עמוס פונקנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוס פונקנשטיין
אין תמונה חופשית
לידה 9 במרץ 1937
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בנובמבר 1995 (בגיל 58) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פילוסופיה
ארצות מגורים ישראל
מקום לימודים
מוסדות
תרומות עיקריות
חקר היסטוריוגרפיה והתודעה ההיסטורית בקרב יהודים ונוצרים בימי הביניים ובעת החדשה, הזיקה בין תאולוגיה למדע, ואת תולדות המחשבה המדעית מאז התקופה ההלניסטית ועד ימינו.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמוס פוּנקנשטייןלועזית: Amos Funkenstein;‏ 9 במרץ 193711 בנובמבר 1995) היה היסטוריון ופילוסוף ישראלי, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי. חתן פרס ישראל לחקר ההיסטוריה היהודית לשנת תשנ"ה (1995).

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונקנשטיין נולד בשנת 1937 בתל אביב כבן למשפחה דתית. אביו,[1] ד"ר יוסף פונקנשטיין, יליד בוצ'אץ' שבגליציה, אוסטריה, היה חניך [[בית חקר את ההיסטוריוגרפיה והתודעה ההיסטורית בקרב יהודים ונוצרים בימי הביניים ובעת החדשה, את הפולמוס הנוצרי נגד היהדות, פרשנות המקרא בימי הביניים, הזיקה בין תאולוגיה למדע, ואת תולדות המחשבה המדעית מאז התקופה ההלניסטית ועד ימינו. המדרש לרבנים בברסלאו]] (1929–1933) ואוניברסיטת בזל (1933–1936),[2] כיהן כמזכ"ל וסגן מנהל המכון למנהל ציבורי בירושלים. פונקנשטיין גדל בירושלים, ולמד בבית הספר הדתי "מעלה", אך כבר בנערותו יצא בשאלה. לאחר שחרורו מצה"ל, למד באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1958 נסע לגרמניה המערבית ללימודי דוקטורט בפקולטה לפילוסופיה של האוניברסיטה החופשית של ברלין. הדיסרטציה שלו (Gegenwartsbestimmung, Heilsplanbegriff und Entwicklungsgedanke im Geschichtsdenken des hohen Mittelalters), שהוגשה ב-1964, נסבה על בחינת התודעה ההיסטורית של ימי הביניים, תוך התמקדות בתיאור היחסים שבין חזון אחרית הימים והגאולה בדרך הטבע כרעיונות משלימים וההשוואה שהוא עורך בין תודעה זו לתודעה ההיסטורית המודרנית (ב-1965 התפרסמה כספר, בכותרת Heilsplan und natürliche Entwicklung).

את קריירת ההוראה שלו החל בשנת 1967 כמרצה להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). בסוף שנות ה-70 החל לחלק את זמנו בין UCLA ואוניברסיטת תל אביב, שבה היה מופקד על הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ע"ש יוסף וסיל מייזר, הקים ביחד עם פרופ' יהודה אלקנה את המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן וניהל אותו. במסגרת זו לימד את תולדות המדעים, תולדות המחשבה המערבית והיבטים שונים של תולדות ישראל. בשנת 1986 עבר לאוניברסיטת סטנפורד, שם הופקד על הקתדרה ע"ש דניאל א' קושלנד (Daniel E. Koshland) לתרבות והיסטוריה יהודית שנוסדה אז, והקים בה את התוכנית למדעי היהדות. כעבור שלוש שנים שב ל-UCLA, וב-1991 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (UC Berkeley), שם התמנה לפרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה ע"ש קורט (Koret) להיסטוריה יהודית.

בשנת 1985 זכה במלגת גוגנהיים למחקר התאולוגיה והדמיון המדעי מימי הביניים עד למאה ה-17 בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (אקול דז אוט אטיד) בפריז. בשנת תשנ"ה-1995 זכה בפרס ישראל לחקר ההיסטוריה היהודית.

לצד פועלו האקדמי, מתחילת שנות ה-80 היה תומך פעיל של תנועת השלום בישראל והרבה לפרסם מאמרים ב"הארץ".

פונקנשטיין נפטר בברקלי שבקליפורניה ב-1995 בתום שנה של מאבק בסרטן הריאה, בגיל 58. היה פעיל בהוראה ובמחקר עד כחודש לפני מותו. הותיר אישה, אסתי, ושני ילדים מנישואיו הראשונים: יעקב ודניאלה.

רבים מתלמידיו בישראל ובארצות הברית המשיכו לעסוק בתחומי התמחותו, בהם: דוד ביאל, אמנון רז-קרקוצקין, אילן גור זאב, ג'רמי כהן, יוסף מאלי, אלון אלטרס, דוד אנגל, בת ציון עראקי קלורמן, לאה רושקובסקי, דורית טנאי, אברהם שוחר, יואל רמב"ם, רם בן שלום ורבים אחרים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו של עמוס פונקנשטיין היו מגוונים: הוא

Theology and Scientific Imagination from the Middle Ages to the Seventeenth Century[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה פורש פונקנשטיין את הדיון התאולוגי והפילוסופי של ימי הביניים ומראה כיצד צמחו מתוך דיון זה במאה ה-17, המדע המודרני, התודעה ההיסטורית, והכתיבה ההיסטורית במשמעותה המודרנית. הספר בוחן את מכלול היבטיה של המחשבה במאה ה-17, על בסיס ניתוח שיטתי של המחשבה הפרה-מודרנית, תוך שהוא מבהיר גם את אופיו של המפנה וגם את הרקע התאולוגי של הפעילות המדעית. בכך תרם פונקנשטיין תרומה ייחודית לגישה שעוצבה במחקר עוד קודם לכן, אשר דחתה את התיאור ההיסטורי הפוזיטיביסטי, שהיה מבוסס על אבחנה בין מדע, כביטוי של ידע רציונלי, ובין דת, כסמל של דוגמטיות ודעות קדומות. פונקנשטיין דוחה את ההנגדה המקובלת בין דת למדע. הוא ראה מחד את הטענות המדעיות שעמדו בבסיס הדיון התאולוגי ומאידך את המרכיבים התאולוגיים במדע המודרני.

Perceptions of Jewish History[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו זה טוען פונקנשטיין כי ביסוד היהדות נטועה תודעה היסטורית עמוקה, שהלכה והעמיקה במהלך ימי הביניים, עת התעצם הפולמוס של היהדות למול הנצרות והאסלאם. הוא סובר שאף־על־פי שליהודים היה ביטחון בעתידם, בשל האמונה בכוח עליון המשגיח עליהם, הרי שהיו צריכים תמיד להצדיק את עברם. פונקנשטיין סובר כי עד המאה ה-19 חיפשו היהודים להצדיק את קיומם בגיבוש חשיבה היסטורית על עברם והם נשענו על המבדיל בינם לבין הגויים. התמונה התהפכה מקבלת האמנציפציה במאה ה-19, שאז חיפשו היהודים את המשותף להם ולעמי העולם. קובץ מאמרים זה התגבש סביב עמדותיו של פונקנשטיין כפי שהן באו לידי ביטוי במחלוקתו עם ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי בעניין היחסים שבין היסטוריה לזיכרון בתולדות ישראל, כאשר מול העמדה המפרידה בה נקט ירושלמי הציע פונקנשטיין את המושג "תודעה היסטורית" כדי להציב עמדת ביניים בין היסטוריוגרפיה מקצועית לזיכרון קולקטיבי, מושג התקף בין בישראל ובין בעמים, ותואם את הבנת ההיסטוריה בתקופה הטרום-מודרנית.

"תולדות ישראל בין החוחים: ההיסטוריה למול דיסציפלינות אחרות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר זה, שפורסם בכתב העת "ציון" ב-1995,[3] הוא בוחן את התמורות בסיפור ההיסטורי כמגבש זהות לאומית. במאמר טוען פונקנשטיין כי בדור ההיסטוריונים הקודם של תולדות עם ישראל כמו יצחק בער, בן ציון דינור, חיים הלל בן-ששון, היה להיסטוריון תפקיד לאומי ברור, שעליו גיבשו נראטיב-על המבסס את הזהות הלאומית. לעומת זאת בדורנו אבדה ההגמוניה של נראטיב העל הלאומי, ההיסטוריונים בני ימינו פירקו אותו ויש כתיבה של מגוון נראטיבים מתחרים ומנוגדים.

ספרים ומונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Heilsplan und natürliche Entwicklung. Formen der Gegenwartsbestimmung im Geschichtsdenken des hohen Mittelalters, München: Nymphenburger Verlagshandlung (Sammlung Dialog), 1965.‎
  • Theology and the Scientific Imagination from the Middle Ages to the Seventeenth Century, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1986.
  • עמוס פונקנשטיין, עדין שטיינזלץ, הסוציולוגיה של הבערות; עריכה: רחל שיחור; תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור ('אוניברסיטה משודרת'), תשמ"ח 1987.
  • סגנונות בפרשנות המקרא בימה"ב; עריכה: מלכה טל, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור ('אוניברסיטה משודרת'), תש"ן 1990.
  • עמוס פונקנשטיין [ואחרים], האינטלקטואלים והמדינה: יום עיון,‫ רמת אפעל: יד טבנקין ('ימי עיון בפרשיות היסטוריות ובעיות יסוד'), 1991.
  • תדמית ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית, תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991.
  • Perceptions of Jewish History, Berkeley: University of California Press, 1993
  • Maimonides: Nature, History, and Messianic Beliefs'; English translation by Shmuel Himelstein, Tel-Aviv: MOD Books, 1997.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Robert S. Westman and David Biale (eds.), Thinking Impossibilities: The Intellectual Legacy of Amos Funkenstein, Toronto; Buffalo: University of Toronto Press, in association with the UCLA Center for Seventeenth- and Eighteenth-Century Studies and the William Andrews Clark Memorial Library, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Amos Funkenstein, Perceptions of Jewish History, Berkeley: University of California Press, 1993, p. 164.
  2. ^ שם קיבל תואר דוקטור על עבודה שחקרה את היחס לברית הישנה במאבק בין המדינה לכנסייה בתקופת מחלוקת ההסמכה (Das alte Testament im Kampf zwischen Regnum und Sacerdotium Während des Investiturstreits).
  3. ^ עמוס פונקנשטיין, "תולדות ישראל בין החוחים: ההיסטוריה למול דיסציפלינות אחרות", ציון ס, 3 (תשנ"ה), 335–347.