עמנואל וליקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל וליקובסקי
Иммануил Великовский
Immanuel Velikovsky.jpg
לידה 10 ביוני 1895
ויטבסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בנובמבר 1979 (בגיל 84)
פרינסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים רוסיה, ארץ ישראל, ארצות הברית
מקום לימודים אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
תרומות עיקריות
הציע כרונולוגיה אלטרנטיבית של העת העתיקה כדי ליישב בין ממצאים ארכאולוגיים לכרונולוגיה המקראית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמנואל וליקובסקיאנגלית: Immanuel Velikovsky‏, 10 ביוני 189517 בנובמבר 1979) היה רופא, היסטוריון, וסופר יהודי רוסי - ארץ ישראלי - אמריקאי, שהתמחה בפסיכואנליזה. נודע בעיקר בכרונולוגיה ההיסטורית שיצר כאלטרנטיבה לכרונולוגיה המצרית המקובלת, ולטענתו הסבירה סיפורים מקראיים כמו מכות מצרים ושמש בגבעון דום כאירועים היסטוריים טבעיים, שמוזכרים גם בטקסטים ממצרים העתיקה ומתרבויות נוספות. הרעיונות של וליקובסקי נחשבים כיום לדוגמה קלאסית של פסאודו-מדע, והוא אף הואשם בשרלטנות ובהצגה מסולפת של טקסטים עתיקים וממצאים ארכאולוגיים שונים.[1][2][3]

כתב לפחות שבעה ספרים, חלקם רבי מכר שתורגמו לכתריסר שפות. הראשון והידוע בהם עולמות מתנגשים (Worlds in Collision), יצא לאור ב-1950 בהוצאת מקמילן (Macmillan Publishers). שלושה מספריו פורסמו לאחר מותו, ויש עוד ספרים שכתב ולא נדפסו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה וארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

וליקובסקי נולד בוויטבסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), הצעיר בשלושת בניהם של זוג יהודים ציונים, בני המעמד הבינוני, שמעון וליקובסקי וביילה (לבית גרודנסקי). למד בבית ספר תיכון ידוע במוסקבה, "מדבדניקוב גימנסיום" וסיים בהצטיינות בשפות ובמתמטיקה. המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת מוסקבה והוסמך בה כרופא ב-1921. עבד כשלוש שנים בברלין, במערכת של העיתון Scripta Universitatis’ journal, אשר עורך החלק המדעי בו היה אלברט איינשטיין. ב-1923 נישא לכנרת אלישבע לבית קרמר (בתו של המו"ל גיאורג קרמר מהמבורג) והזוג עלה לארץ ישראל בשנת 1924, בה נולדו שתי בנותיו. בשנות ה-20 עסק בהוצאה לאור של "כתבי האוניברסיטה ובית הספרים בירושלים" (Scripta Academica Hierosolymitana) - אוסף מאמרים של גדולי המדענים היהודיים בעולם, כהכנה לפתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים ב-1925. היה מראשוני הפסיכואנליטיקאים בארץ ישראל, לאחר שהתמחה אצל וילהלם שטקל, תלמידו של זיגמונד פרויד וכתב מספר מאמרים מקצועיים בתחום זה. מארץ ישראל היגר עם משפחתו לארצות הברית בשנת 1939.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנתו הראשונה בארצות הברית עסק וליקובסקי בכתיבת ספרו אדיפוס ואחנאתון (Oedipus and Akhenaton), שיצא לאור רק שנים רבות לאחר מכן. הספר התבסס על ספרו של זיגמונד פרויד, Moses and Monotheism ותוך כדי העבודה עליו וליקובסקי החל לפתח את התיזה שלו. עיקריה של התיזה ראו אור רק כעבור כעשור, בספרו הראשון "עולמות מתנגשים" והשני "ארץ רעשה" (Earth in Upheaval, 1952).

לפי התאוריה, יציאת מצרים למשל, ארעה במהלכן של תהפוכות-טבע חריגות בהיקפן ובעצמתן. לטענתו, אם נבדוק מסורות היסטוריות שונות, נוכל למצוא בהן עקבות ברורים לאותם אירועים. ואם נסנכרן בעזרת אירועים אלה את הכרונולוגיות השונות, נוכל לגלות ביניהן דמיון במקום הסתירות שמצאו החוקרים. באמצעות תארוכן של תהפוכות הטבע שאירעו, לשיטתו, במאה ה-15 ובמאה ה-8 לפנה"ס, וליקובסקי הגיע לשינויים מרחיקי לכת בכרונולוגיה המצרית, ובעקבות זאת בכרונולוגיות של שאר העולם העתיק.

ניסיונותיו של וליקובסקי להסביר את אירועי הטבע הללו כתוצאה מהתקרבות מוגזמת של גרם שמיימי לכדור הארץ, גרמו לסערה הממשית. והוא המשיך ועשה זאת גם בספריו הבאים: "תקופות בתוהו" (Ages in Chaos), "ההייתה תקופת חושך ביוון", "רעמסס השני ותקופתו" (Ramses II and his Time), ו"גויי הים" (Peoples of the Sea).

ספרו "תקופות בתוהו" מנתח ממצאים ארכאולוגיים כמו פפירוס איפוור ואבן שחם, שנמצאה באל עריש, ומתארך מחדש את התקופה הפרעונית. לטענתו, גילוי זה מביא איתו פתרון לסתירות שהופיעו בעדויות ההיסטוריות עצמן (שבדרך כלל נמצאו כתובות על גבי פפירוסים) והוא מאפשר התאמה בין העדויות ההיסטוריות לבין העדויות המקראיות. כמו כן, הוא מזהה את עם החיקסוס כעמלק, ובכך, כך נטען, מאפשר לחבר את תיאורי התנ"ך ותיאורי הפפירוסים המצריים לתמונה אחת רחבה של אותו האירוע.

בניגוד לדוקטרינות של ביקורת המקרא שהיו בתקופתו, שיחסו את מוצאן של רבות ממצוות התורה לתקופה של גלות בבל, ניסה להוכיח בעקבות הגילויים של התרבות האוגריתית, ודמיונה הרב לתנ"ך בלשון, בסגנון, בידע הרפואי, במונחים טכניים ועוד, כי התורה נכתבה בתקופת התרבות האוגריתית, יותר מאלף שנה מוקדם מכפי שטענה אז ביקורת המקרא.

כתביו זכו לתשומת לב נרחבת וחלקם היו לרבי מכר, אך גם לביקורת חריפה מצד הקהילה המדעית שראתה אותם כפסבדו מדע. וליקובסקי הגן על עצמו בספר "חרם בשם המדע" (Stargazers and Gravediggers). הוא גם פרסם ספר, "לפני עלות השחר", על שיחותיו והתכתבותיו עם אלברט איינשטיין.[4]

ספריו תורגמו לעברית כמעט במלואם על ידי בתו, שולמית וליקובסקי–כוגן, רעייתו של אברהם כוגן, שהתגוררה בישראל.

רעיונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונותיו של וליקובסקי נדחו על ידי האקדמיה, ועבודתו נחשבת בדרך כלל לשגויה באופן מוחלט. חוקרים רואים את המתודולוגיה הייחודית שלו כשיטה בלתי מקובלת להסקת מסקנות (לדוגמה, התבססות על מיתולוגיה השוואתית כדי להסיק על מכניקה שמימית (Celestial mechanics)). בשנות ה-70 התעמתו עם רעיונותיו אנשי מדע בולטים כקארל סייגן וסטיבן ג'יי גולד. סייגן הסכים שוליקובסקי העלה טענות שצריכים להתמודד איתן, אך חשב שאפשר להסביר את התופעות בדרכים חלופיות. הביקורת העיקרית על ספרו ״עולמות מתנגשים״ מצד הקהילה האסטרונומית הייתה שהמכניקה השמימית המוצגת בו אינה מעשית מבחינה פיזיקלית, ודורשת מכוכבי הלכת לנוע במסלולים שאינם תואמים את חוק שימור האנרגיה ואת חוק שימור התנע הזוויתי. סטיבן ג'יי גולד תמצת את תגובתו של הזרם המרכזי במדע כלפי וליקובסקי במילים: ”וליקובסקי אינו טרחן כפייתי ואיננו שרלטן - אם כי, כפי שאמר אחד מעמיתיי, הוא טועה באופן מפואר... וליקובסקי מוכן לבנות מחדש את כל מדע המכניקה השמימית כדי להציל את הדיוק המילולי של אגדות עתיקות”.[5]

הכרונולוגיה המתוקנת של וליקובסקי נדחתה אף היא על ידי רוב ההיסטוריונים והאגיפטולוגים. כבר מהבחינות הראשונות שלה, נטען שהשימוש של וליקובסקי בממצאים כדי להציג הוכחות הוא מאד סלקטיבי.[6][7][8] בשנת 1965, נשא אברהם זקס (אנ'), אשורולוג ומומחה לכתב יתדות, הרצאה באוניברסיטת בראון בה ביקר בחריפות ובהרחבה את השימוש שעשה וליקובסקי בכתבים אשוריים עתיקים ללא שיש בידו ידע בקריאת כתב יתדות. לדבריו ”במסגרת הזמן שניתן לי לא אספיק לפרט את כל הטעויות, אי ההבנות והמסקנות השגויות... לאחר בדיקה קפדנית, יותר ממאה עמודים מהשחזורים ההיסטוריים של וליקובסקי מתגלים כ"בועות של הטעייה עצמית"”.[9] בשנת 1978, לאחר שהתפרסמו בעיכוב כרכים חדשים של סדרת ״עידנים בתוהו״ של וליקובסקי, ערכה החברה הבריטית ללימודים בין-תחומיים כנס מיוחד בגלאזגו כדי לבחון את הכרונולוגיה המתוקנת.[10] המסקנה הסופית של מפגש זה, בשילוב עבודתם של חוקרים כפיטר ג'יימס (אנ'), ג׳ון בימסון (John Bimson) ודייוויד רוהל (David Rohl), הייתה שהכרונולוגיה המתוקנת היא מופרכת.[11]

באמצע שנות ה-80 פרסם סי. לירוי אלאנברגר (C. Leroy Ellenberger), שותפו לשעבר של וליקובסקי ועורך המגזין ״קרונוס״ (אנ'), מאמר בשם ״שיעור מווליקובסקי״ (״A Lesson from Velikovsky"), בו סיכם את הטיעונים של אנשי מדע כנגד וליקובסקי ורעיונותיו, אך תקף את הדרך בה הוצגה הביקורת המדעית כלפיו:

ככל שאדם יודע פחות על מדע, כך תיאוריו של וליקובסקי נשמעים לו סבירים יותר, בעיקר כשרוב הדיון הוא נפנופי ידיים. מנגד, ככל שהקורא הוא בעל ידע רב יותר, כך קל לו לראות שכל התיאורים הפיזיקליים של וליקובסקי אינם מחזיקים מים. אך אם המבקר לא מסביר מדוע דבר מסויים הוא שגוי, הרי שביקורתו נראית כנובעת מעמדה של סמכות ולא כהפרכה עניינית.

לירוי אלנברגר, A lesson from Velikovsky

מספריו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עולמות מתנגשים (Worlds in Collision)
  • ארץ רעשה (Earth in Upheaval)
  • תקופות בתוהו
    • ישראל ומצרים (Ages in Chaos)
    • ההייתה תקופת חושך ביוון?
    • Oedipus and Akhnaton (כרך של "תקופות בתוהו" שעדיין לא הודפס בעברית)
    • גויי הים - פלשתים או פרסים? (Peoples of the sea)
    • רעמסס השני ותקופתו (Ramses II and his Time)
  • Mankind in Amnesia
  • חרם בשם המדע (Stargazers and Gravediggers)
  • לפני עלות השחר (שיחות והתכתבות עם איינשטיין)
  • מאמרים של וליקובסקי, מתוך האתר "התנ"ך והכרונולוגיה של העולם העתיק", שיטתו של ד"ר עמנואל וליקובסקי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמנואל וליקובסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד דליה קרפל, הגותו האקסצנטרית של עמנואל וליקובסקי, גאונות מדעית או שרלטנות, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2013
  2. ^ Sean Mewhinney, "El-Arish Revisited", Originally published in Kronos XI:2 (Winter, 1986).
  3. ^ Gordin, Michael D. (2012). The Pseudoscience Wars: Immanuel Velikovsky and the Birth of the Modern Fringe. Chicago, London: University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-30442-7.
  4. ^ ראו ביקורת במאמרו של אבשלום אליצור
  5. ^ סטיבן ג'יי גולד, Velikovsky in collision
  6. ^ William F. Albright 1952. New York Herald Tribune Book Review April 20. Retelling the Near East's Ancient History. p. 6.
  7. ^ Waldemar Kaempffert, "Solomon, the Queen of Sheba, and the Egypt of Exodus" (abstract with subscriber access to full PDF), New York Times Book Review p. 23, April 20, 1952. Digital link retrieved 2015-07-18.
  8. ^ Stiebing, Jr., William H. 1984. Cosmic Catastrophism, Chap. III, in Ancient Astronauts, Cosmic Collisions Prometheus Books. מסת"ב 0-87975-260-2. pp. 57–80.
  9. ^ ADDRESS OF ABRAHAM SACHS AT BROWN UNIV. 3/15/65 Provided by Leroy Ellenberger
  10. ^ "Ages in Chaos?'-Proceedings of the Residential Weekend Conference, Glasgow, 7th–9th April 1978" Society for Interdisciplinary Studies Review Vol. VI, issue 1/2/3 84pp (1982)
  11. ^ untenable, "בלתי ניתנת להגנה"