ענת צחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענת צחור
ענת צחור, 6 במאי 2007
ענת צחור, 6 במאי 2007
ענת צחור, 6 במאי 2007
לידה 12 במאי 1962 (בת 61)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.yoga-studio.co.il
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ענת צחור (נולדה ב-12 במאי 1962) היא מורה ליוגה ולמדיטציה בודהיסטית, ולשעבר שחקנית, מדבבת ואמנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צחור נולדה וגדלה בבאר שבע. בצבא שירתה בחיל המודיעין[1]. למדה פסיכולוגיה וספרות באוניברסיטת תל אביב, משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ובהמשך אמנות פלסטית במדרשה לאמנות ברמת השרון[2].

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל ללימודיה באוניברסיטה עבדה צחור כדוגמנית, המפיקה מרים עציוני הציעה לה להשתתף בהצגה, היא ניגשה למבחן במה והתקבלה, אחר כך החליטה לעסוק במשחק ולמדה בסטודיו ניסן נתיב[1]. במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שיחקה בטלוויזיה, בסרטים ובתיאטרון:

צחור השתתפה במספר תוכניות טלוויזיה, ביניהן בהופעת אורח בסיטקום הישראלי "קרובים קרובים", של הטלוויזיה החינוכית ב-1985, ובשנת 1987 בפרק של "סיפורים לשעת לילה מאוחרת" בתור שיר, מלצרית רודפת בצע המקבלת הצעה מפתה ומשונה מגבר מסתורי ועשיר (שלמה תרשיש). בנוסף שיחקה בסדרה "כללי המשחק" של הטלוויזיה החינוכית, שעסקה בלימוד אזרחות[3].

כמו כן שיחקה בהופעת אורח בתוכנית הבידור הישראלית "זהו זה!".

צחור השתתפה בסרטי קולנוע ישראלים שונים ביניהם "המובטל בטיטו" (1987) "מקום ליד הים" (1988), "ילדה גדולה" (1988), "המקלט" (1988) וסיפורי תל אביב (1992)[4][5]. בנוסף שיחקה בסרט האמריקאי "אמריקה 3000" (1986), שהופק על ידי חברת קנון גרופ של מנחם גולן ויורם גלובוס שצולם ברובו בישראל[6].

צחור השתתפה במספר הצגות תיאטרון, ביניהן "מי רצח את פינוקיו" מאת ובבימוי שמואל וילוז'ני, במסגרת המרכז לתיאטרון ניסויי (1987), "פונדק הרוחות" מאת נתן אלתרמן, עם "פיצ'ו" בן צור ושרון כהן בחסות סדנת הסטודיו שליד הסטודיו למשחק ניסן נתיב, תל אביב (1988), "סטריפטיז אחרון", מאת הלל מיטלפונקט, בימוי גדליה בסר, בצוותא (1988)[7], "תאומים" מאת סמי מיכאל, בימוי רמי דנון, בתיאטרון חיפה (1988)[8].

צחור עסקה גם בדיבוב, ובין היתר דיבבה בהפקות "הקוסם מארץ עוץ", "פשוש", "טאז-מאניה", "לוני טונס" ו"איפה אפי?".

אמנות פלסטית ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90 למדה ועסקה באמנות פלסטית, והשתתפה במספר תערוכות[2].

ב-1989 כתבה את הפואמה "מתקשרת לשמוע את הקול" אשר זכתה במלגת ספרות מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

מורה ליוגה ולמדיטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מ-1987 החלה צחור לתרגל יוגה ולהתעמק בטאי צ'י, צ'י קונג, טאואיזם ובודהיזם.

ב-1994 החליטה צחור לסיים את קריירת המשחק ולהתמסר באופן מוחלט ללימודי יוגה ומדיטציה בודהיסטית[2]. לקראת אמצע שנות התשעים עברה קורס מדיטציית ויפאסאנה ומאוחר יותר החלה להתמקד בשיטת היוגה של ב.ק.ס איינגר. צחור הוסמכה כמורה ליוגה בשיטה זו בפונה שבהודו אצל מפתח השיטה, היוגי רב־ההשפעה איינגר.

ב-2000 הקימה סטודיו מיוחד ליוגה, מדיטציה ובודהיזם טהרוואדי בתל אביב בשם "יוגה סטודיו" - בית הספר ליוגה ודהארמה. מאז עוסקת צחור גם בהכשרת מורי יוגה ומעבירה סדנאות וכנסים[9].

ב-2005 הנחתה סדרת תרגול איינגר יוגה אשר שודרה בערוץ החיים הטובים ובערוץ 2.

ב-2005 הוציאה ביחד עם בן זוגה, ד"ר ראובן ברק את הספר "מדריך מפה לריפוי טבעי - הדרך לחיים בריאים"[10].

ביוני 2011 הוסמכה כנזירה על פי כללי מסורת הטהרוואדה על ידי אג'אן טונג סירמנגלו, ראש לימודי הוויפאסאנה של כל מחוז צפון תאילנד וראש מנזר צ'ום־טונג שבתאילנד, בעת שהותו בביקורו הראשון בארץ.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת היא נכדתם של יוסף "יופ" וייס, זקן היהודים במחנה ברגן-בלזן וארנה פאלק וייס[11], זמרת סופרן באופרה של קלן לפני מלחמת העולם השנייה.

מאז תחילת שנות השמונים נמצאת בזוגיות, עם ד"ר ראובן ברק, בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים אשר התמחה בכירורגיה כללית ובכירורגית ילדים בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, אך מזה כשלושים שנה עוסק ברפואה משלימה, בעיקר סינית[12]. לזוג שלושה ילדים. מתגוררת בתל אביב.

צחור היא גיסתה של הזמרת רותי הולצמן ודודתו של הקומיקאי יונתן ברק.

תערוכות אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 תערוכת יחיד, גלריה קלישר חמש, אוצר: איתמר לוי.
  • 1992 תערוכה קבוצתית, במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, זוכת מלגת קרן שרת אמריקה ישראל, (שבוע האמן הצעיר).
  • 1994 תערוכת יחיד, "הצופה, המתבונן והעד", גלריה ארטיפקט. אוצר: סרג'יו אדלשטיין.
  • 1994 תערוכה קבוצתית, "מטא־סקס - זהות גוף ומיניות", המשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד, אוצרות: תמר כץ־פריימן, תמר אליאור.
  • 2005 כאוצרת, "פרופיל תל אביבי", אוצרת ראשית קטי בר.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפואמה "מתקשרת לשמוע את הקול", זוכה במלגת ספרות מטעם קרן תל אביב לתרבות ואמנות, הוצאת עקד, תל אביב 1989.
  • תרגמה וערכה לעברית את הספר "הדרך האחת - מבוא למדיטציית ויפאסאנה" מאת אג'אן טונג סירימאנגלו. (יצא ב־2001).
  • "מדריך מפה לריפוי טבעי" עם בן זוגה לחיים ד"ר ראובן ברק, הוצאת מפה (יצא ב־2005).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענת צחור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שרית ישי לוי, מה שבראש - ענת צחור (25) חיה כיום בשלום עם התקשורת, אולי בשל הצלחת הסרט בהשתתפותה, "ילדה גדולה", חדשות, 11 בינואר 1988
  2. ^ 1 2 3 גל קרניאל, כשהגוף דורש אני פותחת קופסת סרדינים, באתר הארץ, 12 ביוני 2006
  3. ^ הרוב לא תמיד קובע, חדשות, 23 בדצמבר 1988
  4. ^ אושרה שוורץ, סרט ישראלי / בתנועה מתמדת, חדשות, 30 באפריל 1992
  5. ^ אמיר פלג, באתר התחנה המרכזית החדשה של תל־אביב החלו בסוף השבוע צילומי "המקלט", חדשות, 9 באוקטובר 1988
  6. ^ אמזונות בפתח תקווה, "העולם הזה", גיליון 2486 מ-24 באפריל 1985, עמוד 21
  7. ^ אמיר פלג, סטריפטיז לגדולי התורה, חדשות, 15 בינואר 1989
  8. ^ שוש אביגל, צוות לעניין, ההצגה לא - "תאומים" מאת סמי מיכאל בתיאטרון חיפה, חדשות, 28 באפריל 1989
    ציפי רום, חמאמה נוסעת לאנגליה - הצגת "התאומים", ואדי סאליב חיפה, חדשות, 16 באפריל 1989
  9. ^ עירית רוזנבלום, כנס היוגה השנתי יתקיים בשפיים, באתר הארץ, 22 במאי 2005
    ציפי שוחט, סדנת יוגה בתיאטרון קליפה בת"א, באתר הארץ, 10 בפברואר 2005
    גל קרניאל, אחרי השיעור הראשון אין דרך חזרה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2007
  10. ^ תמי זר, ‏"נרקיסים חיים בביצות", באתר גלובס, 24 במרץ 2005
  11. ^ ראו על ארנה פאלק וייס (בגרמנית)
  12. ^ קודם איש מקצוע ואח"כ איש עסקים, באתר גלובס, 11 ביולי 2006