עמליה ארגמן ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עמליה ארגמן ברנעאנגלית: Amalia Argaman Barnea; נולדה ב-14 ביולי 1950) היא עיתונאית וסופרת ישראלית. חיברה שמונה ספרים, שהמפורסם ביותר מביניהם הוא "ללכת שבי", שנכתב בשיתוף עם אהרן ברנע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמליה ארגמן ברנע היא בתו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" והסופר מנחם ברש-רועי. נולדה ביולי 1950 בירושלים, ובעיר זאת גדלה והתחנכה. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" ואת לימודי התיכון עשתה בגימנסיה העברית בירושלים, במגמה המזרחנית. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת ב"במחנה-נח"ל" ו"במחנה-גדנ"ע" וכעורכת של "מחניים", ביטאון הרבנות הצבאית. למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן.

שימשה כתבת לענייני בריאות בעיתון "דבר" ובעלת טור ועורכת ב"דבר לילדים". בין השנים 1976-2003 הייתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות". תחילה שימשה כתבת לענייני אמנות ובידור ובנוסף, כתבה ביקורות אודות ספרות ילדים. בשנים 1980-1981 שהתה בשירות דיפלומטי בקהיר, כאשר אהרון ברנע, בעלה דאז, שימש נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. בתקופה זאת, דיווחה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים. עם תום השליחות, כתבה במוספים "זמנים מודרניים", "7 ימים" ו-"24 שעות" של ידיעות אחרונות. ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" קיבלה טור שבועי בערוץ 10 שעסק בפעילות המגזר השלישי בישראל.

בשנים האחרונות לחייה של המשוררת דליה רביקוביץ נרקמה בין שתי הנשים חברות. לאחר מותה של רביקוביץ, הקדישה לה ברנע את אחד מספריה[1].

הייתה נשואה במשך 20 שנה, עד 1997, לעיתונאי אהרון ברנע. ממנו, היא אם לבן ולבת, העוסקים גם הם בכתיבה ובעיתונות. בשנת 2013, נחשף כי לאהרון ברנע נולדה ילדה נוספת, בתקופה בה היה נשוי לעמליה ארגמן ברנע. ארגמן ברנע כתבה אז "מכתב גלוי לילדה סודית" שפרסמה במרשתת ועורר הדים רבים[2].

ללכת שבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה "ללכת שבי" שנכתב בשיתוף אהרן ברנע, הוא רומן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני בימי מלחמת לבנון. זהו סיפור על מפגש בין ישראלים לפלסטינים, מפגש בין אנשים השייכים למחנות הנלחמים זה בזה, אך מוצאים דרך להסיר את מחיצות העוינות והחשדות שביניהם, ולגשר על התהום שבין שני העמים בגשר אנושי ישיר, פתוח ומוצק. הזמן בספר הוא סוף יוני 1982, וברקע מתנהל המשא-ומתן על יציאת אנשי אש"ף מביירות הנתונה במצור של כוחות צה"ל. אהרון ברנע, כתב "קול ישראל" לעניינים ערביים, הולך לראיין בכלא הישראלי את צלאח תעאמרי, סגן אלוף בפת"ח, הבכיר מבין אנשי אש"ף שנפלו אי-פעם בידי ישראל. העימות בין שובה לשבוי, בין עיתונאי ישראלי למחבל פלסטיני, הופך תוך כמה שעות, כמו במכת ברק, למפגש עז ומטלטל בין אדם לאדם, לחוויה רבת עוצמה, ששניהם עתידים לחיות תחת רישומה שנים רבות אחר-כך.

הספר תורגם לשלוש שפות.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ללכת שבי (יחד עם אהרון ברנע)
  • עדי אבא וארבעים המוצצים
  • שרק לא תרדמו לי באמצע השנה
  • אמרתי מלאכים
  • הגוף זוכר
  • ללכת שבי, אחרי
  • חם כמוס : שירי אהבה
  • עם סגירת הגיליון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהבת אמת- דליה רביקוביץ, סלונה, ‏15.8.13
  2. ^ עמליה ארגמן ברנע, מכתב גלוי לילדה סודית, סלונה, ‏8.12.13