ענת מטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ענת מטר
Anat Matar.png
לידה 29 באוגוסט 1956 (בת 63)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה אנליטית מוקדמת, דקונסטרוקציה
תחומי עניין פילוסופיה של השפה, פילוסופיה פוליטית
הושפעה מ ויטגנשטיין, דאמט, הגל, מרקס, דרידה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ענת מטר (נולדה ב-29 באוגוסט 1956) היא מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, פעילת שמאל רדיקלי. מזוהה בדעותיה הפוליטיות עם מפלגת חד"ש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת מטר נולדה בתל אביב לשולה ויעקב אינגרמן, עובדי יחידה 515. את שירותה הצבאי, יחד עם בן זוגה דורון מטר, עשתה ביחידה 8200. עשתה את תאריה הראשון והשני באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט עשתה באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת תל אביב. הדוקטורט שלה עסק בהשקפת עולמו של מייקל דאמט, בהנחיית דאמט ופרופסור אסא כשר, את תואר הדוקטור קיבלה ב-1994.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריה העיקריים הם פילוסופיה של השפה, פילוסופיה פוליטית ושאלת אפשרות הפילוסופיה וגבולותיה, אחרי המשברים שהפילוסופיה עברה במאה ה-19. בשאלות אלה עסקה בשלושת ספריה. מטר טוענת שהפילוסופיה אפשרית רק אם היא משכילה לאמץ תפישה אנטי-ריאליסטית: בכך היא מאמצת בעיקר את ההשקפות על השפה והפילוסופיה של פילוסופים כמו לודוויג ויטגנשטיין המאוחר, מייקל דאמט, וז'ק דרידה. במוקד עניינה, הן בספריה והן במאמריה, שאלות על שפת הפילוסופיה עצמה, וכן שאלות הנוגעות למה שנמצא לכאורה מעבר לתחומה של הפילוסופיה: פילוסופיה וספרות, פילוסופיה והפרקסיס הפוליטי. היא תוקפת ניתוחים מופשטים, נטולי הקשר קונקרטי, מזוויות פילוסופיות שונות.

ספרה הראשון: מבעד לפרספקטיבה הפילוסופית של דאמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון, שראה אור ב-1997, From Dummett's Philosophical Perspective, הוא עיבוד של הדוקטורט שלה על הפילוסופיה של מייקל דאמט. הספר מציג את הקשר בין העמדה האנטי-ריאליסטית של דאמט במטאפיזיקה והתפישה שלו לגבי שפה, לגבי תפישות של זמן, וגם לגבי שאלות פוליטיות.

ספרה השני: מודרניזם ושפת הפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה השני, שפורסם בשנת 2006, Modernism and the Language of Philosophy, דן באתגר שהציב המודרניזם בפני הפילוסופיה. אפשר לראות בתפישות מודרניסטיות איום על אפשרותה של הפילוסופיה, איום הנובע מהאופן החדש של תפישת היחסים בין שפה לעולם, ומכאן גם של שפת הפילוסופיה. הניסוח האולטימטיבי של עמדה כזאת נמצא ב"טרקטטוס הלוגי-פילוסופי" של ויטגנשטיין, שדן את הפילוסופיה לשתיקה. הטענה שמטר מעלה בספרה היא שהתפישה המודרניסטית הזו מבוססת על דוגמות מסורתיות, מהן לא הצליחה להשתחרר, וששחרור מלא יותר מהדוגמות האלה פותח פתח לשפה פילוסופית חדשה. שתי הדוגמאות שלה לשפה כזו ניתנות בתפישותיהם של דאמט ודרידה.

גם בספר זה וגם במאמרים אחרים מטר מנסה לגשר בין שתי המסורות המרכזיות העוינות זו לזו של הפילוסופיה במאה העשרים: הפילוסופיה האנליטית והפילוסופיה הקונטיננטלית.

ספרה השלישי: על דלות המוסר – מסה קריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה המרכזית בספרה זה, שיצא לאור בשנת 2019, היא כי השיח המוסרי דל מכדי לאפשר ניסוח של תפישה פוליטית וכדי להנחות את המעשה הפוליטי. הסדר הוא הפוך: התפישות האתיות שלנו מתגבשות על בסיס של התנסויות אישיות, אקטיביזם, ניתוחים פוליטיים, עובדות אמפיריות, נרטיבים היסטוריים ומודלים תרבותיים-מחנכים. בחינה של הכיוון הזה מעלה כי את תוכנו של המוסרי יש לראות כשמאלי.

מאמרים שונים וחיבור לאקטואליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל למחקריה כותבת ענת מטר מסות שמנסות לקשר בין הרעיונות הפילוסופיים לבין הוויית החיים בישראל ובעידן הנוכחי בכלל. חלקן פורסמו בכתב העת "מטעם". בשנת 2006 כתבה נגד אחד המנחים שלה בעבודת הדוקטור, אסא כשר, במסה "מה מאפשר את אסא כשר?".[1] במאמר זה מטר טוענת שריקנותו של השיח המוסרי שמקושר עם הקוד האתי, וכן השפה שבה נוקט בג"ץ, מאפשרת לתת הכשר לפרקטיקות של דיכוי ולפשעי המלחמה, אשר לדעתה מבוצעים על ידי צה"ל. את זה היא עושה על ידי ניתוח השפה של הקודים האתיים והרטוריקה המוסרית, וההנחות הפילוסופיות המאפשרות אותה. במאמרה "אוניברסיטה",[2] מטר מנתחת את הסתירה העומדת ביסוד המוסד האוניברסיטאי הליברלי, בין משימת גילוי האמת לבין החשש מהדוגמטיות-לכאורה הכרוכה בקביעת אמיתות. המאמר מצביע על ההשלכות החמורות שיש לחשש זה על עצמאותו של המוסד האקדמי.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטר הייתה פעילה ב"שנה ה-21", שהקימו עדי אופיר וחנן חבר, בשנה ה-21 לכיבוש השטחים ובתנועות דומות. הייתה פעילה גם ב"הקמפוס לא שותק" שפעל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 באוניברסיטת תל אביב עד שנת 2004 וארגנה מרצים וסטודנטים יהודים וערבים במשמרות מחאה ועצרות בקמפוס. מטר פעילה בתנועת תעאיוש וריכזה את פרויקט רפיח שבמסגרתו הועברו כספים לאנשים שבתיהם נהרסו בידי צה"ל. היא חברה בוועדת ההיגוי של צוות המחקר "מי מרוויח" של קואליציית נשים לשלום.[3]

בנה, חגי מטר, ריכז את מכתב השמיניסטים ב-2001 וישב עם אחרים בכלא הצבאי במשך כשנתיים בשל סירובו להתגייס. מטר הייתה חברה ב"פורום הורי הסרבנים" שאנשיו ארגנו הפגנות והוזמנו לפרלמנט האירופי. לאחר שחרור חברי הקבוצה המשיך הפורום לתמוך בסרבני גיוס.

יחד עם סנאא סלאמה-דקה הקימה את הוועד הישראלי למען האסירים הפלסטינים.[4] במסגרת פעילות הוועד, ארגנה ב-2007 כנס באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עדאלה ומרכז מינרבה באוניברסיטה העברית, בנושא: "אסירים ביטחוניים או פוליטיים?". הרצאות הכנס שימשו בסיס לכרך מאמרים על האסירים הפלסטינים שיצא לאור ב-2011.[5]

בשנת 2009 הפיצה מטר תמונה של חייל שלדבריה רצח את בסאם אבו רחמה, שמת מפגיעה של רימון גז בכינון ישיר, בניסיון לגלות את זהותו. מאוחר יותר התנצלה על כך ואמרה שייתכן שלא הוא ירה באבו רחמה.[6]

בשנת 2015 הייתה בין מקימי הארגון "אקדמיה לשוויון". הארגון חותר לקידום שוויון וייצוג באקדמיה של כל הציבורים בישראל, נאבק במעורבות של האקדמיה הישראלית במה שהוא מחשיב דיכוי בשטחים הכבושים ונלחם בניצול יחסי מרות, בהטרדה מינית ובהשתקה של קולות ביקורתיים בישראל ובעולם. מטר מרכזת בארגון את צוות הסולידריות עם האקדמיה הפלסטינית.

בכמה הזדמנויות תמכה מטר במדיניות של החרמה, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל, ובפרט באימוץ חלקי של המדיניות הזו כלפי האקדמיה הישראלית. במאי 2010 חתמה על מכתב גלוי למוזיאון המדע של בוסטון, שחותמיו כינו את הטכניון "אוניברסיטה המכינה כלי רצח" וגינו את החלטת המוזיאון להציג תערוכה של המצאות ישראליות, בנימוק שהתערוכה היא אמצעי תעמולה להסחת הדעת מ"פשעי המלחמה של ישראל".[7]

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • From Dummett's Philosophical Perspective, Berlin: de Gruyter, 1997.
  • Modernism and the Language of Philosophy, London: Routledge, 2006.

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anat Biletzki and Anat Matar (eds), The Story of Analytic Philosophy - Plot and Heroes, London: Routledge, 1998.
  • Abeer Baker and Anat Matar (eds), Threat: Palestinian Political Prisoners in Israel, London: Pluto Press, 2011.
  • Anat Matar (ed.), Understanding Wittgenstein, Understanding Modernism, London: Bloomsbury, 2017.

מבחר ממאמריה באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Decontextualizing Context", The Role of Programatics in Contemporary Philosophy, Paul Weingartner et al (eds), Kirchberg: ALWS, 1997, PP. 601-605
  • Anat Biletzki and Anat Matar, "In Defence of Dogma", in Y. Ariel et al (eds), Relativism and Beyond, Leiden: Brill, 1998, pp. 15-35.
  • "Analytic Philosophy: Rationalism vs. Romanticism", in The Story of Analytic Philosophy - Plot and Heroes. London: Routledge, 1998, pp. 71-87.
  • "Diamond's Wittgenstein and the Mute Philosopher", in R. Haller and K, Puhl (eds), Wittgenstein and the Future of Philosophy: a Reassessement after 50 Years, Vol. 2, Kirchberg: ALWS, 2001.
  • "Habermas and Dummet: Beyond Dogmatism and Scepticism", International Journal of Philosophical Studies, 2001, vol 9(3), pp 417-430.
  • "Radically Different: on Dummett's Metaphilosophy", in Louis E. Hahn (ed.), The Philosophy of M.A.E. Dummet, The Library of Living Philosopher, La Salle, III: Open Court.
  • Anat Matar, "Lonely Beating: Wittgenstein's Automaton and the Drums of War", in A. Biletzki (ed.), Hues of philosophy, College Publications, No. 6, 2010.
  • Anat Matar, “Maurice Blanchot: Modernism, Dissidence and the Privilege of Writing”, Critical Horizons, 19:1, pp. 67-80, 2018.

מבחר ממאמריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענת מטר בוויקישיתוף

מאמרי אקטואליה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענת מטר, ‏מה מאפשר את אסא כשר, מטעם 6, יוני 2006, עמ' 121–142
  2. ^ אוניברסיטה, מפתח: כתב-עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, גיליון 3, חורף 2011
  3. ^ אתר קואליציית נשים לשלום
  4. ^ ענת מטר, מאסר עולם למיוחסים, באתר הארץ, 28 בינואר 2011
  5. ^ Abeer Baker, Anat Matar, Threat: Palestinian Political Prisoners in Israel(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)
  6. ^ יעקב אמזלג, מזוז יבדוק את המרצה שהאשימה חייל ברצח מפגין, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 ביוני 2009
  7. ^ פרץ לביאהפקולטה למדעי הרצח?, באתר הארץ, 28 במאי 2010
    יצחק בן חורין, ישראלים בארצות הברית: "הטכניון יצר טכנולוגיות לרצח", באתר ynet, 6 במאי 2010
    Chomsky and other scientists condemn Boston museum’s Israeli celebration(הקישור אינו פעיל, 20.8.2019)