עמוס קופפר-תובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוס קופפר-תובל
קופפר-תובל, שנת 1960
קופפר-תובל, שנת 1960
לידה 31 באוגוסט 1935 (בן 83)
עמדה סנטר
גובה 1.92
קבוצות כשחקן
1953- 1955
1956- 1960
1962- 1963
1964- 1966
הפועל תל אביב
הפועל חולון
הפועל גבעת חיים
הפועל תל אביב
הישגים כשחקן
אליפויות 2 - עונת 65–1964, עונת 66–1965
מלך הסלים 1 - עונת 57–1956
קבוצות כמאמן
1961
1963- 1964
1967- 1968
1969
מכבי פתח תקווה
הפועל גבעת חיים
הפועל רמת הכובש
הפועל ירושלים

עמוס קופפר-תובל (נולד ב-31 באוגוסט 1935) הוא כדורסלן ומאמן עבר ישראלי, בגובה 1.92 מטר, ששיחק בעמדת הסנטר, בין היתר בהפועל תל אביב, הפועל חולון ובנבחרת ישראל. עם הפועל תל אביב זכה בשתי אליפויות. כן זכה בתואר מלך הסלים בעונת 1956/1957.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-50, טרם נוסדה הליגה הראשונה בכדורסל, שיחק קופפר-תובל בהפועל תל אביב במשחקי ידידות במסגרת "אליפות הפועל" ובמשחקים בינלאומיים בעיקר מול קבוצות צבאיות שונות. עונת 1953/1954 הייתה העונה הראשונה של הליגה הלאומית בכדורסל. בהתאם לרוח התקופה, הורכבה הליגה בשיטת ה""50-50", כשמרכזי הפועל ומכבי שולחים כל אחד ארבע קבוצות, על מנת ליצור ליגה בת שמונה קבוצות. את הפועל הדריך באותה עונה המאמן ברוך שליין, ובסגל בלטו, בנוסף לקופפר-תובל, השחקנים שמעון שלח, עזרי לובושיץ, דני ארז, ארז לוסטיג, דוד הייבלום ואחרים. במשחק הליגה הראשון אי פעם, אירחה הפועל במגרש במתנ"ס שלווה את הפועל גבע, וגברה עליה בתוצאה 30–45. בהמשך הליגה הפסידה הפועל בשני הדרבים העירוניים, וסיימה את העונה במאזן של עשרה ניצחונות מול ארבעה הפסדים - במקום שלישי אחרי מכבי תל אביב והפועל חולון.[1] קופפר-תובל סיים את העונה במקום השני בטבלת מלך הסלים של הפועל תל אביב עם ממוצע של 9.6 נקודות למשחק אחרי דני ארז.[2]

בעונה הבאה, עונת 1954/1955, סיימה הפועל תל אביב במקום הרביעי, לאחר הפסד ביתי 68:53 למכבי תל אביב, שזכתה באליפות שנייה ברציפות. קופפר-תובל השתתף ב-19 משחקים וקלע בממוצע של 18.1 נקודות[3]. את העונה סיים קופפר-תובל במקום הרביעי בטבלת מלך הסלים של הליגה, אחרי דני ארז, אברהם חמו ופרדי כהן.[4]

לאחר שבעונת 1955/1956 לא התקיימו משחקי ליגה עקב סכסוכים באיגוד הכדורסל בישראל,[5] לקראת עונת 1956/1957 עבר קופפר-תובל להפועל חולון תחת המאמן מיכה שמבן. יחד עם שחקנים הבולטים צחי פלד ומרסל חפץ, סיימה חולון במקום 7, וקופפר-תובל זכה בתואר מלך הסלים של הליגה עם 262 נקודות.

בעונת 1957/1958 הקבוצה סיימה במקום השלישי, וקופפר-תובל המשיך להיות הקלעי הבכיר בקבוצה[6] גם בעונה לאחר מכן, המשיך קופפר-תובל לשמור על ממוצעים גבוהים וקלע 15.1 נקודות למשחק, ואילו הקבוצה סיימה במקום החמישי. באותה עונה הגיעה הקבוצה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה בכדורסל, בגמר זה הפועל חולון פגשה את מכבי תל אביב והובילה עליה 43:37 כשנותרו שש דקות לסיום המשחק אך נקודות של מכבי בדקות הסיום העלו את מכבי ליתרון והביאו אותה לניצחון 53:47. קופפר-תובל קלע בגמר 17 נקודות והיה הקלעי המצטיין של הפועל חולון.

גם בעונת 1959/1960, עונתו השלישית והאחרונה של קופפר-תובל בחולון, סיימה הקבוצה במקום החמישי, והוא המשיך להיות הקלעי הבכיר בקבוצה[7] זכורה באותה עונה הצטיינותו בניצחון על מכבי תל אביב עם 18 נקודות.[8]

בשנת 1960 השתתף קופפר-תובל במדי נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי שנערך ברומא. בעונה הבאה, עונת 1960/1961 לא שיחק קופפר-תובל, לאחר שהסתכסך עם הנהלת הקבוצה ונכנס להסגר.[9] בתקופה זו גם עבד כבנקאי בבנק דיסקונט.[10] סך הכל שיחק קופפר-תובל בהפועל חולון במשך 3 עונות. לימים, סיפר עליו מאמנו מיכה שמבן כי במשחק בחיפה מישהו זרק הערה מהיציע, קופפר לא זיהה את האיש, עלה ליציע והכה את כל השורה.[11]

בעונת 1961/1962 במהלך שהייתו בהסגר, אימן קופפר-תובל את מכבי פתח תקווה ששיחקה בליגה נמוכה.[12] באותה עונה שיחק גם במדי קבוצת הכדורסל של בנק דיסקונט וזכה עמה באליפות הליגה למקומות עבודה.[13]

בעונת 1962/1963 עבר קופפר-תובל להפועל גבעת חיים כמאמן, כאשר הוא לקח חלק גם ב-4 משחקים כשחקן, כשהוא קולע בממוצע של 4.8 נקודות[14][3]. הקבוצה עצמה סיימה את העונה במקום ה-8. בעונה הבאה, תפקד קופפר-תובל כמאמן בלבד והקבוצה שוב סיימה במקום השמיני.

בעונת 1964/1965 חזר לקבוצת נעוריו הפועל תל אביב כשחקן לשנתיים אחרונות בקריירה. באותה עונה צירפה הפועל תל אביב לשורותיה בנוסף לקופפר-תובל שני שחקנים חדשים - דוד קמינסקי ועמי שלף - יחד איתם, זכתה באליפות השלישית של בתולדותיה, וקופפר-תובל זכה בתואר הקבוצתי הראשון בקריירה. במהלך העונה הקבוצה רשמה את העונה המלאה היחידה בתולדותיה ללא הפסד. קופפר-תובל, אשר תפקד בשלהי הקריירה כשחקן ספסל, לקח חלק ב-13 משחקים וסיים את העונה עם ממוצע של 4.7 נקודות למשחק.[3] בעונת 1965/1966 היה שותף כשחקן ספסל בזכייתה של הפועל תל אביב באליפות השנייה ברציפות והרביעית בתולדותיה, כאשר שותף בארבעה משחקים. בסיום העונה פרש קופפר-תובל בגיל 34 מכדורסל בליגות הבכירות. בהמשך שיחק בליגה ב' החובבנית במדי אליצור בת ים.[15]

סך הכל שיחק קופפר-תובל 9 עונות בליגה הראשונה, בהן קלע 1,511 נקודות בממוצע של 13.3 נקודות למשחק[3]. בנבחרת ישראל השתתף ב-8 משחקים ולקח חלק בטורניר הקדם אולימפי רומא 1960.

לאחר פרישתו ממשחק פעיל, אימן את הפועל רמת הכובש בליגה ב' (הליגה השלישית), ובעונת 1967/1968 העלה אותה לליגה א'.[16] בעונת 1968/1969 מונה לתפקיד מאמן הפועל ירושלים, במקומו של אהרן קפלן,[16] בסיום העונה, לאחר שמתוך 24 משחקים רשם 9 ניצחונות בלבד,[14] הוחלף קופפר-תובל בקפלן.[17] לאחר שפרש מאימון המשיך קופפר-תובל לעבוד בבנק דיסקונט. בשנת 1975 עבר במסגרת עבודתו לעבוד בסניף הבנק בניו יורק.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריה של הפועל תל אביב, אתר אולטרס הפועל
  2. ^ קלעי עונת 1953/1954, אתר מנהלת הליגה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 כרטיס שחקן, אתר מנהלת הליגה
  4. ^ סטטיסטיקה אישית, עונה סדירה, עונת 1954-55, אתר מנהלת הליגה
  5. ^ סיכום עונת 1955/1956, אתר ויקיפועל
  6. ^ סטטיסטיקה אישית, עונה סדירה, עונת 1957-58, אתר מנהלת הליגה
  7. ^ הפועל חולון עונת 1959/1960, אתר מנהלת הליגה
  8. ^ הפתעה בכדורסל: הפועל חולון ־ מכבי תל אביב 53:57, על המשמר, 24 באפריל 1960
  9. ^ 7 מכדורסלני הפועל חולון נכנסו להסגר, דבר, 14 בדצמבר 1960
  10. ^ היכרות ראשונה עם נציגי ישראל ברומא ובבולוניה, על המשמר, 31 ביולי 1960
  11. ^ מנחם כהן, בחיוך זועף ובמכנסיים קצרים: פרידה משמבן, אתר nrg, 9 בינואר 2013
  12. ^ תובל להפועל גבעת- חיים, חרות, 11 בספטמבר 1962
  13. ^ קבוצת הכדורסל של בנק דיסקונט לקפריסין, על המשמר, 24 בנובמבר 1961
  14. ^ 14.0 14.1 כרטיס מאמן, מנהלת הליגה
  15. ^ 198 העברות ביום אחד!, מעריב, 22 בספטמבר 1966
  16. ^ 16.0 16.1 עמוס תובל יאמן כדורסלני הפועל ירושלים, מעריב, 29 באוגוסט 1968
  17. ^ אלכס דורון, 8 מאמנים חדשים ינסו לרענו את הליגה בכדורסל, מעריב, 17 באוקטובר 1969
  18. ^ הדיסקונטאים בניו יורק, דבר, 31 בינואר 1975