לדלג לתוכן

עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון
בימוי עמית איצקר
תסריט עמית איצקר
עריכה עמית איצקר
צילום עמית איצקר, אלון שי ודניאל קוזניצקי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 8 ביוני 2022
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 2022, שיצר הבמאי והשחקן עמית איצקר. הסרט עוסק בחברת התקליטים פאסט מיוזיק ובמועדון ההופעות "הפטיפון" שהיה שייך לה.

הסרט נעשה באופן עצמאי לחלוטין במשך תקופה של 5 שנים החל מ-2017 ומומן על ידי קמפיין הדסטארט שהושק בשנת 2018.[1][2]

הסרט זכה לביקורות משבחות בתקשורת וברשתות החברתיות והוקרן בהצלחה במשך תקופה ארוכה ברחבי הארץ ובפסטיבלים בעולם. בסוף שנת 2022 נבחר לסרט השנה במצעד האלטרנטיבי של רדיו "הקצה" ובמקום השני בקטגוריית הדוקו בבחירת פורום מבקרי הקולנוע בישראל.

בשנת 2023 זכה הסרט בפרס הסרט העצמאי הטוב ביותר באורך מלא בפסטיבל Carpe Diem בברצלונה.

תיאור הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר בעזרת ראיונות עם אמנים שונים שהיו קשורים לפאסט מיוזיק מה עבר על הלייבל מאז הקמתו ב-1998 ועד סגירתו ב-2009. הסרט משלב צילומי הופעות ממועדון "הפטיפון", אותו הקימו מייסדי הלייבל בצמוד לאולפן ההקלטות. כמו כן הסרט מלווה להקות שונות שניגנו במועדון.

המרואיינים העיקריים הם מייסדי פאסט מיוזיק אמיר שור וג'נגו (עמיר רוסיאנו) שהיו הראשונים להוציא בו אלבומים. נשותיהם נטעלי גבירץ ועינב רוסיאנו וכן עמי שלו שהצטרפו מאוחר יותר לניהול הלייבל.

הסרט מתאר כיצד ב-1998 אמיר וג'נגו הקימו את הלייבל. אמיר חיפש היכן להוציא את אלבומו, וג'נגו רצה לצאת מאזור הנוחות של חברת תקליטים גדולה בה היה חתום. הם הקימו אולפן הקלטות ביפו, אבל הגג במבנה קרס. בשנת 2000, כשחיפשו מקום אחר לאולפן, הגיעו לרחוב יצחק שדה 32 בתל אביב, בצמוד לבית בושת. ליד החדר שבו רצו להקים את האולפן היה מחסן מזוהם, ונאמר להם שיוכלו להשתמש בו. בעזרת חברים הם שיפצו בעצמם את המחסן, והקימו במקומו את המועדון שנקרא "הפטיפון".

עמית איצקר צילם שעות של הופעות במועדון, שמתוכם חלק מוצג בסרט, לצד ראיונות עם עשרות הלהקות והאמנים שהופיעו במועדון.

בשנת 2004 ג'נגו ועינב רוסיאנו עזבו את הלייבל, אך הוא המשיך לפעול עד שנת 2007. "הפטיפון" עבר לידיהם של דורון תמיר ודניאל זיידנשטדט מלהקת אכזבות', שעל מנת להחזיק אותו, שילבו יותר הופעות פאנק ופחות הופעות אינדי.

הסרט סוקר להקות שונות שהיו חתומות בלייבל, וסצינות המוזיקליות השונות שהיו במועדון. בין היתר מתוארים בסרט: הקריירה המוזיקלית של מיכל קהן; תחילת סצנת הפאנק במועדון בזכות להקת האסטרוגליידס; היריבות בין פאנקייק ללהקת שייגעצ, וההצלחה של להקת מונוטוניקס בחו"ל.

הסרט מכיל עשרות מרואיינים, רובם אמנים ולהקות שהופיעו בפטיפון, וביניהם:

בוב נסטנוביץ' (פייבמנט), שרון קנטור, יובל מנדלסון, נטעלי גבירץ, אלישע בנאי, מאור כהן, ניתאי גבירץ, יהלי סובול, דן תורן, רמי פורטיס, דייוויד ברוזה, אסף שריג, שי נובלמן, יואב קוטנר, לאון פלדמן, אסף אמדורסקי, המיותרים, דנה קסלר, אביב מארק, ספי אפרתי, יהודה נוריאל, קוואמי, מיכאל רורברגר, ניר מטרסו, מיכל קהן, גל תורן, ישי ברגר, יוסלס איי די, ביר 7, רם אוריון, יובל הרינג, הפוסי של לוסי, קוקי אריאל, אנרגיה חולנית, שאול לוריא, אורי בראונר כנרות, תמר אפק, איתן רדושינסקי, סימה ברמי, אלי לס, האסטרוגליידס, ימי ויסלר ובן טברסקי. בין היתר משולבים בסרט קטעי הופעות נדירים של אמנים מחו"ל שהופיעו במועדון הפטיפון כגון סילבר ג'וז, קלווין ג'ונסון, קימיה דוסון, סמוג ובוני "פרינס" בילי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]