עמליה מרגולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמליה מרגולין
אין תמונה חופשית
לידה 8 במרץ 1959
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2018 (בגיל 58)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע במאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמליה מרגולין (8 במרץ 195928 בפברואר 2018) הייתה קולנוענית, במאית ויוצרת דוקומנטרית ישראלית. הייתה נשואה לרון מרגולין.

מרגולין למדה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2018 נפטרה מרגולין ממחלת הסרטן[1].

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים שימשה, במקביל ליצירתה הטלוויזיונית והקולנועית, כמרצה לקולנוע.

החל משנת 2018 מוענק פרס לזכרה של הקולנוענית מרגולין, לתלמידים מצטיינים בבית הספר הירושלמי לקולנוע "מעלה"[2].

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגולין הייתה במאית ויוצרת מוערכת. בין עבודותיה ניתן למנות את היצירות הבאות[3]:

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "המשפט – סיור מודרך" (1994)
  • "חובו של אהרן כהן" (1999)
  • "מאה ילדים שלי" (2003)
  • "הלוואי שתמותי" (2011)
  • "סיפור שמתחיל בפוסט" (2015)

סדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "היהודים החדשים" (2003)
  • "פרנקו וספקטור" (2003–2004) יחד עם יוסף פיצ'חדזה
  • "שיעור חופשי" (2005)
  • "שמונה עשרה" (2010)
  • "בקרוב אהבה" (2011)
  • "הטיול הגדול" (2014)
  • "המכון לרפואה משפטית" (2017)
  • "ההחלטה" (2017–2018)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]