עקיבא ברוך פוזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עקיבא ברוך פוזנר
Arthur Bernhard Posner
אין תמונה חופשית
לידה 16 בנובמבר 1890
סאמטר, פוזן, גרמניה
פטירה 6 במאי 1962 (בגיל 71)
ירושלים, ישראל
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה,
ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב ד"ר עקיבא ברוך (ארתור ברנהרד) פוזנרגרמנית: Arthur Bernhard Posner; ג' בכסלו תרנ"א,[1] 16 בנובמבר 1890, סאמטר, פוזן, גרמניהב' באייר תשכ"ב, 6 במאי 1962, ירושלים) היה רב, ספרן, ביבליוגרף וחוקר גרמני-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר נולד בעיירה סאמטר (אנ') שבפרובינציית פוזן (אנ'), גרמניה (כיום שָמוֹטוּלי, פולין), בנו של סוחר. הוא קיבל חינוך תורני בעיר הולדתו ואחר כך בגניזן[2]. לאחר מכן למד בבית המדרש לרבנים בברלין והוסמך לרבנות בשנת 1919. בהמשך למד באוניברסיטאות ברלין, גטינגן ופרייברג[3][4].[דרושה הבהרה] בשנת 1923 לימד בקרלסרוהה, ובשנת 1924 מונה לרב קהילת קיל[5].

הרב ד"ר עקיבא פוזנר, היה בעל תואר ד"ר לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת הלה-ויטנברג וכיהן משנת 1924 ועד 1933 כרבה האחרון של הקהילה היהודית בקיל, גרמניה.

בחנוכה ה'תרצ"ג (1932) ערב הבחירות שהעלו את היטלר לשלטון, צילמה רחל, אשתו של הרב ד"ר עקיבא פוזנר, את מנורת החנוכה שבביתם על רקע הבניין שממול המקושט דגלים נאציים.

בגב התצלום כתבה רחל פוזנר בגרמנית: Chanukkah 5692 (1932) "Juda verrecke" die Fahne spricht - "Juda lebt ewig" erwidert das Licht

חנוכה 5692(1932)

"יהודה התפגרי" כך אומר הדגל "יהודה תחיה לעד" כך עונה האור." מכתב גלוי שפרסם הרב פוזנר בעיתונות המקומית המוחה נגד המודעות הראשונות שנתלו בעיר בנוסח "ליהודים הכניסה אסורה", הביא לזימונו לויכוח פומבי על ידי יו"ר סניף המפלגה הנאצית בעיר. הויכוח הפומבי התקיים תחת משמר משטרתי כבד וזכה לפרסום בעיתונות המקומית למחרת. עם התגברות המתיחות והאלימות בעיר, נענה הרב להפצרת בני קהילתו לברוח עם רחל ושלושת ילדיהם ולעשות את דרכם לארץ ישראל, אך בטרם עזב את העיר שכנע את בני הקהילה לעזוב גם הם, ומרביתם ברחו לארצות הברית ולארץ ישראל. לאחר עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ ישראל.

לאחר עלייתו לארץ התגורר בבית איסמעילוף שבשכונת הבוכרים[6] בירושלים ועבד כספרן בבית המדרש למורים של המזרחי[7][8]. בסוף 1953, בעת שאולם הקריאה של בית המדרש למורים היה גם לאולם זמני של הספרייה התורנית המרכזית שיועדה להיפתח בהיכל שלמה, עבר פוזנר להיות הספרן של הספרייה התורנית המרכזית[9].

לזכרו הוציא היכל שלמה חוברת זיכרון בשם "זיכרון בספר"[10]. בשנת 1965 ספרייתו נתרמה לספרייה התורנית המרכזית[11].

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בגרמניה הוציא לאור את ספר מיכה עם תרגום לגרמנית ופירוש. כן הוציא חוברות שונות בענייני יהדות, בהם הערכה על תהילים וסדר תפילות ליל שבת[4].

לאחר השואה שקד על איסוף חומר לספרים על קהילות חבל פוזנן[12]. לפני מותו הספיק להוציא לאור את הספרים על צ'רניקוב וגנייזנו[13] ולאחר מותו יצא הספר על קהילת ראביץ' שכבר הושלם על ידו[14].

מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכון גנזים מבקש, חרות, 3 בדצמבר 1965.
  2. ^ הרב ד"ר אברהם יעקבוס, ‏הרב ד״ר עקיבא ב' פוזנר זצ״ל, מהדורת קול סיני, ניסן תשכ"ג, באתר HebrewBooks.
  3. ^ הרב ד"ר שמואל גרינברג, הרב ד"ר עקיבא פוזנר בן חמישים, הצופה, 17 בנובמבר 1940.
  4. ^ 4.0 4.1 א. צבי גבעון, הרב ד"ר ע. ב. פוזנר - בן 70, הצופה, 18 בנובמבר 1960.
  5. ^ א. צבי גבעון, הרב ד"ר עקיבא ברוך פוזנר ז"ל, הצופה, 3 באוקטובר 1962.
  6. ^ יהודית היבנר, החיים כסיפור, הוצאת ששר, 2001, עמ' 121.
  7. ^ בית המדרש למורים מזרחי, הבוקר, 24 בדצמבר 1935.
  8. ^ ביהמ"ד למורים מזרחי, הצופה, 16 בדצמבר 1943.
  9. ^ תצפית, הצופה, 9 באוקטובר 1962.
  10. ^ ממכבש הדפוס, הבוקר, 15 בנובמבר 1963.
  11. ^ א. צבי גבעון, ספרים מספרים, הצופה, 8 באוקטובר 1965.
  12. ^ הרב ד"ר יוסף אונא, איה חברנו!, הצופה, 4 ביוני 1962.
  13. ^ עקיבא ברוך (עק"ב) פוזנר, לקורות קהִלת גניזן, ירושלים: ארז, תשי"ח.
  14. ^ לזכר נעדרים, הרב עקיבא ברוך פוזנן, דבר, 28 במאי 1962.
  15. ^ עקיבא ברוך פוזנר, ‏לקורות קהלת ראביטש, באתר אוצר החכמה.