עצם הבריח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עצמות הבריח, כפי שהן נראות מבעד לעור.
Illu pectoral girdles-he.jpg
עצם בריח ימנית. למעלה-מבט עליון, למטה-מבט תחתון. 1.צד המפרק עם שיא הכתף (Extremitas acromialis claviculae)‏, 2.צד המפרק עם עצם החזה (Extremitas sternalis claviculae)‏, 3. גבששת הרצועה הקונית (Tuberculum conoideum)‏, 4. גבששת הצלע (Tuberositas ligamenti coracoclavicularis)‏.

עצם הבריח (TA: Clavicula. הקלויקולה, מכונה גם עצם הצוואר) היא עצם ארוכה המהווה חלק מחגורת הכתף. שמה הלטיני (Clavicula - "מפתח קטן"), ניתן לה על פי תכונתה להסתובב סביב ציר האורך שלה, בזמן הרמת הזרוע (תנועה הניתנת למישוש בעזרת היד השנייה).

עצמות בריח קיימות ברבים מבעלי ארבע רגליים. העצמות קיימות באלו המשתמשים בגפיים הקדמיות שלהם לאחיזה והעדרן או שרידים שלהן אופיינים לאלו המשתמשים בגפיים הקדמיות בעיקר כתמיכה ולריצה.

מבנה ותפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם הבריח היא עצם ארוכה בעלת שני פיתולים. היא ממוקמת מעל הצלע הראשונה, ומחברת בעזרת שני מפרקים, מפרק שיא הכתף והבריח ומפרק החזה והבריח, בין שיא הכתף של עצם השכם לעצם החזה. עצם הבריח צרה יותר, קצרה יותר, מפותלת פחות וחלקה יותר בנשים מאשר בגברים. הקצה התיכון שלה מעוגל והקצה הצידי שלה משוטח.

עצם הבריח מספקת חיבור קשיח יחיד בין הגפה העליונה לגו. אופיו של החיבור, המרחיק את הגפה העליונה מהגו, מאפשר חופש תנועה רב לגפה. מאידך, פגיעה עתירת אנרגיה בגפה העליונה, נוטה לא פעם להתבטא בשבר של עצם הבריח, החלשה יחסית לעצמות הגפה האחרות.

למרות סיווגה של עצם הבריח כעצם ארוכה, היא אינה מכילה מח עצם (קיומו של מח עצם, אופייני לעצמות ארוכות). מבנה הפנימי כולל רקמת עצם ספוגית עטופה ברקמת עצם צפופה.

חיבור לשרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהשרירים הגדולים של הגפה העליונה, נאחזים בעצם הבריח. ביניהם אפשר למנות את שרירי הדלתא והחזה הגדול, המניעים את הזרוע, את שריר עצם החזה, הבריח והזיז הפיטמתי המניע את הצוואר ואת שריר הטרפז המשתתף בהנעת הזרוע והצוואר שניהם.

השריר התת-בריחי מחבר בין עצם החזה לעצם הבריח כך שפעולתו מעגנת את עצם הבריח למפרק החזה והבריח ומניעה למטה את העצם.

שבר בעצם הבריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצילום ניתן לראות שבר בעצם הבריח הימנית, עם תזוזה ניכרת וכתוצאה מכך קיצור של העצם. כמו כן ניתן לראות שבר עצם קטן (פרפר) מאונך במקום השבר

שבר בעצם הבריח, הוא השבר הנפוץ ביותר ומהווה כ 5% מהשברים שמגיעים לטיפול בחדרי מיון. השבר נפוץ יותר בגברים ובדרך כלל קשור לפעילות ספורטיבית כגון רכיבה על אופניים או לתאונות, עם דגש על אופנועים. השברים בעצם הבריח נחלקים באופן הבא:

  • 80% בשליש האמצעי של העצם
  • 15% בשליש המרוחק של העצם, בסמוך לחיבור לכתף
  • 5% בשליש הקרוב של העצם, סמוך לאזור הצוואר

לעתים, במקום השבר נוצרים חלקים קטנים של העצם, המכונים "פרפרים". הטיפול בשבר בעצם הבריח, נחלק לשני סוגים, טיפול 'שמרני', שמתבסס על קיבוע, וטיפול ניתוחי. ישנם מחקרים הטוענים כי בטווח של שנה, ההבדלים בין אופני הטיפול מתבטל (נכון ל2012)[1]. ואכן, נכון לשנת 2017 עדיין רוב מוחלט של הטיפולים בשבר זה הם טיפולים שמרניים. עם זאת, ככל שמתפתחות טכנולוגיות חדשות, יש יותר ויותר רופאים הממליצים על האופציה הניתוחית.

טיפול שמרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול שמרני בשבר בעצם הבריח, מתבסס על קיבוע של היד, אם באמצעות מתלה צוואר או באמצעות רצועה בצורה של 'שמיניה', המחזיקה את כל האזור. בטיפול זה נותנים לגוף לרפא את אזור השבר בתהליך טבעי. יתרונות הטיפול הוא העדר הסיכונים הכרוכים בניתוח, שיכולים להתבטא בזיהום, פגיעה בעצבים באזור, פגיעה בכלי דם, הסתבכות הקשורה להרדמה וכיוצא בזה. החיסרון הוא שלעיתים, כאשר מדובר בשברים עם תזוזה, יכול להווצר קיצור של העצם. זאת משום שהשרירים המחוברים לעצם מפעילים כח ואינם מאפשרים לשני הקצוות להגיע בדיוק זה מול זה. קיצור העצם יכול להוות לעיתים בעיה אסטתית בלבד, ולעיתים יכול להשפיע על התיפקוד. כמו כן יכולים להיות מקרים של אי-חיבור, גם לאחר תקופה ארוכה.

טיפול ניתוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הניתוחי מתבסס על פתיחה של מקום השבר, וחיבור כל חלקי העצם באמצעות פלטת מתכת, העשויה לרוב מטיטניום. הבעיה עם פתרון זה, הוא שעצם הבריח קרובה מאד לעור, ולכן פלטה כזו יכולה להפריע (כמו למשל בסחיבה של תיק עם רצועות), ונוצר צורך להוציא אותה. פתרון חדשני יותר, הוא באמצעות טכניקה של ניתוח 'זעיר פולשני'. בטכניקה זו עושים שני חתכים קטנים בעור, אחד מעל מקום השבר דרכו מחזירים את חלקי העצם למקומם, ואחד בצד הרחוק של העצם, דרכו מחדירים פין מתכתי תוך לשדי, אשר נמצא במרכז העצם, ומחזיק את החלקים שלה עד לריפוי. לאחר הריפוי הפין נשאר בתוך העצם ואינו מפריע. תהליך הריפוי מהיר יחסית לטיפול השמרני, והסיכוי לחזרה לתיפקוד מלא גבוה. בישראל, מתבצע טיפול זה בבית חולים סורוקה ובבית חולים מאיר. כמו כן הטיפול ניתן במסגרת רפואה פרטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עצם הבריח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]