עקצן צהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עקרב צהוב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgעקצן צהוב
Deathstalker ST 07.JPG
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: עכבישניים
סדרה: עקרבאים
משפחה: עקרביים
סוג: עקצן
מין: עקצן צהוב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Leiurus quinquestriatus

עקצן צהוב או עקרב צהוב מצוי (שם מדעי: Leiurus quinquestriatus) הוא מין יחיד בסוג עקצן (Leiurus) במשפחת העקרביים. למין זה שני תתי מינים הנפוצים באזורי מדבר וצמחייה נמוכה. עקיצת העקרב מסוכנת לאדם ועלולה לגרום למוות, הוא השכיח בעקרבי ישראל.

על פי מדד LD50 הוא העקרב הארסי ביותר בישראל ונמנה עם העקרבים הארסיים בעולם, ועל כך שמו הלועזי - Deathstalker.

תפוצה ואזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למין עקצן צהוב שני תת-מינים;

תת-המין הראשון הוא תת-המין החי בישראל. פרוש שמו המדעי של המין מלטינית הוא "חמש פסים חלק זנב". התוספת לשמו של תת-המין החי בישראל, hebraeus משמעה עברי או יהודי.

במשך היום העקרב הצהוב מתגורר במשכן קבוע מתחת לאבנים שטוחות או בין גדרות אבן. לרוב יחפור מאורה קטנה הגדולה אך מעט מממדי גופו. העקצן הצהוב נוהג לנקות ולהחליק את מאורתו, לעתים יחפור מאורה אלכסונית עד עומק של כ-20 ס"מ. כרוב העקרבים הוא פעיל לילה ובזמן זה ישוטט בתורו אחר טרף. העקרב הצהוב ניזון מפרוקי רגליים זעירים, עד בעלי חיים בגודלו שלו. לקראת הבוקר הוא ישוב למקום מסתורו. העקרב הצהוב מיטיב לטפס על גדרות אבן וקירות, ומסוגל לחדור לבתים, בעיקר לקומות הקרקע. מצוי בכל ישראל למעט בכרמל, חולות שפלת החוף ובאזורי אדמה כבדה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקצן צהוב. צולם סמןך לצאלים

צבעו צהוב בהיר, הגב ופרק הזנב האחרון כהים מיתר הפרקים וצבתותיו דקות. הפרק האחרון של הזנב, שנמצא לפני שלפוחית הארס, הוא בדרך כלל כהה מיתר פרקי הזנב ומעט יותר מפרקי הגב. אורך גופו יכול להגיע עד 9-11.5 ס"מ. לעתים מתבלבלים בינו לבין בותוס ישראלי, חד-צלע חלק וקטלן עברי. ניתן להבדיל ביניהם בקלות כיוון שהפרק האחד לפני האחרון בזנב הוא שחור אצל העקצן הצהוב.

חיזור ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן החיזור הזכר יתייצב אל מול הנקבה וינסה לתפוס את צבתותיה בשלו כאשר ירטיט את גופו, אם הנקבה אינה נכונה לקבלו היא תניף את צבתותיה מעלה ואף עלולה לעקוץ את הזכר. אם הנקבה נענית לזכר שניהם יחלו ב"ריקוד העקרבים" תנועות מעגליות כאשר הזכר אוחז בצבתותיה של הנקבה. הזכר יפריש מפתח המין שלו נרתיק דק וגלילי שידבק במהרה על המשטח, ויכוון את גוף הנקבה אל נרתיק זה כדי לנעוץ את הנרתיק לפתח המין של הנקבה. תהליך זה יכול להתארך שעות. בתום החיזור הזכר ימלט מפני הנקבה. לאחר כחודשיים, בדרך כלל בחודשי הקיץ, הנקבה תשריץ במחילתה בין 10 עד 25 ולדות שמיד יחפשו מקלט על גבה של האם. האם תשמור על לחות הוולדות ותגן על עורן הרך עד להשלה הראשונה שלהם, ולהתקשות סופית של שכבת העור החדש. כעבור כשבועיים הוולדות יהפכו לעצמאיים ויפנו כל אחד לדרכו.


ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארס
עקצן צהוב.

עקצן צהוב נחשב מהמסוכנים בעקרבי העולם. הארס שלו מכיל תערובת של רעלנים מסוג נוירוטוקסין. על פי מדד LD50 עוצמת הארס שלו היא 0.25 מ"ג\ק"ג מסת גוף‏[1]. למרות שעקיצת עקצן צהוב מכאיבה באופן יוצא דופן, בדרך כלל עקיצה זו לא תהרוג אדם בוגר ובריא. למרות זאת, ילדים צעירים, מבוגרים וזקנים או חולים (לדוגמה במחלות לב או אלרגיים) יהיו בסיכון גבוה בללקות באנפילקסיס, תגובה אלרגית לארס המסכנת חיים באופן חמור. מחקר ישראלי גילה תופעת דלקת לבלב המופיעה כתגובה לארס. אם יתרחש מוות אדם בעקבות עקיצה, בדרך כלל יגרם בשל בצקת ריאות[2].

במקרה של עקיצה יש להעביר את הנעקץ בדחיפות לבית החולים תוך מנוחה מקסימלית של הנעקץ כדי למנוע זרימת דם מוגברת. שיעור התמותה מעקיצת עקצן צהוב ירד באופן ניכר בעשורים האחרונים, מה שהוסבר בין השאר על ידי שימוש בנסיוב ספציפי כנגד הארס. אולם המחקר הרפואי היחיד שבדק זאת לא הראה תועלת משמעותית בטיפול בנסיוב. ככל הנראה הירידה בתמותה נובעת משיפור במתן טיפול אינטנסיבי ומשיפור בטיפול בסימפטומים. בשל כך ובשל הסיכון לתופעות אלרגיות כתוצאה ממתן הנסיוב, כיום בבתי החולים שוקלים היטב האם ומתי לטפל בנסיוב במקרה של עקיצת עקרב צהוב מצוי.

הרעלנים בארסו של העקצן הצהוב הם:

  • כלורוטוקסין - חוסם תעלות הכלוריד.
  • צ'ארייבדוטוקסין - חומרים אלה נקשרים לתעלת האשלגן וחוסמים אותה
  • סיילטוקסין - חוסם מוליכים עצביים.
  • אגיטוקסין - חוסם את תעלות Shaker K.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עקצן, באנציקלופדיה ynet
  • Scorpion envenomation and antivenom therapy�S. Sofer, E. Shahak, M. Gueron; The Journal of Pediatrics, Volume 124, Issue 6, June 1994, Pages 973-978

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Relative toxicity of scorpions מאתר singnet.com
  2. ^ [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2028471 Acute pancreatitis in children following envenomation by the yellow scorpion Leiurus quinquestriatus. ]