עמיות יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמיות יהודיתאנגלית: Jewish Peoplehood) היא מונח להגדרה עצמית ולתפישה של הקיום הקיבוצי היהודי, הגורסת שיהודי העולם כולם מאוחדים בקשר של סולידריות ומורשת משותפת, שאיננו נובע ממקור דתי דווקא ואיננו תלוי בהשקפתם הדתית או הפוליטית האישית. התחדיש "עמיות" והפילוסופיה שמאחוריו נטבעו על ידי הרב מרדכי קפלן בשנות ה-1930, כדי לאפשר ליהדות ארצות הברית מינוח שיאפשר לה להזדהות עם יהודי העולם, ומאוחר יותר עם מדינת ישראל, מבלי להידרש למושגים של לאומיות יהודית; מסוף המאה ה-20, הרעיון של "עמיות יהודית" נעשה פופולרי ואומץ על ידי מוסדות יהודיים בינלאומיים וישראליים.[1]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מנהיגים יהודיים מודרניים בתפוצות, ובמיוחד יהודים אמריקאים, מצאו את התפיסה המסורתית של היהודים כ"עם בקרב העמים" בעייתית, מהווה אתגר לשילוב ולהזמנת אישומים של נאמנות כפולה. השימוש המשמעותי הראשון של המושג "עמיות" היה על ידי מרדכי קפלן, מייסד שותף של האסכולה הרקונסטרוקציוניסטית של היהדות, אשר חיפש מונח שיאפשר לו לתאר את האופי המורכב של שייכות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל, הוא דחה את מושג הלאום, שכן הוא התגלה מזוהה יותר מדי עם מדינתיות, והחליף אותו בתפיסת העמיות.[2] ביצירתו "היהדות כציוויליזציה", קפלן ביקש להגדיר את העם היהודי והדת במונחים סוציו-תרבותיים כמו גם דתיים.

הגדרתו של קפלן את היהדות כ"ציוויליזציה דתית מתפתחת" מאירה את הבנתו של מרכזיותו של העם בדת היהודית. תיאור היהדות כציוויליזציה דתית מדגיש את הרעיון שעם ישראל חיפש "לגרום לחוויה הקולקטיבית [שלו] להניב משמעות להעשרת חייו של היהודי האינדיבידואלי ולגדולה הרוחנית של העם היהודי." ההגדרה כציוויליזציה מאפשרת ליהדות לקבל את עקרונות האחדות בגיוון והמשכיות בשינוי. זוהי תזכורת כי היהדות מורכבת מהרבה שלא ניתן להכניס לקטגוריה של הדת בעידן המודרני, "פרדוקסלי ככל שזה נשמע, התחדשותו הרוחנית של עם ישראל דורשת שהדת תחדל להיות עיסוקה היחיד".[3] במובן זה שהקיום קודם למהות והחיים מקבלים עדיפות על פני המחשבה, היהדות קיימת למען העם היהודי ולא העם היהודי קיים למען היהדות. מטרתו של קפלן בפיתוח רעיון העמיות היהודית הייתה ליצור חזון רחב מספיק בכדי לכלול את כל מי שהזדהה כיהודי ללא קשר לגישות אינדיבידואליות לזהות זו.[4]

מאז שנת 2000, ארגונים יהודיים גדולים אימצו את מושג העמיות וההתעניינות האינטלקטואלית בנושא גברה. ארגונים גדולים כמו מכון שלום הרטמן, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, הפדרציה של JFNA ניו יורק, הסוכנות היהודית, משרד החינוך[5], בית התפוצות, קרן אבי חי, הוועד היהודי האמריקני, מועצת תנועות הנוער וארגונים קטנים אחרים מציגים את העמיות היהודית כעיקרון מרכזי בארגוניהם או יוזמים תוכניות ברמה גבוהה תוך התמקדות מפורשת בה.[6]

הדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד השימוש במושג העמיות על ידי ארגונים יהודיים, יש צמיחה מקבילה של עניין אינטלקטואלי בנושא מאז שנת 2000. הדיון האינטלקטואלי במושג ה"עמיות היהודית" מכיל נקודות שהן בהסכמה רחבה, לצד נושאים שנויים במחלוקת.[7]

תחומי ההסכמה בקרב אינטלקטואלים יהודים אשר כותבים על מושג העמיות היהודית מצביעים על שלושה עקרונות:

שלושת העקרונות המאחדים של תיאורית העמיות היהודית:

  1. חוויה רב ממדית של שייכות יהודית - מושג העמיות היהודית מניח שלהגדרת השייכות היהודית יש ממדים שונים.
  2. דחייה של כל אידאולוגיה אשר יש בה הדגשה יתרה של מימד אחד של היהדות - מסגרות אידאולוגיות המדגישות מימד אחד מעל כל האחרים בהוויה היהודית המלאה אינן מאפשרות להבין את האופנים השונים שבהם אנשים מתחברים לעם היהודי.
  3. התמקדות באופי הקשר בין יהודים ולא בזהות היהודית - העוסקים במושג העמיות היהודית אינם מתמקדים בזהותם של יחידים, אלא באופי הקשר בין יהודים המתבטא באלמנטים ובמסגרות משותפים המאפשרים ליהודים להתחבר זה לזה הן רגשית והן חברתית.

מקדמי מושג העמיות מניחים ששילובם של שלושת העקרונות האלו מציע ערך מוסף לארגונים המבקשים ליצור תוכניות "הבונות את העמיות היהודית" בדרך ברת-קיימא ומדידה.[8]

ישנן כמה גרסאות שונות בקרב אינטלקטואלים שכותבים על עמיות יהודית. המכנה המשותף הוא הרצון למצוא בסיס משותף שעליו נבנים קשרים בין יהודים.

ארבע העמדות המובהקות ביחס לעם היהודי:

  1. עמיות כגורל משותף.
  2. עמיות כמשימה משותפת עם דגש על תיקון עולם.
  3. עמיות כקרבה משותפת ואחריות הדדית.
  4. עמיות כחובה.[9]

עבור חלק מהמבקרים, העמיות היהודית היא עדיין מושג אמורפי ומופשט המציג גישה אידאולוגית אופציונלית כלפי הקולקטיב היהודי. אחרים תוהים אם אין זה בסיס חלש מכדי לבסס את הזהות הקולקטיבית היהודית, מה גם שחזון העם אינו מבוסס על קיום זהות דתית או רוחנית כלשהי.

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arthur I. Waskow, "The Future of Jewish Peoplehood", Forum: On the Jewish People, Zionism and Israel, World Zionist Organization, 1978
  • Menachem Revivi & Ezra Kopelowitz, Jewish Peoplehood: Change and Challenge, Department for Jewish Zionist Education, 2008
  • Erica Brown & Misha Galperin, The Case for Jewish Peoplehood: Can We Be One?, Jewish Lights, 2009
  • Noam Pianko, Jewish Peoplehood: An American Innovation, Rutgers University Press, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pianko, An American Innovation (ב"לקריאה נוספת"). עמ' 6-19, 72-75, 113-118 וכו'.)
  2. ^ A Framework for the Strategic Thinking about Jewish Peoplehood, Kopelowitz, E. and Engelberg A., Platforma, Jerusalem, 2007, p. 4
  3. ^ Mordecai M. Kaplan, Judaism as a Civilization, New York: Macmillan, 1934, p.345
  4. ^ Peoplehood Now, p.13
  5. ^ נגה כוכבי, חלון אל השדה, שלומי רביד (עורך), חינוך לעמיות בישראל – מחזון למעשה, דפי עמיות 24, אפריל 2019, עמ' 17–21
  6. ^ A Framework for Strategic Thinking about Jewish Peoplehood, p. 4
  7. ^ A Framework for Strategic Thinking about Jewish Peoplehood, p. 7
  8. ^ A Framework for Strategic Thinking about Jewish Peoplehood, p.9-10
  9. ^ A Framework for Strategic Thinking about Jewish Peoplehood, p.13-14