עם ואדמתו
 | |
| מוצגים בתערוכת "עם ואדמתו" הראשונה, 1945 (צילום: זולטן קלוגר) | |
| פרטים | |
|---|---|
| מקום תצוגה |
ישראל – תל אביב, ירושלים וחיפה  |
| שנה |
I: 1945 ("התערוכה השנייה של הקק"ל"); II: 1947 ("התערוכה השלישית של הקק"ל"); III: 1951–1952 ("תערוכת היובל של הקק"ל") |
עם ואדמתו הייתה סדרה של 3 תערוכות של הקרן הקיימת לישראל, שנערכו בתל אביב, בירושלים ובחיפה בשנים 1945, 1947 ו-1951–1952 (בשלהי תקופת המנדט ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל). הכניסה לתערוכות הייתה חופשית, ונהרו אליהן קבוצות מאורגנות רבות מטעם מקומות עבודה ומוסדות חינוך,[1][2] ואף נכבדי היישוב והשלטון במדינת ישראל הצעירה ביקרו בהן.[3] התקיימו במסגרתו מסיבות ואירועים לקבוצות מאורגנות – בעלי מקצוע מאוגדים, עובדים מארגונים שונים, מסיבות לנערי בר מצווה וכדומה[4] – שכללו סיורים מודרכים (ואף סיורים בשפה האנגלית לאנשי הממשל הבריטי).
1945[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 1944 תוארו בעיתונות ההכנות לקראת תערוכת "עם ואדמתו" בחודש ינואר 1945, שכונתה "התערוכה השנייה של הקרן הקיימת לישראל".[5] תערוכה קודמת של קק"ל לא נקראה באותו שם, אלא הוצגה במסגרת כנס כינוסי "קול האדמה" של קק"ל בסוף 1942 ובראשית 1943.[6]
התערוכה ב-1945 – הראשונה שנקראה "עם ואדמתו" – הופקה על ידי חברת "מסחר ותעשייה" שבבעלות אלכסנדר עזר יבזרוב. היא עוצבה על ידי האדריכל אריה אלחנני בקומה העליונה של בית הבימה, בצורה חצי פרסה, מחלוקת לחמישה מדורים נושאיים.[7]
פתיחת התערוכה נקבעה לתאריך ייסוד הקק"ל, י"ט בטבת.[7] ב-3 בינואר 1945 אמור היה חיים ויצמן לפתוח אותה, וההזמנות הוכנו בהתאם, אך הוא נמנע מלהגיע;[7] הרוויזיוניסטים סברו שהיעדרותו נובעת ממחלוקות בינו לבין ראשי הקרן הקיימת והסוכנות היהודית.[8] במקומו פתח את התערוכה ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח. נאמו גם אליעזר קפלן (חבר הנהלת הסוכנות היהודית), אברהם קמיני (יושב ראש הוועד הארצי של הקק"ל) ודוד רמז (יושב ראש הוועד הלאומי).[7]
בהמשך השנה הוצגה התערוכה בבית האמנים בירושלים (בבניין בצלאל),[9] שם ביקרו בה כ-25,000 איש, ובחיפה, בבניין הטכניון הישן.[10]
בין המבקרים בתערוכה הוגרלו כרטיסים לטיולים.[1]
1947[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה ב-1947 כונתה בעיתונות "התערוכה השלישית של הקק"ל".[11] היא הוצגה ב"ביתן התערוכות" שהוקם למטרה זו ברחוב צבי הרמן שפירא מול בית קק"ל[12] ונועד להיות מבנה זמני,[13] אך שימש גם לתערוכת "עם ואדמתו" הבאה.[14] התערוכה נפתחה בטקס חגיגי שנערך בסמוך, באולם בית הספר כרמל,[15] וכלל נאומים מאת אברהם גרנות (יושב ראש דירקטוריון הקק"ל), אברהם קמיני ודוד רמז, והופעת מקהלת פועלי תל אביב בניצוחו של ישראל ברנדמן. ישראל רוקח וגולדה מאיר, שהיו אמורים להשתתף בטקס, נעדרו בשל ישיבה דחופה בירושלים.[11]
התערוכה עוצבה על ידי אלחנני.[12] בין נושאיה: "דור ראשון לגאולה", "בארץ לא להם", "יהדות אירופה על המוקד", "לקראת הבאות".
ביקורת בעיתון הארץ התייחסה לפער בין התערוכה למצב המציאות:
יפה היא התערוכה השלישית של הקהק"ל. יש בה אורות וציורים מגוונים סמלים רבי תוכן, מיספרים מאירי עינים, סיסמאות מעודדות. כוונת המסדרים טובה מאד: להבליט את אשר נוצר בארץ בתקופת הספר הלבן, את המאמץ רב התנופה בגאולת הקרקע, את כיבושי ההתישבות הלאומית במלאת חצי יובל השנים לקיומה, את השגי התנועה הציונית מראשית ימיה. ומן המעשים שנעשו נלמד ונדע את הניתן להעשות. ואת דרכנו לקראת הבאות. ודאי־ודאי. יש מה לראות ויש על מה לברך ויש מה להמשיך. אבל כמו תמיד כן גם עכשיו (ואולי עכשיו יותר מתמיד) מעוררים בי האורות והסמלים והמיספרים של תערוכת הקהק"ל מחשבות נוגות. אחרי כל ה"השגים" וה"מאמצים" וה"כיבושים" של הכלל והפרט כמשך כל כך הרבה שנים ... לא הועילו תקופות הגאות של יהדות אירופה ואמריקה במשך עשרות שנים ולא שונה כמובן המצב לאחר חורבן יהדות אירופה. ה"עם" לא גאל את "אדמתו" אלא בשיעור כזה, שאינו נחשב כמעט כלל מבחינת פוליטיקה קרקעית לאומית. אלא שאנחנו בדלותנו שמחים באותו המעט שיש לנו.
1951–1952[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה בשנת 1951 מותגה כ"תערוכת יובל הקק"ל". כרזת התערוכה עוצבה על ידי פרנץ קראוס.[16] גם היא זו הוצגה ב"ביתן התערוכות" ברחוב שפירא בתל אביב, שבו פעל ביום פתיחה סניף דואר זמני על מנת להחתים מכתבים בחותמת נלווית שהונפקה לאירוע, מיום ג' באב תשי"א, 5 במאי 1951.[14][17]
התערוכה הוקמה על ידי זאב שרתוק ואריה אלחנני. בטקס הפתיחה נאמו אברהם גרנות ושר המשפטים פנחס ספיר.[18] במהלך הצגתה בתל אביב ביקרו בה כ-50,000 איש.[2]
ב-1952 הוצגה תערוכת היובל בבית האמנים בירושלים. חנך אותה שר החינוך בן-ציון דינור בנוכחות ראש עיריית ירושלים שלמה זלמן שרגאי ופרופסור וולטר קליי לאודרמילק. נאומי ברכה נשאו גם אברהם גרנות ואברהם קמיני. בטקס ניגנה תזמורת קול ישראל בניצוחו של שבתי פטרושקה.[19]
מוצגים בתערוכות "עם ואדמתו"[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
50 שנות הסתדרות ציונית -
יהדות אירופה על המוקד -
81 היישובים שהוקמו בשנים 1939–1946 -
אליעזר בן-יהודה והלשון העברית -
ציטוט של מנחם אוסישקין -
הנגבה!
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צילומים מתערוכת "עם ואדמתו", באתר ביתמונה
- 92 צילומים מתערוכות "עם ואדמתו", בארכיון הצילומים של קק"ל
- עם ואדמתו, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 תל אביב | תערוכת "עם ואדמתו", הצופה, 7 בפברואר 1945.
- ^ 1 2 תערוכת עם ואדמו של הקרן הקיימת לישראל – לירושלים, חרות, 25 בדצמבר 1951.
- ^ ביקור ד"ר חיים ויצמן בתערוכה "עם ואדמתו", הארץ, 15 באפריל 1947.
- ^ בחיפה | בתערוכת עם ואדמתו, הארץ, 6 בדצמבר 1945; בציבור | תל אביב | תערוכת עם ואדמתו, דבר, 7 בנובמבר 1951.
- ^ עם ואדמתו - התערוכה השנייה של הקהק"ל, דבר, 14 בדצמבר 1944.
- ^ חיים גמזו, קול האדמה - בבית הבימה, הארץ, 28 בדצמבר 1942; הקול שהאזינו לו - עם נעילת תערוכת "קול האדמה", הארץ, 4 בפברואר 1943.
- ^ 1 2 3 4 התערוכה "עם ואדמתו" - היום, הארץ, 3 בינואר 1945.
- ^ תכנית ד"ר ויצמן: דונם אחר דונם..., המשקיף, 4 בינואר 1945.
- ^ כרזת תערוכת עם ואדמתו באולם בצלאל, באתר הארכיון הציוני; בירושלים בתערוכת עם ואדמתו, הארץ, 15 באוקטובר 1945.
- ^ בחיפה | בתערוכת עם ואדמתו, הארץ, 21 בנובמבר 1945.
- ^ 1 2 נפתחה התערוכה עם ואדמתו, דבר, 31 בינואר 1947.
- ^ 1 2 לוח היום | תל אביב, הַבֹּקֶר, 19 בינואר 1947.
- ^ צבי אמיתי, שיר מזמור לעמל, משמר, 14 בפברואר 1947.
- ^ 1 2 מודעה עם ואדמתו – תערוכת יובל קקל, הצופה, 3 באוגוסט 1951.
- ^ נפתחה התערוכה השלישית של עם ואדמתו, משמר, 31 בינואר 1947.
- ^ כרזת "עם ואדמתו" תערוכת היובל קקל, באתר שנקר.
- ^ חותמת אירוע ג' אב תשי"א עם ואדמתו - תערוכת היובל של קק"ל, באתר התאחדות בולאי ישראל.
- ^ נפתחה תערוכת עם ואדמתו בתל אביב, על המשמר, 3 באוגוסט 1951.
- ^ ירושלים | נפתחה התערוכה "עם ואדמתו" בירושלים, דבר, 22 בינואר 1952; בירושלים נפתחה תערוכת "עם ואדמתו", על המשמר, 22 בינואר 1952; בציבור | ירושלים, דבר, 6 בפברואר 1952.