עמנואל לופטגלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמנואל לוּפְטְגְלַס
Emanuel012.jpg
לידה 1896
חוצ'ניאה, פולין הקונגרסאית
פטירה 14 בספטמבר 1958 (בגיל 62 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה עיצוב תפאורה, ציור

עמנואל לוּפְטְגְלַס (עמנואלי) (Emanuel Luftglas;‏ 189614 בספטמבר 1958) היה צייר, מורה לציור וראשון מעצבי הבמה המקצועיים בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל לופטגלס (עומד שני משמאל) עם חברי המטאטא, ראשית שנות ה-40
לוחית זיכרון שקבעה עיריית תל אביב על ביתו של לופטגלס ברח' הרמן כהן 8 בתל אביב

עמנואל לופטגלס נולד בשנת 1896 בעיירה חוצ'ניאה שבפולין הרוסית, והתחנך בגרמניה. למד בבית הספר הגבוה לאמנות בלייפציג ועיצוב במה בבית הספר לציור בוקסטהודה (Buxtehude) בעיר.

בשנים 19151926 פעל כמעצב במה להצגות התיאטרון העירוני ולאופרה של המבורג.

עלה לארץ ישראל בשנת 1926 והתיישב בתל אביב. בארץ נטל לעצמו את שם המשפחה "עמנואלי". עיצב במות במשך עשרות שנים לתיאטרון הארץ ישראלי, תיאטרון האהל, תיאטרון הבימה, האופרה הארצישראלית של מרדכי גולינקין ובשנים 19281951 היה מעצב תפאורה של תיאטרון המטאטא. משנת 1949 היה חבר הנהלת המטאטא.[1]

בהבימה עיצב תפאורות לעשרות הצגות. הוא היה הראשון שהשתמש בארץ בבמה מסתובבת ובהקרנות קטעי סרטים ושקופיות על במות התיאטרון. במשך 25 שנה היה לופטגלס מעצב התפאורות המקצועי היחידי בארץ. סגנונו היה פיוטי ומלא דמיון.

הוא לימד עיצוב במה. בין תלמידיו היה דני קרוון.

הוא חקר את טכניקת הציור של הציירים הפלמים האחים ואן אייק ויישם אותם בציורי השמן שלו. פרסם ספר בגרמנית על יאן ואן אייק וג'ורג'ו וזארי בשם "ואן אייק וואסארי לאור עובדות חדשות" (תל אביב 1965). הוא צייר את נופי הארץ וסצנות מהתנ"ך.

לופטגלס נפטר ב-1958. הניח את אשתו, מלכה, ובת: אורה וֶרְסֶס (נולדה ב-1930; אברהם, בעלה, היה דודנו של שמואל ורסס[2]). בת אחיו, רחל לופטגלס-פן, הייתה אשתו השלישית והאחרונה של אלכסנדר פן.[3]

לאחר מותו נערכו מספר תערוכות מציוריו: 1959 (בית הבימה, תל אביב), 1964 ("תערוכת זכרון", ציורי שמן וסקיצות להצגות תיאטרון; ביתן האמנים, תל אביב), 1978 ("עמנואל לופטגלס: רישומי תיאטרון וציורים"; ספריית שער ציון, בית אריאלה, תל אביב[4]),‏ 2001 ("עמנואל לופטגלס: ציורי שמן ומתווים לתיאטרון"; אצר: ד"ר אליק מישורי; בית ביאליק, תל אביב) ו-2006 ("עמנואל לופטגלס: התנ"ך בראי עבודותיו"; אצר: ד"ר פאול ליבוביץ; מוזיאון בית התנ"ך, בית דיזנגוף, תל אביב).

במרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה) שבאוניברסיטת תל אביב שמורות 100 סקיצות לתפאורה ששרטט.[5]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emanuel Emanuel, Van Eyck und Vasari im Lichte neuer Tatsachen. die Aufdeckung des Van Eyck Geheimnisses in dem Berichte Vasaris, Tel-Aviv: Maor-Verlag, 1965.

קטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנהלה חדשה ל"מטאטא", על המשמר, 28 ביוני 1949.
  2. ^ מני ורסס, דוד שלי שמואל, בבלוג "על רצפת חדר העריכה", בפוסט-מגזין "במחשבה שנייה", 19 באוקטובר 2010.
  3. ^ חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, בני ברק: הקיבוץ המאוחד; תל אביב: המרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על שם לאורה שוורץ-קיפ – אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 95.
  4. ^ משה בן-שאול, תמונות בתערוכה, מעריב, טור 2, 16 בנובמבר 1978; ספרית שער־ציון, בית אריאלה: תערוכות, מעריב, 30 בנובמבר 1978 (מודעה).
  5. ^ י. העליון, מסך ומסכה: תיקים בארכיון תיאטרוני, מעריב, טור 2, 17 במרץ 1980.