עקאבה

**עקאבה**
**عقّابة**
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	טובאס
שטח	6,500 אקר
גובה	500 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	8,710 (2016)
קואורדינטות	32°21′03″N 35°20′59″E / 32.350797222222°N 35.349738888889°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.palestineremembered.com/GeoPoints/_Aqqaba_555/index.html
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צפון השומרון רגילה) עקאבה

עקאבה (ערבית: عقّابة) היא עיירה פלסטינית, הממוקמת בנפת טובאס, שבצפון הגדה המערבית, כ-15 ק"מ מדרום-מזרח לג'נין וכ-3 ק"מ מצפון לעיירה טובאס, בגובה של כ-500 מטר מעל פני הים. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, במפקד 2016, אוכלוסיית העיירה מנתה 8,710 תושבים^[1].

מיקום וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה מממוקמת על המדרון הצפוני של הר "ראס אל עקרה" שפסגתו בגובה של 680 מטר מעל פני הים. אחת הפסגות הגבוהות ביותר באזור צפון השומרון. בהר וסביבתו יער וחורש ים תיכוני שהוכרז כשמורת טבע בידי הרשות הפלסטינית.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה יושבת, ככל הנראה, על אדמות העיירה היהודית איקבין מימי המשנה והתלמוד.^[2]

העיירה בנויה סביב גרעין עתיק, שבמרכזו מבנה מקאם "א-נבי עקבה", המתוארך להתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. לפי המסורת המקומית, המקאם והכפר נקרא על-שם מייסדו^[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר עצמו אין שרידים ארכאולוגיים, אך כקילומטר מזרחה ממוקמת "ח'ירבת סלחב", תל קטן בו נמצאו ממצאים מהתקופה הממלוכית, וכן מהתקופה הישראלית. ^[^{דרוש מקור]}

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע ככפר בסנג'ק שכם (מחוז שכם). תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, והכנסות מזדמנות מכוורות לגידול דבורים ועזים^[4].

בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, וכתב: ”בשעה תשע ושש דקות היינו בעקאבה, כפר בן מאה ושלושים תושב, היושב על גבעה שבצלעה רואים מספר מסוים של בורות מים עתיקים חצובים בסלע. הבתים רעועים. מסגד קטן מחוץ לכפר, בצד מזרח, נושא כיפה צנועה”^[5].

בשנת 1882, בסקר ארץ ישראל המערבית תואר כ: "כפר גדול יחסית למרגלות ההר, עם קרקע פתוחה מצפון. שהכפר ניצב גבוה ממנה, עם מטעי זיתים מדרום"^[6].

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר למחוז שכם.

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בעקאבה הייתה אוכלוסייה של 330 נפש, רובם מוסלמים וְ 8 נוצרים^[7]. במפקד 1931 היו בכפר 89 בתים מאוכלסים עם 403 תושבים, מהם 9 נוצרים^[8]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 580 מוסלמים ו-20 נוצרים.

לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, הכפר עבר משליטה בריטית לירדנית.

קרקעות, מים וחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 8,068 דונם. אשר מתוכם הוקצו 1,259 דונם לחקלאות שלחין, ו-4,284 דונם לגידולי דגנים^[9].

בשנות ה-30 של המאה ה-20 ממשלת המנדט עודדה את חידוש היער שסביב לכפר וסיפקה לתושביו שתילי עצים לנטיעות^[10]. שרידי היער שמורים גם היום.^[11]

ב–1 באוגוסט 1967, חתם מפקד פיקוד המרכז עוזי נרקיס על צווי סגירה לתשעה שטחים לצורך אימונים, לאורך הרצועה המזרחית של גב ההר. ביניהם "שטח 903" שממערב לעקאבה ששימש את תושבי הסביבה למרעה ולגידולי דגנים^[12].

בשנת 1982 נתפס ל"צרכים צבאיים" שטח סמוך לפסגת "ראס אל עקרה" בו הוקמה ההיאחזות נח"ל עירית.

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, טמון עברה משליטה ירדנית לישראלית.

לאחר הסכמי אוסלו, רוב הכפר הוגדר כשטח A . צדו המערבי והצפוני הוא גובל בשטח C, בשליטה ישראלית מלאה. ממזרח, סְפר המדבר היורד לכיוון בקעת הירדן, הוגדר כשטח אש והגישה אליו מוגבלת. בשטח זה שוכנות מספר קהילות רועים בדואיות שחכרו אדמות מתושבי עקאבה^[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא עקאבה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של עקאבה

Welcome To 'Aqqaba
Survey of Western Palestine, Map 12: IAA, Wikimedia commons
Aqqaba Village Profile, המכון למחקר יישומי - ירושלים, ARIJ, February, 2006
Aqqaba (Fact Sheet), ARIJ, February, 2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
^ אהרן דמסקי, העיירות המותרות שבתחום סבאסטי לפי הכתובת שברצפת-הפסיפס של רחוב, קדמוניות יא, 1978, עמ' 77
^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, 2010, עמוד: 778
^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft
^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך רביעי: השומרון (א), הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1983, עמוד: 235
‏הספר בגרסה אלקטרונית, באתר גוגל ספרים
^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 228
^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
^ Mills, 1932, p.67
^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
^ במשק הערבי, הארץ, 1 באוגוסט 1934
^ 2023
^ ¹ ² עמירה הס, צה"ל לא חס על הבדואים ומתאמן בחצר האחורית שלהם, גם ברמדאן, באתר הארץ, 17 במאי 2019

[אוכלוסייה-1] ¹ ² מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה

[2] אהרן דמסקי, העיירות המותרות שבתחום סבאסטי לפי הכתובת שברצפת-הפסיפס של רחוב, קדמוניות יא, 1978, עמ' 77

[3] עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, 2010, עמוד: 778

[4] Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft

[5] ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך רביעי: השומרון (א), הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1983, עמוד: 235
‏הספר בגרסה אלקטרונית, באתר גוגל ספרים

[6] Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 228

[7] Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21

[8] Mills, 1932, p.67

[9] Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26

[10] במשק הערבי, הארץ, 1 באוגוסט 1934

[11] 2023

[הס-12] ¹ ² עמירה הס, צה"ל לא חס על הבדואים ומתאמן בחצר האחורית שלהם, גם ברמדאן, באתר הארץ, 17 במאי 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

Flag of Senegal יישובי נפת טובאס (נפה)
ערים	טובאס
מועצות מקומיות	טמון • עקאבה
כפרים	אבזיק • אל-עקבה • אל-בוקיעה • ברדלה • ואדי אל-פארעה • כרדלה • סלחב • עין אל-בידה • ראס אל עמר • ראס אל פארעה • תיאסיר
מחנות פליטים	פארעה
נפות הרשות הפלסטינית