עציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בסיס חיל האוויר עציון (סגור)
Bacha 10 Ovda.png
סמל בסיס חיל האוויר עציון
קוד IATA
‏‏‏
קוד ICAO
‏‏‏
סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה אילת
קואורדינטות 29°35′16″N 34°46′41″E / 29.58778°N 34.77806°E / 29.58778; 34.77806
גובה מעל פני הים 736 מטר (2,419 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
04R/22L 13,123 4,000 אספלט
04L/22R 13,123 4,000 אספלט

עציון (כנף 10), היה בסיס טיסה של חיל האוויר בבקעת הירח בקרבת אילת, מצפון מערב לה. הבסיס שימש את חיל האוויר משנת 1972 ועד פינוי חצי האי סיני בשנת 1982. בבסיס התקיים גם שדה תעופה אזרחי לטיסות שכר לאילת בשנים 1978-1982. כיום פועל על שטחו נמל התעופה הבינלאומי טאבה שבמצרים.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת בסיס עציון החלה באוקטובר 1971, אך רק בחודש מאי 1972 הוקמה מנהלת הקמה לשדה (תפקיד המנהלת הוא לאגד את כלל העוסקים במלאכה, וייעול העבודה). על המנהלת פיקד סא"ל אהרון (יאלו) שביט, שאף היה מפקד הבסיס הראשון. הבסיס נחנך בשנת 1972. הבסיס קיבל את שמו "עציון" משם הצופן הישראלי של שדה התעופה הצ'כי ז'אטץ (אנ'), הסמוך לפראג[1], ממנו המריא מטוס דאגלס C-54 סקיימאסטר במסגרת מבצע בלק ועליו חלקי המסרשמיט הראשון של שירות האוויר.

פעילות בבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאחר מלחמת יום הכיפורים הופעלה מהבסיס טייסת 144, שהפעילה מטוסי נשר. במהלך המלחמה הפילו מטוסי אותה טייסת 42 מטוסי אויב ללא אבדות. בנוסף נפרסו לבסיס מעת לעת טייסות אחרות או גפים מטייסות אחרות. במקרה אחד ניסו שני מטוסי טופולב Tu-16 מצריים לתקוף את הבסיס אך חזרו לבסיסם לאחר שכשלו באיתור הבסיס.

החל מקיץ 1973 הופעלה מהבסיס גם טייסת מטוסי סקייהוק - טייסת 140 ("נשר הזהב"), וזמן מה לפני פינוי סיני הוצבה במקום גם טייסת 149 שהפעילה מטוסי כפיר C-2.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים שנת 1979, שבו הוסכם על פינוי כל בסיסי הצבא הישראלי מחצי האי סיני, הוחלט על פינוי הבסיס ומתקניו השונים לבסיס עובדה שליד אילת, שקיבל את מספר הבסיס של עציון - 10, וגם את סמל בסיס עציון. טייסת הקרב הראשונה עברה גם היא לעובדה, בעוד טייסת 140 עברה לבסיס רמון.

פינוי הבסיס נדחה במספר חודשים עקב מבצע אופרה - תקיפת הכור הגרעיני בעיראק - שבו שימש הבסיס כנקודת המוצא למטוסי התקיפה.

שדה התעופה עציון שימש גם מטוסים של ארצות הברית לטיסות סיור באזור[2].

מתקניו הצבאיים של הבסיס, כגון דת"קים, נהרסו כחלק מפינויו, אך מסלוליו נותרו בשלמותם. כיום משמשים מסלולים אלה את נמל התעופה הבינלאומי טאבה במצרים.

בין מפקדי הבסיס: יאלו שביט, אורי אבן ניר ומנחם שרון שהיה מפקדו האחרון.

שימוש אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בטרם הוקם הבסיס נבחנה האפשרות להקים באזור שדה תעופה אזרחי, אך הוא ירד מהפרק ובמקום זאת הוחלט להאריך את המסלול בשדה התעופה של אילת[3]. בתחילת 1977 נכלל עציון כנמל תעופה אזרחי בתוכנית אב לפיתוח הנגב[4]. החל משנת 1978 שימש הבסיס גם כשדה תעופה אזרחי, שאליו הוטסו תיירים ונופשים לאילת. בגלל היות המקום בסיס צבאי, נערכו לנוסעים בדיקות קפדניות במיוחד. מנגד, בהיעדר מסוף נוסעים, נערכו הבדיקות תחת כיפת השמים, ללא מזנון ושירותים אחרים[5]. שר התחבורה מאיר עמית ושר הביטחון, עזר ויצמן החליטו להשקיע 40 מיליון לירות בהקמת מסוף אזרחי בשדה. העבודות החלו, אך הוקפאו ובהמשך נעשו הסדרים זמניים לדרישת חברות השכר הסקנדינביות שבקשו שיפור התנאים כתנאי להמשך טיסה לעציון[6][7]. ב-22 בבאוקטובר 1979 נחנך המסוף האזרחי לאחר השקעה של 6 מיליון לירות בבניית מבנה בשטח של 1,200 מ"ר[8].

בתחילת השיחות בקשה ישראל את המשך הפעלת השדה כשדה אזרחי בתקופת מעברי לאחר נסיגת ישראל מסיני[9]. במסגרת שיחות קמפ דייוויד ויתרה ישראל על שדה עציון, ובעקבות זאת העבודות על פיתוח מסוף אזרחי בשדה הוקפאו[10]. גם לאחר הוויתור על השדה קיותה ישראל להגיע להסכמה עם מצרים על המשך הפעלת השדה לשירות אזרחים הטסים לאילת[11][12][13], אולם המצרים סירבו לכך[14]. גם הצעה לאפשר לארצות הברית להשתמש בשדה לאימונים נדחתה על ידי המצרים[15].

עם פינוי הבסיס הועבר גם הטרמינל האזרחי לשדה התעופה הבינלאומי בעובדה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השמיים אינם הגבול, עמוד 50
  2. ^ עתיד 3 שדות התעופה בסיני מדאיג גם את ארה"ב, דבר, 27 במרץ 1978
  3. ^ ברוך המאירי, אילת רוצה להיות "בינלאומית", מעריב, 7 בינואר 1972
  4. ^ משולם עד, קווי יסוד לתכנית אב ראשונה, דבר, 28 בפברואר 1977
  5. ^ יגאל רום, מדוע הופסקו טיסות השכר?, דבר, 21 בפברואר 1979
  6. ^ 3 חברות זרות: נמשיך לחיות בעציון, מעריב, 11 ביולי 1979
  7. ^ אלי דנון, חוששים שמסוף הנוסעים באילת לא יושלם במועד, מעריב, 14 באוגוסט 1979
  8. ^ בוקי נאהמטוס שוודי חנך את שדה התעופה בעציון, מעריב, 23 באוקטובר 1979
  9. ^ יונה שמשי, הדרג המדיני מוותר על השארת, דבר, 6 בינואר 1978
  10. ^ אלי דנון, הופסקו עבודות, מעריב, 20 באוקטובר 1978
  11. ^ שרגא מקל, שיתוף פעולה בסיני בתעופה אזרחית ובתחבורה יבשתית, מעריב, 19 באוקטובר 1978
  12. ^ דוד מושיוב, שדה תעופה לאילת, דבר, 26 באוקטובר 1978
  13. ^ ברוך מאיריבגין: נדרוש ממצרים לממש זכותנו להשתמש בשדה התעופה עציון, מעריב, 9 בינואר 1979
  14. ^ אלי דנון, המצרים מסרבים לאפשר, מעריב, 25 באפריל 1980
  15. ^ הנוכחות האמריקאית, דבר, 11 במאי 1979