עמנואל נבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל נבון
Dr. Emmanuel Navon
ד"ר עמנואל נבון
לידה 21 בינואר 1971 (בן 49)
מקום מגורים ישראל
עיסוק מרצה, סופר, מומחה ליחסים בינלאומיים
מקום לימודים

המכון למדע המדינה פריז

האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות

אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי הרצליה

מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ופורום קהלת
www.navon.com

ד"ר עמנואל נבון (נולד ב-21 בינואר 1971 בפריז) הוא מרצה ליחסים בינלאומיים בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב,[1] ובבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.[2] הוא עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)[3] ובפורום קהלת,[4] ופרשן בערוץ i24news.[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון נולד כעמנואל מרז'ןצרפתית: Emmanuel Mréjen) בפריז, צרפת. למד בבית ספר יסודי דו-לשוני (צרפתית/אנגלית). את תוארו הראשון במנהל ציבורי קיבל מהמכון למדע המדינה פריז. במהלך לימודיו התמחה במשרד החוץ הצרפתי ובמשרד האוצר הצרפתי. עלה לישראל בגפו בשנת 1993 והשלים תואר שני ושלישי ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. התגייס לצה"ל בגיל 24 ושירת בהנדסה קרבית. במהלך לימודיו לתואר שני חיבר עבור משרד החוץ הצעה לרפורמה של האו"ם. כדוקטורנט, היה עמית במרכז שלם.[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון החל את הקריירה שלו בחברת הלוי דוויק, כיועץ לחברות ישראלית שביקשו להצטרף לתוכנית המחקר והפיתוח של הנציבות האירופאית. בשנים 2003-2005, שימש כמנכ"ל הרשת העסקית לשיתוף פעולה בינלאומי (BNIC), עמותה שהכשירה את ראשי המשק הישראלי בתחום ההסברה.[7] בשנים 2005-2010 היה שותף מנהל בחברת נבון-לוי ושות' (חברת ייעוץ לקידום פרויקטים חקלאים ואנרגטיים ישראלים באפריקה שמדרום לסהרה) ובשנים 2011-2016 שימש כראש התכנית לתקשורת ומדע המדינה במכללה החרדית בירושלים (מטעם אוניברסיטת בר-אילן).[8]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2002, נבון מרצה (כעמית הוראה) בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.[9] בנוסף, הוא מרצה (כמורה מן החוץ) בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה מאז שנת 2012.[10] הוא מלמד ולימד שיעורים על מדיניות החוץ של ישראל, על תולדות הדיפלומטיה, על האיחוד אירופאי, על הגלובליזציה, ועל מדיניות אנרגטית.[11] בשנת 2013 הצטרף לפורום קהלת כעמית בכיר[12], ובשנת 2017 הצטרף למכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) כעמית מחקר.[13] בנייר המדיניות שהגיש לכנס הרצליה בשנת 2006 הצביע נבון על כשלי ההסברה של ישראל והציע דרכים להתגבר עליהם.[14] בנייר המדיניות שפרסם יחד עם פרופ' אברהם דיסקין עבור פורום קהלת, מציע נבון לאמץ את שיטת הרשימות הפתוחות וכן בריתות בין-מפלגתיות בבחירות לכנסת.[15]

תקשורת ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל נבון במכון הסיני ללימודים אסטרטגיים בינלאומיים

נבון הוא פרשן לחדשות חוץ בערוץ i24news (באנגלית ובצרפתית) מאז הקמת הערוץ בשנת 2012.[16] הוא גם מרבה להופיע בכלי תקשורת בארץ ובחו"ל כדי לתת את פרשנותו באנגלית, בצרפתית ובעברית, לרבות ב פרנס 24[17], קול אמריקה[18], וול סטריט ג'ורנל[19], ווושינגטון פוסט[20], בלומברג[21], סקיי ניוז[22], פיננשל טיימס[23], שיונחואה[24], הטלוויזיה המרכזית של סין[25], אל-ג'זירה[26], לה מונד[27], לה פיגארו[28], ליברסיון[29], לה נובל אבזרווטר[30], לה פואן[31], פרנס קולטור[32],רדיו צרפת בינלאומי[33], רדיו קנדה[34], ערוץ הכנסת[35], גלי צה"ל[36], הארץ[37], דה מרקר[38], ynet[39], כאן 11[40], וכאן רשת ב[41].

טורי הדעה של נבון התפרסמו ב ניוזוויק[42], לה מונד[43], לה פיגארו[44], הג'רוזלם פוסט[45], גלובס[46], דה מרקר[47], ישראל היום[48], מקור ראשון[49], ידיעות אחרונות[50], ומעריב[51]. הוא בעל טור בטיימס אוף ישראל[52], והיה בעבר בעל טור במידה[53].

נבון מרבה לתת הרצאות בחו"ל עבור ארגונים כמו הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, הלל[54], ואנלט[55].

במרץ 2011, הרצאה של ד"ר נבון באוניברסיטת קוויבק במונטריאול הופרעה על ידי סטודנטים פרו-פלסטינים והוא נאלץ להסתלק מן הקמפוס בליווי כוחות ביטחון.[56] בנובמבר 2012, העיתונאי הבלגי אדי קקלברג קטע באמצע ובשידור חי ריאיון עם ד"ר נבון ברדיו RTBF לאחר שנבון האשים את העיתונאי בקידום התעמולה של החמאס.[57] ב 2019, נבון הוזמן על ידי בית הספר הגבוה של הכשרת מורים בשווייץ כדי להציג את עמדתו בסוגיית הפליטים הפלסטינים בעקבות סערה ציבורית שנוצרה על ידי ההחלטה המקורית של בית הספר להזמין רק מרצים המזוהים עם הנרטיב הפלסטיני.[58] ביולי 2020, נבון התעמת בטלוויזיה ANews עם עיתונאי טורקי אשר טען כי יהודה ושומרון הם שטחים ש "נגנבו" על ידי ישראל. "שטחים אלו לא נגנבו, בניגוד לשטחים שמדינתך גנבה מקפריסין ומסוריה" השיב לו נבון.[59]

דעות ופולמוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון טוען כי התחום הידוע כ "תאוריות היחסים בינלאומיים" הנו חסר תועלת ושהפולמוסים בדיסציפלינה זו מהווים הונאה אינטלקטואלית בגבול השרלטנות.[60] גישתו המזלזלת של נבון כלפי תאוריות היחסים הבינלאומיים עוררה ביקורת נוקבת של החוקרים דוקן בל ובריאן שמיט. הביקורת של שמיט על נבון מצוטטת בהרחבה בספרות המקצועית.[61][62][63][64][65][66]

נבון תומך בכלכלת שוק ובגלובליזציה.[67] הוא סובר שיש לנצל את היתרון הטכנולוגי של ישראל כדי לקדם עצמאות אנרגטית, עמדה שעוררה את הביקורת של פרופ' יחזקאל דרור.[68] נבון הנו בעל גישה אטלנטית: הוא בעד לשמר את ברית נאט"ו ואת האיחוד האירופי, הוא חשדן כלפי רוסיה, והוא התנגד לברקזיט.[69] הוא מצדיק את מדיניות ה "הפרד ומשול" של ישראל כלפי האיחוד האירופי (דהיינו, הידוק הקשרים עם קבוצת וישגרד לצורך נטרול הצבעות פה אחד של מועצת האיחוד האירופי בסוגיית ישראל והמזרח התיכון) אך גם מזהיר מפני "הצלחה יתרה" של מדיניות זו משום ש, לטענתו, "עם כל חסרונותיו, שוק אירופי משותף ומקורב לארצות הברית הוא אינטרס ישראלי הרבה יותר מאשר יבשת מפוצלת בין ממשלות מרקנטיליסטיות ופרו-רוסיות."[70]

הסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון מגדיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כ "מלכוד 22."[71] הוא סובר שיש לחולל שינוים טריטוריאליים על מנת לשמר את האופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, אך אינו מאמין שניתן להגיע להסכם עם הפלסטינים. הוא גם דוחה את האפשרות של נסיגות טריטוריאליות חד-צדדיות (כגון תוכנית ההתנתקות ב 2005) בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך. לדבריו, פתרון שתי המדינות "ממשיך לעבוד בתאוריה ולהיכשל בפרקטיקה."[72] לשיטתו של נבון, ההתנחלויות אינן בלתי-חוקיות; הוא דוחה את "זכות השיבה" של הפלסטינים לישראל כחסרת בסיס במשפט הבינלאומי וכמנוגדת לפתרון שתי המדינות; והוא נחוש בדעתו כי רק מדינת ישראל הבטיחה את חופש הפולחן ושמרה על המקומות הקדושים של כל הדתות בירושלים.[73]

בנובמבר 2005 מתח נבון ביקורת על ההיסטוריונים החדשים.[74] באפריל 2010, הוא גינה את "ג'יי קול" וטען כי יוזמה זו מתעלמת מן אחריות המנהיגות הפלסטינית בכישלון תהליך השלום.[75] באוקטובר 2016, נבון השיב לחגי אל-עד על קריאתו במועצת הביטחון לפעול נגד נוכחותה של ישראל ביהודה ושומרון.[76] ב 2020, נבון הביע את תמיכתו בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ ובסיפוח יהודה ושומרון. לטענתו של נבון, סיפוחים ישראלים חלקיים מעבר לקו הירוק אינם מנוגדים למשפט הבינלאומי ולפתרון שתי המדינות.[77]

לאומיות ודמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיטתו של נבון היהודים הם לא רק דת אלא גם לאום, ועל כן הם זכאים לזכות להגדה עצמית.[78] הוא רואה בציונות תנועת שחרור לאומית, וטוען כי לא ניתן לערר על הלגיטימיות של מדינת הלאום היהודית מבלי לערר על הלגיטימיות של כל מדינות הלאום.[79] נבון סבור כי אין סתירה עקרונית בין לאומיות מצד אחד (לרבות לאומיות יהודית) לבין דמוקרטיה ושוויון אזרחי מצד שני. לפי כך, הוא תמך בחקיקת חוק הלאום, אם כי גם הסכים שיש לעגן במקביל את עקרון השוויון האזרחי.[80]

לנבון ביקורת נוקבת כלפי יהודים אנטי-ציוניים, כגון מייק מרקוזי ואיתן ברונשטיין אפריסיו, והוא מאתגר את טענותיהם.[81][82]

אקטיביזם שיפוטי ותיקון שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל נבון נושא דברים בכנס ירושלים

לנבון גישה ביקורתית כלפי האקטיביזם השיפוטי והמהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. בספרו ניצחון הציונות טוען נבון כי האיזון בין שלוש הרשויות הופר בשנות ה-1990 בעקבות שינוים מרחיקי לכת שנקבעו באופן חד-צדדי על ידי בג"ץ: 1. הקביעה כי "הכל שפיט" ועל כן ששום סוגיה ציבורית אינה חסינה מביקורת שיפוטית; 2. הרחבת זכות העמידה ופתיחת שערי בג"ץ לכל דכפין; 3. ההחלטה לבטל חוקי הכנסת הנחשבים מנוגדים לחוקי יסוד; 4. השימוש בעילת הסבירות לביטול החלטות ממשלה; 5. הפיכת הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה להחלטות המחייבות את הממשלה.[83] נבון תומך בחקיקת חוק יסוד: החקיקה על מנת להחזיר את האיזון בין הרשויות באופן מוסכם ובתמיכת רוב מוצק.[84]

נבון גם מציע שני תיקונים לשיטת הבחירות לכנסת: רשימות פתוחות והסכמי עודפים רב מפלגתיים. בשיטת הרשימות הפתוחות, סדר חברי הרשימה נקבע ביום הבחירות בידי מי שמצביע לאותה רשימה (עם אפשרות להגבלות, כגון שריון מקום ראשון ליו"ר הרשימה וכיוצא בזה). באשר להסכמי עודפים רב מפלגתיים, הם יאפשרו למפלגות שונות להתאגד לפני הבחירות ל"גוש" פוליטי אחד. קולות מפלגה ב'גוש' שלא תעבור את אחוז החסימה יוענקו למפלגה הגדולה ב'גוש'. שיטה זו תחזק את השתקפות רצונם של האזרחים בתוצאות הבחירות ולמפלגות הקטנות יהיה תמריץ להצטרף ל'ברית', שכן כך מצביעים יוכלו להצביע להן ללא חשש שתמיכתם לאחר הבחירות תוענק למנהיג 'הגוש' היריב. גם למפלגות החוששות שלא יעברו את אחוז החסימה יהיה תמריץ להצטרף ל'ברית' שכן תומכיהם יוכלו להצביע להן תוך ביטחון שבכל מקרה קולותיהם יספרו ויחזקו את 'הגוש'.[85]

מעורבות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2012, נבון התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת ה-19, אך לא נבחר למקום ראלי.[86]

בבחירות לנשיאות צרפת ב 2017, תמך נבון במועמדותו של פרנסואה פיאון בסיבוב הראשון ובמועמדותו של עמנואל מקרון בסיבוב השני.[87][88]

בדצמבר 2019, נבון תמך במועמדותו של גדעון סער לראשות הליכוד.[89]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון נולד וגדל במשפחה חילונית ומתבוללת, והוא חזר בתשובה בתחילת שנות ה-20 לחייו.[90] הוא נשוי לסימה הרצפלד ואב לארבעה.

נבון הוא אחיה של הסופרת הצרפתיה ולרי מרז'ן וגיסו של הרב האמריקאי שמואל הרצפלד.

סבו של נבון מצד אמא היה קצין בצבא הצרפתי ומרגל במחתרת הצרפתית, שחייו ניצלו על ידי קצין גרמני.[91]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניירות מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר עמנואל נבון | בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, social-sciences.tau.ac.il
  2. ^ ד"ר עמנואל נבון - המרכז הבינתחומי הרצליה, portal.idc.ac.il
  3. ^ Dr. Emmanuel Navon, JISS
  4. ^ ד"ר עמנואל נבון כתבה בפורום קהלת, פורום קהלת
  5. ^ Emmanuel Navon, YouTube
  6. ^ צור ארליך, "המשוגע של השכונה", מקור ראשון (דיוקן), ‏22/06/2012
  7. ^ גלית ימיני, "שגרירות אלטרנטיבית", דה מרקר, ‏ינואר 2005
  8. ^ צור ארליך, "המשוגע של השכונה", מקור ראשון (דיוקן), ‏22/06/2012
  9. ^ ד"ר עמנואל נבון | בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, social-sciences.tau.ac.il
  10. ^ סגל, www.idc.ac.il
  11. ^ עמוד לינקדין של עמנואל נבון
  12. ^ ד"ר עמנואל נבון - צוות הפורום, פורום קהלת
  13. ^ Dr. Emmanuel Navon, JISS
  14. ^ Elise Hannaford, Cautioning Israeli Policy-Makers: The Consequences of Failed Negotiations, Palestine-Israel Journal, ‏February 2014
  15. ^ קובי ליברמן, האפשרויות לשינוי שיטת הבחירות, ynet, ‏11/11/2019
  16. ^ צילומי הפרשנות של עמנואל נבון בערוץ i24news
  17. ^ France 24, 1 July 2020
  18. ^ Voice of America, 27 October 2015
  19. ^ The Wall Street Journal, 16 March 2020
  20. ^ The Washington Post, 24 November 2019
  21. ^ Bloomberg, 10 April 2019
  22. ^ Sky News, 10 April 2019
  23. ^ The Financial Times, 8 April 2019
  24. ^ Xinhua, 14 May 2020
  25. ^ CCTV, 18 September 2019
  26. ^ Al-Jazeera, 19 July 2018
  27. ^ Le Monde, 4 August 2015
  28. ^ Le Figaro, 31 May 2019
  29. ^ Libération, 26 February 2008
  30. ^ Le Nouvel Observateur, 2 July 2017
  31. ^ Le Point, 26 April 2018
  32. ^ France Culture, 9 July 2018
  33. ^ RFI, 16 September 2019
  34. ^ Radio Canada, 19 May 2015
  35. ^ ערוץ הכנסת, 1 יולי 2020
  36. ^ גלי צה"ל, 8 דצמבר 2019
  37. ^ הארץ, 21 נובמבר 2019
  38. ^ The Marker, 25/11/2016
  39. ^ Ynet, 07/05/2017
  40. ^ כאן 11, 5 מרץ 2018
  41. ^ כאן רשת ב, 25 פברואר 2020
  42. ^ Newsweek, 28 October 2015
  43. ^ Le Monde, 20 September 2011
  44. ^ Le Figaro, 7 August 2002
  45. ^ The Jerusalem Post, 1 February 2012
  46. ^ גלובס, 4 נובמבר 2019
  47. ^ דה מרקר, 5 מרץ 2019
  48. ^ ישראל היום, 2 אוקטובר 2019
  49. ^ מקור ראשון, 30 נובמבר 2018
  50. ^ ידיעות אחרונות, 11 מרץ 2018
  51. ^ מעריב, 12 אפריל 2017
  52. ^ Emmanuel Navon's Blog, blogs.timesofisrael.com (באנגלית)
  53. ^ עמנואל נבון, מחבר ב, מידה
  54. ^ Houston Hillel hosts scholar in residence, jhvonline.com
  55. ^ ELNET International Policy Conference 2019, ELNET (באנגלית)
  56. ^ David Ouellette, Intimidation à l’UQAM, Le blogue de David Ouellette, ‏2011-03-31 (באנגלית)
  57. ^ RTBF, 15 November 2012
  58. ^ Orit Arfa, Communal pressure helps put pro-Israeli speakers on teacher-training program in Switzerland, JNS.org, ‏2019-04-25 (באנגלית)
  59. ^ ANews, 8 July 2020
  60. ^ Chris Brown and Kirsten Ainley, eds., Understanding International Relations (Palgrave Mc Millan, 2009), p. 63
  61. ^ Alex Prichard, Justice, Order and Anarchy: The International Political Theory of Joseph-Pierre Proudhon, Routledge 2013
  62. ^ Oliver Jütersonke, Morgenthau, Law and Realism (Cambridge University Press, 2010), p. 7
  63. ^ Walter Carlnaes, Thomas Risse, Beth A. Simmons, eds., Handbook of International Relations, Sage 2012
  64. ^ Chris Clarke, Ethics and Economic Governance: Using Adam Smith to Understand the Global Financial Crisis, Routledge 2016
  65. ^ Knud Erik Jorgensen, Tonny Brems Knudsen, eds., International Relations in Europe: Traditions, Perspectives, and Destinations (Routledge, 2006), p. 248.
  66. ^ John Buke, Realpolitik: A History (Oxford University Press, 2016), p. 316
  67. ^ Démocratie et mondialisation en crise, akadem.org (בצרפתית)
  68. ^ Strategists: Primum Non Nocere, Begin-Sadat Center for Strategic Studies, ‏2010-11-18 (באנגלית)
  69. ^ i24news, 23 June 2016
  70. ^ Emmanuel Navon, Israel's European Dilemma, Israel Journal of Foreign Affairs, Vol, 12, No. 3, pp. 325-333.
  71. ^ Ezra Bernstein, Perspectives on the Israeli-Palestinian Conflict, Where Do We Stand?
  72. ^ Ezra Bernstein, Perspectives on the Israeli-Palestinian Conflict, Where Do We Stand?
  73. ^ Ezra Bernstein, Perspectives on the Israeli-Palestinian Conflict, Where Do We Stand?
  74. ^ Réécrire l'histoire, akadem.org (בצרפתית)
  75. ^ Andrew Rettman, Jewish luminaries petition EU parliament over settlements, EU Observer, ‏03/052012
  76. ^ A reply to Hagai El-Ad, blogs.timesofisrael.com (באנגלית)
  77. ^ פרנס 24, 01/07/2020
  78. ^ Faut-il reconnaître Israël comme Etat juif?, La libre Belgique, ‏25/11/2014
  79. ^ Jonathan Spyer, Theories of Nationalism: The Israeli Experience as a Test Case, Israel Studies Forum, Vol. 20 No. 2, ‏Winter 2005
  80. ^ RFI, 20/07/2018
  81. ^ ושנאת לרעל כמוך (המרחב הציבורי, 2009)
  82. ^ It's 1948, Stupid (Tel Aviv Review of Books, 2019)
  83. ^ Emmanuel Navon, The VIctory of Zionism (CreateSpace 2014), pp. xix-xxvi
  84. ^ עמנואל נבון, זעקת הקוזק הנגזל של המהפכה החוקתית, גלובס, ‏26/05/2019
  85. ^ כנס ירושלים של עיתון "בשבע" 02/2020
  86. ^ אריק בנדר, ראש החוג למדע המדינה מחפש מקום בליכוד, מעריב, ‏02/11/2012
  87. ^ I24News, 24/11/2016
  88. ^ »Les Français ont manqué de courage » Emmanuel Navon, LPH INFO, ‏2017-04-29 (בfr-FR)
  89. ^ נבון, ד"ר עמנואל (3 בדצמבר 2019). "דעה: נתניהו, שחרר אותנו, ד"ר עמנואל נבון, דעות". Globes. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2020. 
  90. ^ צור ארליך, המשוגע של השכונה, מקור ראשון (דיוקן), ‏22/06/2012
  91. ^ קלוד בלום, כך הציל קצין גרמני את חיי במלחמה, וכך השבתי לו טובה, מידה, ‏2018-07-27

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]