ענח'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ענח' בכתב חרטומים
S34 n
Aa1
or S34
ענח' כחלק מסמל האגודה התאוסופית - עיטור דלת בבודפשט

הענח' (מפתח החיים, או מפתח הנילוס) היה הירוגליף מצרי דמוי צלב שפירושו "חיי נצח". ההירוגליף מבוטא באותיות עי"ן נו"ן וחי"ת. אלילי מצרים מתוארים לרוב כשהם אוחזים בענח' בלולאתו, או אוחזים ענח' אחד בכל יד כשידיהם שלובות על חזם.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות הסמל לוטים בערפל, ואין תאוריה אחת המקובלת על הכל. תאוריות שונות מסבירות כי המדובר בסמלים של זכר ושל נקבה שאוחדו יחד, באבזם החגורה של איזיס או ברצועת הסנדל הכרוכה סביב הנעל, בחולייה מעמוד השדרה של פר, כסמל לשליטה, או כמטהו של האל סת המסמל את ראשו וזנבו. אחרים, במיוחד חוקרים מצריים, סבורים כי הסמל מסמל את הנילוס, כאשר הצורה האליפטית בראש הסמל מסמלת את הדלתא של הנילוס, המטה את הנהר עצמו, והזרועות הפונות ימינה ושמאלה את מצרים המאוחדת מסביבו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענח' מופיע בציורים בקברים מצריים ובאמנות מצרית אחרת, לרוב בידיהם של אלים ואלות המייצגים את החיים שלאחר המוות, ומעניקים את מתנת החיים למומיה של האדם שמת. הענח' נלבש לעתים כקמע, אם לבדו, או עם שני סימנים אחרים המסמנים כוח ובריאות. מראות ממתכת מלוטשת נוצרו לעתים בצורת ענח', אם מסיבות מעשיות או כדי לסמל את המבט אל העולם שמעבר. הענח' נוצר לרוב מזהב, ייתכן שבשל זיהויו עם השמש.

לפי דעת חוקרים רבים, השם "צפנת פענח", שנתן פרעה ליוסף, מכיל את היסוד ענח'‏‏[1].

שימוש מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הענח' נפוץ גם כתכשיט בתת-תרבות הגותית, מאחר שזו מרבה להתעסק במשמעות של חיים, מוות ואלמוות.

בקומיקס "סאנדמן" מאת ניל גיימן מוות מתואר כנערה גותית עם סמל ענח' כסוף ענוד לצווארה.

ביוניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקן יוניקוד מושג סמל הענח' ( ) באמצעות הקלדת U+2625.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענח' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, הערך "צפנת פענח"‏