עמוס כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוס כץ
אין תמונה חופשית
לידה 29 בספטמבר 1940 (בן 77)
רחובות ישראלישראל  ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1960 - 1991
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת

עמוס כץ (נולד ב-29 בספטמבר 1940) הוא איש צבא ישראלי בדימוס, שכיהן כמפקד חטיבה 188, מפקד אוגדה 252 וקצין שריון ראשי, והשתחרר בדרגת תת-אלוף. כץ קיבל את עיטור המופת על פועלו במלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ נולד ברחובות, בן להורים יוצאי גרמניה. למד בקיבוץ שריד והיה חבר בגרעין נח"ל. ב-1960 התגייס לצה"ל ועשה את רוב שירותו בחיל השריון. תחילה שירת כאיש חימוש בגדוד 82 של חטיבה 7 ובהמשך עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בהמשך השלים קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים בגדוד 82. בהמשך שירת סגן מפקד פלוגה וקצין המבצעים הגדודי. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל לגרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקנים. לאחר הקמת גדוד ה"מגח" (שמו העברי של הפטון) הראשון, גדוד 79, מילא בו תפקיד מפקד פלוגה ומפקד קורס מפקדי טנקים.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת צוערי קורס קציני שריון שסופחה לגדוד 46, והצטרפה לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. כץ השתתף בקרבות ההבקעה בפתחת רפיח במהלכם נפגע הטנק שלו והוא נכווה בכל חלקי גופו, הוא המשיך להילחם לאחר שהחליף טנק, ובמהלך הקרב באותו יום השמיד עשרה טנקים מצריים וסייע בחילוץ כוחות הנח"ל המוצנח. בהמשך המלחמה נאלץ להחליף עוד שלוש פעמים את הטנקים עליהם פיקד, השתתף בקרבות בחאן יונס, קנטרה ובאזור גשר פירדאן על תעלת סואץ. על הדוגמה האישית לאנשיו בהמשיכו למלא את משימתו אף שנפצע, עוטר בעיטור המופת.

לאחר המלחמה מונה לסגן מפקד גדוד 46, לקצין אג"ם בחטיבה 401. באוגוסט 1968 מונה למפקד גדוד 46 עליו פיקד עד נובמבר 1969, בתקופה זו השתתף הגדוד במלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ. ב-1971 מונה לסגן מפקד חטיבה 14 וב-1973 יצא להשתלמות בבסיס השריון האמריקאי בפורט נוקס.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר לישראל, וקיבל פיקוד על גדוד שריון, גדוד 71 שהסתפח לחטיבה 7, והורכב ברובו מחיילים ומפקדים שהגיעו מחוץ לישראל ושובצו תוך כדי לחימה. הגדוד בפיקודו השתתף בכיבוש מזרעת בית-ג'אן והמובלעת בסוריה, במהלך המלחמה נפצע ברסיס בראשו. לאחר המלחמה מונה למפקד חטיבה 188 אותה נקרא לשקם לאחר שספגה אבדות כבדות מאד, כולל נפילתו של מפקדה יצחק בן שהם. החטיבה בפיקודו השתתפה במלחמת ההתשה בגזרת הסורית, שנמשכה במשך מספר חודשים, ובלחימה בפתחלנד. יום לפני סיום התפקיד נפצע באורח קשה מאד בתאונת דרכים, ושבר את חוט השדרה.

לאחר חצי שנה של שיקום חזר לצבא. הדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ושימש קצין אג"ם של פיקוד המרכז, ב-1978 נשלח להשתלמות בבסיס הצבא האמריקאי בפורט לוונוורת' ובשנת 1979 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד בסיס האימון ליחידות שדה בצאלים ולמפקד אוגדת מילואים. ב-1982 כיהן כראש מטה פיקוד הצפון שעסק בהכנות לקראת מבצע שלום הגליל, ומילא תפקיד זה במהלך השלבים הראשונים של מלחמת לבנון.

ב-1983 מונה לקצין שריון ראשי, תחת מפקד גייסות השריון, האלוף משה בר כוכבא, ובמקביל פיקד על עוצבת סיני. בתקופתו הוקמה מפקדת חילות השדה ומפקדת החיל עברה תחת אחריותה. ביולי 1986 סיים את תפקידו. לאחר מכן עסק בפרויקטים אחרים והיה נציג משרד הביטחון בדרום אפריקה[1]. השתחרר משירות הקבע ב-1991 והמשיך לשרת עוד שנים ממושכות בשירות מילואים פעיל.

כץ בעל תואר שני במדע המדינה ובמתמטיקה מאוניברסיטת חיפה. עוסק בחקלאות בגידול הדרים ואבוקדו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]