכתו לאחר שנות עמל רבות: נגר, סנדלר ובנאי; אולם עולמם מלא ועשיר בציפייה להתגשמותם של הרעיונות הנשגבים והתממשותם של אירועים עתידיים, שעליהם דובר בשלל מקורות המסורת היהודית אלפי שנים: בתנ"ך, בספרות חז"ל ובפילוסופיה היהודית לדורותיה; רעיונות ואירועים המתמצים, בין השאר, בחזרתו של אליהו הנביא, ביאת המשיח והקמת בית המקדש.

כיסא אליהו בבית הכנסת הגדול בעפולה

הפזמונאי מתאר את תנאי חייהם בצמצום של בעלי המלאכה; הן הנגר והן הסנדלר חיים ב"רחובנו הצר", בצריף, בבדידות ובהסתר:

"איש אינו בא לקנות
ואין איש מבקר."

ואת לבם ותודעתם ממלא חלום, שעליו הם שומרים בסוד, לבטא את אהבתם למסורת היהודית באמצעות כושר היצירה הייחודי שניחנו בו ועמל הכפיים; הנגר חפץ "לבנות כיסא לאליהו" - מעין מהדורה מפוארת של כיסא אליהו הניצב בבתי כנסת, והסנדלר מבקש לתפור נעלים לנביא הקדמון, ושניהם משתוקקים להעניק לו את החפצים פרי ידיהם עם חזרתו. טהרלב מגלה חיבה ומרומם את גיבורי שירו גם באמצעות בניין הפועל, כאשר הנגר (אינו) „מנגר” על משקל מנגן; ובאמצעות מטבע לשון, כאשר הסנדלר (אינו) מוציא את המרצע מהשק; ותאוריו מתכתבים עם הפסוק בספר ישעיהו: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ",[3] ובמילותיו של טהרלב: „על הרים ינוו רגלי המבשר”.
בחלק השלישי מספר המשורר:

"בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סימטה
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה."

בהנחה שהבנאי החל לעבוד בגיל 14, הרי שגילו הוא כשמונים וחמש; וכל חייו עמל ובנה בחומרים ובכלים ממשיים, אותם מציב המשורר אך כאמצעים, בתודעתו של הבנאי, לבניין ירושלים המהותית, במילים:

"הוא חולם כי כמו שאת העיר בנה
יניח למקדש את אבן הפינה
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא"
.

טהרלב כתב על שירו שהוא מבטא תכנים מסורתיים ודתיים:

"אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה. אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו. את השיר "על כפיו יביא" כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית, שניתן למצאה בין השיטין. שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח. לפני בוא המשיח יבוא אליהו הנביא כדי לבשר את בואו, אחריו יבוא משיח בן יוסף, שייהרג במלחמת גוג ומגוג ורק אחריהם יבוא המשיח האמיתי, משיח בן דוד, ויביא את הגאולה השלימה. זה אחד השירים האהובים עלי, בעיקר בגלל אופיו ה"עממי". הוא מעלה אל פני השטח בעלי מקצועות יומיומיים, שדמותם נזכרת הרבה בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט לא מופיעה בשירים העבריים".[4]

עם זאת, הנימה הפואטית, אינה מסורתית רגילה; היא מצמצמת לכאורה את דמותם של הגיבורים אנשי עמל ועבודה, על ידי תארים כגון "מוזר", "לגמרי לא צעיר" ואחרים, לפני שהיא מדגישה את גדלות רוחם, ובכך היא משתייכת, הן נושאית-ערכית והן צורנית-פואטית, לספרות שנוצרה במסגרת תנועת העבודה בארץ ישראל, מאז העלייה השנייה.

השיר בביצועה המקורי של רבקה זוהר כולל ציטוט מוזיקלי מתוך "איזבל" של שארל אזנבור בקטע המעבר לפני הבית השלישי.

משמעות המקצועות בשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגר - הנגר פרש ממלאכתו, לא מתוך שיקולים כלכליים, אלא מפאת חלומו - לבנות כיסא לאליהו הנביא, המסמל את בוא המשיח. הנגר בשיר מבוסס על נגר אמֳִתי, יוצא צפון אפריקה, שאותו פגש טהרלב ב"גטו של רמלה", אשר סיפר לו על הכיסא שבנה לאליהו הנביא.[5]

הסנדלר - הסנדלר, בדמותו, מאוד דומה לדמות הנגר, והשוני ביניהם מתבטא רק במקצועם. חלום הסנדלר הוא לתפור נעליים ל"רגלי המבשר". יורם טהרלב משתמש בביטוי המסמל את הגאולה הלקוח מתוך ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פס' ז: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ".[5]

הבנאי - בניגוד לבעלי המקצועות הקודמים העוסקים בבוא המשיח, הבית השלישי עוסק בגאולה הלכה למעשה: להניח את אבן הפינה לבית המקדש השלישי. ההבדל הנוסף בין הבנאי לבין קודמיו הוא שנגרות וסנדלרות הם מקצועות שהיו נפוצים במזרח אירופה, אך הבנאי מזוהה עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוזנבלום השתמש בלחן זה גם בשיר מוקדם יותר "כיפה אדומה" שבוצע בידי דליה אורן בשנת 1967. רוזנבלום התאים את הלחן לשיר "על כפיו יביא" והוסיף לו את הפזמון.
  2. ^ שרה אוסצקי-לזר, עשה לשירים כנפיים, הזמן הירוק, 1 באוקטובר 2009 ועפ"י כתבה של שי שלומי עם יורם טהרלב.
  3. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק ז'.
  4. ^ יורם טהרלב, על כפיו יביא: מילים ודברים עליו, באתר של יורם טהרלב.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דויד פרץ, "על כפיו יביא", תרבות.il, ‏20.01.16