עצה לבתולות

"עצה לבתולות" לפי תרגום של ראובן אבינועם, או "לנערות מבלות זמן" לפי תרגום של אברהם רגלסון (באנגלית: "To the Virgins, to Make Much of Time") היא פואמה משנת 1648 מאת המשורר האנגלי מהזרם הקוולירי, רוברט הריק. השיר הוא בז'אנר הקרפה דיים, מונח בלטינית שפירושו "נצלו את היום".

השיר פורסם לראשונה כשיר מספר 208 בקובץ השירים Hesperides משנת 1648, והוא משבח את רעיון הקרפה דיים – פילוסופיה המזהה את קוצרם של החיים ואת הצורך לחיות את הרגע ולמענו. הביטוי עצמו מקורו באודה 1.11 של הורטיוס.

הפואמה באנגלית

Gather ye Rose-buds while ye may,
Old Time is still a-flying:
And this same flower that smiles to day,
To morrow will be dying.

The glorious Lamp of Heaven, the Sun,
The higher he's a getting;
The sooner will his Race be run,
And neerer he's to Setting.

That Age is best, which is the first,
When Youth and Blood are warmer;
But being spent, the worse, and worst
Times, still succeed the former.

Then be not coy, but use your time;
And while ye may, go marry:
For having lost but once your prime,
You may forever tarry.

משמעות

איור מאת אלינור פורטסקווי-בריקדייל

השיר מעודד ניצול של הנעורים וההזדמנויות כל עוד הם זמינים. הזמן נתפס בו כמשאב החולף במהירות. ניצן השושנה משמש בו כסמל לנעורים, ליופי ולפוטנציאל, בעוד מות הפרח מבטא את בלות הזמן והזדקנותו של האדם.

השמש מופיעה בשיר כמטאפורה לחיים ולמרץ. ככל שהיא עולה בשמים – כלומר, ככל שאדם מתבגר – כך היא גם מתקרבת לשקיעתה, שהיא סמל לסוף החיים. רעיון זה מדגיש את התפיסה שלפיה גם בשיאו של האדם, תהליך הדעיכה כבר החל.

הנעורים מתוארים בשיר כתקופת החיים עם הכי הרבה אנרגיה ותשוקה. לפי השיר, עם תום שלב זה, תקופות החיים הבאות נתפסות כפחות תוססות ויותר מאתגרות.

לבסוף, השיר קורא לא להיגרר להססנות או לביישנות, אלא לנצל את הזמן של הנעורים לפעולה – ובפרט, להינשא בעודם בשיאם. הוא מציין כי דחייה עלולה להוביל לאובדן ההזדמנות.

קישורים חיצוניים

• הפואמה המלאה (באנגלית)