עמק שילה
 | |
| עמק שילה במבט לכיוון מז'- דר'-מז' | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גאוגרפיה, ואדי  |
| נתונים ומידות | |
| גובה | כ־700 מטר מעל פני הים |
| כיוון | מזרח - מערב |
| מיקום | |
| מיקום |
רמאללה ואל-בירה (נפה), סלפית, שכם (נפה) |
| עיירות |
תורמוס עיא אל מוע'ייר שילה (יישוב) גוש שילה עמיחי (יישוב) עלי (יישוב) אש קודש (יישוב) |
| נתיבי מים | ואדי מוסה |
| קואורדינטות | 32°02′26″N 35°18′29″E / 32.040434°N 35.308179°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   עמק שילה  | |
  | |
עמק שילה (בערבית: סהל כפר אסתונא) הוא הדרומי בין עמקי השומרון הגדולים. נחל שילה מתחיל בצפון–מערב העמק ומנקז אותו, ועל-כן העמק וסביבתו הם האזורים המזרחיים ביותר באגן ניקוז הירקון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי עדויות ארכאולוגיות אזור העמק היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. העמק מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים, שהעיקרי בהם הוא "חירבת אִסתוּנא", במזרחו. האתר כולל ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. האתר ממוקם בראש גבעה מוקפת אורנים בקצה הדרום מזרחי של עמק שילה. עד תחילת המאה ה-20 המקום היה מיושב והיה נקודת ההתיישבות המרכזית באזור עמק שילה, ומכאן שמו הערבי של העמק "סהל כפר אִסתוּנא". במקום שרידי בריכות חצובות, בורות מים, חורבות מבנים מהתקופה הרומית והביזנטית, עמודים, כותרות ומשקופים מעוטרים. המבנה המרכזי בנוי מאבני גזית ונקרא "אל חבס". מממדיו ומגודל אבניו נראה שהוא נועד להגן על המבוא המזרחי של העמק. בסמוך נמצא גם מבנה מקאם "שייח מוחמד".
בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן במקום וכתב: ”בשעה ארבע וחמש עשרה דקות הגענו לכפר אסתונא. על גבעה לא גבוהה, שמדרונה המערבי תלול יחסית וטרשי ואילו מדרוניה האחרים נוחים הרבה יותר לגישה, פזורים עיי כפר ערבי. קבר שעודנו עומד על תלו, הקרוי על שם שיח' מחמד, חוסה בצל אלה זקנה. הוא נבנה בחלקו הגדול מאבנים עתיקות יפות. על המשקוף של פתחו עוצבו משולש, מעגל וריבוע. בכפר הזה היו בתי מגורים קטנים שקמרון תקרתם עגול או מחודד כלשהו, והם גובבו במתחמו של מבצר שקדם להם, ושעכשיו קשה לעמוד היטב על היקפו. הוא עצמו נבנה מאבני גזית גדולות. שרדו ממנו קווי הקירות של אולם מלבני, שאורכו שלושים ושמונה צעד ורוחבו שישה. עובי הכתלים היה מטר. פה ושם רואים בין החורבות בורות מים חצובים בסלע וכמה נציבי עמודים פזורים על הארץ”[1].
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך ההר (שנקראת היום כביש 60, בתוואי המקורי) בעוברה בשומרון, עוברת בעיקר בעמקים המישוריים הנוחים לתנועה, ולכן מתאמצת ועוברת גם בתוואים קשים (כמו פיתולי מעלה לבונה) בשאיפתה לחבר עמק אחד למשנהו. היא נמתחת לאורך כ-80 ק"מ, מעמק שילה בדרום עד לעמק דותן ועמק יזרעאל בצפון.
יש המזהים אותו עם האתר בו היו בנות שילה מחוללות בכרמים ולכן העמק נקרא בערבית (בין השאר) "סהל אל בנאת" (עמק הבּנות).
מבט על עמק שילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי: השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984. עמודים 19-20