עציץ פרחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עֲצִיץ פְּרָחִים

מִן הַחַלּוֹן
פֶּרַח עָצִיץ
כָּל-הַיּוֹם
הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –
שָׁם בַּגָּן,
הוּא לְבַדּוֹ
עוֹמֵד כָּאן.

איורה של בתיה קולטון לשיר "עציץ פרחים" בספר "שרשרת הזהב"

עֲצִיץ פְּרָחִים (לעתים נקרא "פרח עציץ") הוא שיר קצר מנוקד פרי עטו של חיים נחמן ביאליק. השיר אויר על ידי בתיה קולטון.

השיר עוסק בעציץ פרחים הנמצא על החלון ובגעגועיו אל הטבע שנמצא בגן, עליו הוא מסתכל כל היום וממנו נעקר. העציץ עובר האנשה ומאופיין, בדומה לאדם, בבדידות.

מרית בן-ישראל[1] מצביעה על היות השיר חלק מחוויה אישית של המשורר חיים נחמן ביאליק, שגדל בכפר ונעקר ממנו בגיל צעיר, ובדיוק כמו עציץ הפרחים, הוא מתגעגע אל היופי של הטבע בתוך הבדידות העירונית.

ישנם גם פירושים לשיר כתיאור של חווייתו של ביאליק כנער "הכלוא" בישיבה וכמה לצאת אל החופש החילוני.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הולחן על ידי מוני אמריליו ובוצע בידי ליאור ייני וכן בידי גיתית שובל ורון דרויאן במשותף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק: 'עציץ פרחים' - הלבטים בין "הספר" ובין "החיים", עמ' 69-63

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עציץ פרחים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]