עקרות הלכתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"עקרות הלכתית" (לעיתים גם עקרות דתית או אי־פריון הלכתי)[1] הוא מצב שבו אישה יהודייה בריאה ופוריה אינה יכולה להרות בשל קיום הלכות נידה. ההלכה אוסרת קיום יחסים בתקופת הווסת, וכן במהלך שבעה ימים לאחר תום הווסת, המכונים שבעה נקיים, אולם יש נשים שחלון הפוריות שלהן נופל לפני תום שבעה נקיים, ולכן אינן יכולות להרות. תופעה זו מצויה בקרב נשים בעלת מחזור קצר, או דימום וסתי ארוך. היקף התופעה אינו ידוע, ולא ברור האם הוא השתנה בדורות האחרונים. כיום מוצעים פתרונות שונים, הלכתיים ורפואיים, לפתרון בעיית העקרות ההלכתית.

תופעה זו עמדה במוקד פולמוס הלכתי וציבורי בסוף העשור הראשון של המאה ה-21.

רקע הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נידה

בהלכה היהודית, במסגרת דיני טהרת המשפחה, אסורים יחסי מין עם אישה נידה (ויקרא, י"ח, י"ט). איסור זה נחשב לאחד החמורים ביותר ונכלל בקרב איסורים שמוגדרים כתועבות, וגורמים לגלות ולכריתת הנפשות מקרב עמם (שם). על פי המקרא האיסור חל בזמן הווסת של האישה, המוגדר במקרא כשבעה ימים מתחילת הדמם (ויקרא, ט"ו, י"ט).

חז"ל במהלך הדרגתי[2] החמירו בדין נידה, עד שלבסוף החילו דין על כל נידה דין של זבה גדולה, שרואה דם בגלל סיבה שלא קשורה לווסת. הם הוסיפו ספירה של שבעה ימים מפסיקת הדם – "ימי ליבון" או "שבעה נקיים", כך שהזמן האסור במגע מיני הוא ימי הווסת ועוד שבעה ימי היטהרות. בסוף הימים הללו האישה טובלת, ולאחר מכן מותר לזוג לקיים יחסי אישות.[3] כלל זה קרוי חומרא דרבי זירא. רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, מנמק כלל זה:

"משרבו הגלויות, ותכפו הצרות, ונתמעטו הלבבות, חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שמא תראה אשה בימי נידתה ששה ימים ויהיה הכול דם טוהר, וביום השביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני, וצריכה עוד שבעה ימים, החמירו לטמא כל מראה דם אדום, וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נידה לימי זיבה, הוסיפו חומרא אחר חומרא, עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה שבעה נקיים, כזבה גדולה..."

פולטת שכבת זרע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פולטת שכבת זרע

גזרה נוספת ומאוחרת יותר היא גזרת פולטת שכבת זרע, לפיה יש לחשוש ששאריות נוזל זרע תצא מהנרתיק תוך כדי ספירת שבעה נקיים, ו"תסתור", כלומר תבטל, את הספירה. לכן גזרו שאין לאישה לספר שבעה נקיים כל עוד יש חשש טומאה מהזרע.

בתלמוד הובאו מספר דעות כמה זמן מהתשמיש הזרע כבר אינו סותר את השבעה נקיים. להלכה פסק השולחן ערוך כי די לחכות לסוף היום הרביעי כדעת חכמים, בנוסף לכך כתב השולחן ערוך כי די בניקוי הנרתיק בשטיפה במים חמים בשביל לבטל חשש זה. אך למנהג האשכנזים על האישה להמתין עד סוף היום החמישי מיום קיום היחסים, לפני התחלת השבעה נקיים, וכן אין לחלק בין אישה שקיימה יחסים בפועל ובין כל אישה שהייתה טהורה.[4] מהלך זה מביא את מספר ימי הטומאה שבכל מחזור ללא פחות מ-12 יום (5+7).

רקע פיזיולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך מחזור וסת ממוצע של אישה הוא 28 ימים, אך יש נשים שמחזורן קצר או ארוך יותר, ונע בין 21 ימים ל-39 ימים. מאחר שהטבילה חלה שבעה ימים לאחר תום הווסת, והביוץ חל 14 יום לפני הווסת הבאה, נמצא שכאשר המחזור קצר מ-24 יום, חלון הפוריות של האישה יסתיים לפני הטבילה. כתוצאה מכך, אישה השומרת על דיני טהרת המשפחה לא תוכל להרות. אף אצל אישה שאורך מחזוריה רגילים ייתכן מצב שבו חלק ממחזוריה יהיו קצרים, דבר שימנע ממנה להיכנס להריון באותו הזמן.

האיורים להלן מדגימים שני מצבים: באיור הראשון אורך מחזור ואורך וסת ממוצעים שבהם אין עקרות הלכתית ובאיור השני והשלישי חלון הפוריות מסתיים לפני הטבילה, כך שיש עקרות הלכתית.

אורך מחזור ממוצע (28 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): הביוץ יחול ביום-יומיים שלאחר הטבילה.

ביוץטבילהימי ליבוןדימום

אורך מחזור קצר (21 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): הביוץ יחול בימי הליבון.

טבילהביוץימי ליבוןדימום

אורך מחזור מעט קצר מהרגיל (26 ימים) ואורך ווסת ארוך (7 ימים): הביוץ יחול בימי הליבון.

טבילהביוץימי ליבוןדימום

פתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאור המתועד הראשון של "עקרות הלכתית" כבעיה מקיפה מופיע במאמר מאת פרופ' ר' טואף, שפורסם בשנת 1970.

בשל המקור ההלכתי של בעיית עקרות זו, הוצעו לה גם פתרונות רפואיים וגם פתרונות הלכתיים. לרבים מהפתרונות הללו קמו התנגדויות.

פתרונות רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתרון נפוץ הוא נטילת הורמונים הדוחים את הביוץ. המתנגדים לפתרון זה מדגישים את הסיכונים הכרוכים בנטילת הורמונים[דרוש מקור] (אף שמדובר בסיכון נדיר). מחקר על נשים שסבלו מביוץ מוקדם מצא שב-89% מהמחזורים נטילת אסטרדיול דחתה את הביוץ ביום אחד לפחות וב-73% מהמקרים הוא התרחש אחרי הטבילה, אך מאידך כמחצית מהמטופלות סבלו מכתמים, תופעה שהובילה לדחיית יחסי האישות.[5]

על פי הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שינוי תזונתי ומעבר לארוחת בוקר מוקדמת לפני שבע בבוקר מועיל לפתרון הבעיה בכ-25% מהמקרים.[6]

פתרון נוסף הוא כניסה להריון ללא קיום יחסים, כגון הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ-גופית[7] בזמן הביוץ, אף שהאישה עדיין נידה. בפועל, אפשרות זו משמשת לעיתים נדירות כפתרון לעקרות ההלכתית,[8] והיא שנויה במחלוקת אצל פוסקי ההלכה.[9]

מלבד התנגדויות מקומיות, עלתה התנגדות קטגורית, מצד נשים ומצד פוסקים, לפתרון בעיית העקרות ההלכתית בכלים רפואיים.[דרוש מקור] יש זוגות שחווים חוסר נוחות מהזדקקות לפתרונות רפואיים על מנת להרות, גם כשאין להן בעיה רפואית או הלכתית. ואף נשמעת הטענה העקרונית שאם הבעיה היא הלכתית, היא צריכה להיפתר באמצעים הלכתיים.[דרוש מקור]

פתרונות הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, עקרות הלכתית נגרמת בדרך כלל בשתי סיטואציות: מחזור חודשי קצר או דימום וסתי ארוך. משום כך, הוצעו פתרונות הלכתיים שונים שנועדו להתמודד עם הסיטואציות השונות.

אצל נשים שיש להן מחזור קצר, לעיתים קרובות הדימום נפסק אחרי יומיים או שלושה, אך בשל חשש "פליטת שכבת זרע" האישה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר ארבעה או חמישה ימים (לפי מנהג השולחן ערוך או הרמ"א). במקרה הזה, רוב הפתרונות מציעים דרכים שונות להקל בספירת הימים שלפני שבעה נקיים. בין השאר הוצעו הפתרונות הבאים:

  • יש שכתבו להקל ולהתחיל בספירת שבעה נקיים לאחר ארבעה ימים ולא לאחר חמישה, אף לנוהגים כשיטת הרמ"א.[10]
  • יש שכתבו שבשעת הדחק ניתן לסמוך על דעת השולחן ערוך במקרה שתימנע מקיום יחסי אישות כמה ימים לפני הווסת, שאז תוכל להתחיל בספירת שבעה נקיים מיד בתום הווסת אף קודם חמישה ימים.[11]
  • יש שהציעו שמכיוון שבכל פתיחה של הרחם יש בהכרח דימום, ניתן לגרום לפתיחת הרחם באופן יזום כמה ימים קודם תחילת הווסת ועל ידי כך תאסר, ותוכל למנות את החמישה ימים מיד.
  • יש שהציעו שהאישה תאמר לבעלה שראתה דם כמה ימים קודם שתראה בפועל, ותאסר עליו מדין "שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא", ויאסרו עקב כך בתשמיש, ותוכל למנות את החמישה ימים משעה שנאסרו.[12]
  • יש שהציעו לדחות את הטבילה עד לאחר הווסת הבאה, וכך תוכל האישה להתחיל בספירת שבעה ימים נקיים מיד בתום הווסת, מאחר שהיו אסורים בקיום יחסים, ואין צורך להמתין שיעברו חמישה ימים.[13]

לנשים בעלות דימום וסתי ארוך ישנה הצעה של הרב שלמה זלמן אוירבך שימוש בשפופרת גומי שתונח מצוואר הרחם ועד מחוץ לנרתיק בכל משך הווסת ועל ידי כך שהדימום יצא מן הרחם אל מחוץ לגוף דרך השפופרת הוא לא יאסור, לדעה זו, את האשה כנדה.[11] לא ידוע על יישום מעשי של הצעה זו.

בשנת 2020 פורסם ספרם של הרבנים דוד ביגמן ובנימין הולצמן, עקרות הלכתית: פתרונות למצבי אי־פריון על רקע הלכתי, שהוא הספר הראשון שהוקדש כולו לפתרונות הלכתיים לעקרות הלכתית. המחברים אפיינו כמה אבות־טיפוס של מקרים הגורמים לעקרות הלכתית, והציעו פתרונות שונים לכל אחד מהמקרים. בנוסף נידונה בספר האפשרות של הזרעה מלאכותית והתנאים הדרושים לה, מתוך הכרה באפשרות הזאת עבור זוגות המעוניינים בכך.

הפולמוס על ביטול שבעה נקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חומרא דרבי זירא

בשנת 2007 החל פולמוס שסבב סביב הצעתו של הגינקולוג ד"ר דניאל רוזנק לבטל את דין שבעה נקיים.

רוזנק טען שעקרות הלכתית פוגעת בכ-2%-3% מהנשים באופן קבוע ומהווה עד כרבע מסך מקרי העקרות בציבור הדתי.[14] לדבריו, תקנת 'חומרא דרבי זירא' פוגעת בילודה וגורמת לביטול מצוות פרו ורבו שהיא מהתורה, וכן מביאה לסבל רב לנשים הזקוקות לפתרונות רפואיים כדי להרות. לטענתו קיום חומרא זו עלולה לגרום אף לאיסורי תורה (ניאוף, נידה, זרע לבטלה) ולבעיות בשלום הבית. לדבריו מדובר ב'חומרא' שהונהגה כחלק מהשפעת החורבן וממגמת הפרישות הכללית שהייתה רווחת אז. הוא מעלה גם בעיות נוספות שנגרמות בשל הבדיקות הרבות שהאישה צריכה לבצע במשך ימי הליבון. את האפשרות של צריכת הורמונים שולל ד"ר רוזנק מכל וכל, בשל הנזקים הרפואיים הפוטנציאליים. לטענתו, לשם דחיית ביוץ יש צורך לתת אסטרוגן בכמות יומית הגבוהה פי 6 מהמקובל לטיפול יומי בגיל המעבר אצל נשים, דבר שעלולות להיות לו השלכות בתחומי בריאות רבים כגון סרטן השד, סרטן הרחם והיווצרות קרישי דם.

הצעתו של רוזנק גררה תגובות, מהצד הרפואי ובעיקר מהצד ההלכתי.

על טענתו הרפואית של רוזנק חלקה ד"ר חנה קטן,[15] אף היא גינקולוגית. קטן סבורה כי נטילת הורמונים איננה מסוכנת כפי שציין רוזנק, והוכחה לכך היא, שבמהלך הריון רגיל רמת האסטרוגן בגוף גבוהה "פי אלף ויותר". לטענה לגבי עליה בסיכון ללקות בסרטן, היא טוענת שנשים שמקבלות הורמונים נמצאות במעקב רפואי הדוק, והסיכוי לגילוי מוקדם של הסרטן אף הוא גדול יותר. בנוסף כתבה קטן כי ישנה מודעות גבוהה לבעיה, והאבחון והטיפול פשוטים יחסית, טיפול שאינו כרוך כמעט בתופעות לוואי.

במישור ההלכתי עוררו הצעתו ודבריו של רוזנק התנגדות עזה מצד רבנים רבים. הרב יואל קטן[16] טוען כי אין להציג את הדבר כ'חומרא', אלא מדובר במציאות שנוצרה בעקבות חוסר האיבחון בין ימי 'זיבה' ל'נידה', ולכן מבחינת ההלכה היהודית כל אישה שמדממת היא בספק זבה או נידה. עוד ציין קטן שאת החומרא הזו לא קיבל רבי זירא, אלא בנות ישראל באותה תקופה, שהיו מוכנות להחמיר על עצמן, כדי שספקות לא יוכרעו לקולא ללא כל סיבה, וכדי שרמת הטהרה בעם ישראל לא תפגע.

כך גם הרב בני לאו ואשתו נעה,[17] כתבו שדינו של רבי זירא הוא דבר שהתקבל כבר בימי התלמוד, עד כדי כך שנחשב כדוגמה ל"הלכה פסוקה" בתלמוד, כך שאי אפשר להציגו כ'חומרא'.[18] הם מציינים שיש בדבריו מגמה של ניסיון לחזרה של דין תורה המקראי, תוך ויתור על כל תהליך עיצוב ההלכה בידי חז"ל ופוסקי הדורות. לדבריהם, כשם שאף פוסק לא יעלה על דעתו להתיר אכילת עוף וחלב יחדיו, אף שבדין המקראי הדבר לא נאסר, כך גם אין לוותר על שבעה נקיים. עוד הם טוענים כי "גדולי הרבנים מדריכים את הזוגות לפתרון הנובע מתוך הפער שבין דין תורה לדין דרבנן" באופן רגיש ומתחשב.

הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה העוסק בבעיות פוריות על פי הלכה, העיר במאמר שכתב בעיתון "הצופה" שחז"ל היו מודעים לתופעת הביוץ, שהרי אמרו: "אין אישה מתעברת אלא סמוך לטבילתה" (תלמוד בבלי, נידה לא ע"ב), וסביר בעיניו שבאותה תקופה פתרו את הבעיה בדרך של הזרעה נרתיקית. הוא קרא לד"ר רוזנק לעשות מחקר מדעי רציני, לפני שהוא מעלה טענות שהבדיקות שהאישה מחויבת בוקר וערב במשך שבעת ימי הטהרה, גורמות לסיבוכים רפואיים, פיזיולוגים ונפשיים, ולא להבאיש את ההלכה לעיני כל. הוא אף טוען כי "הפוסקים משתדלים במידת הצורך, להקל אף בקולות מפליגות, כשהם יודעים שהדבר לא יגרור היתר גורף לכולם".

הרב דוד ביגמן טען שמניסיונו, כל בעיות העקרות ההלכתית ניתנות לפתרון בכלים הלכתיים, ללא ביטול שבעה נקיים וללא הזדקקות לטיפולים הורמונליים.[19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל רוזנק, להחזיר טהרה ליושנה: חומרת 'שבעת הנקיים' והשלכותיה - היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים, הוצאת משכל, 2011, ISBN 9789655453591
  • הרב דוד ביגמן והרב בנימין הולצמן, עקרות הלכתית: פתרונות למצבי אי־פריון על רקע הלכתי, הוצאת ישיבת מעלה גלבוע, תש"ף
  • רנזו טואף, "הגורם הדתי לעקרות אצל נשים יהודיות", הרפואה, כרך עח (1970), עמ' 162–166
  • ב' לוננפלד, "נשים דתיות המתקשות להיכנס להריון עקב ביוץ מוקדם", הרצאות בכנוס הארצי השמונה עשר לתושבע"פ, ירושלים תשל"ו
  • ב' לוננפלד ונ' בירנבאום, "טיפול בעקרות עקב אי-התאמה בין ימי הפוריות וזמן הטבילה", מוריה ב, א-ב (תש"ל), עמ' מח-נב
  • ב' לוננפלד, "המאבק בעקרות - עקרונות הטיפול התרופתי לגרימת ביוץ", מדע כה, 2 (1981), עמ' 72–77
  • הרב מאיר נהוראי וד"ר חנה אדלר־לזרוביץ', "הצעת ה'שפופרת' כפתרון עבור אי־פריון הלכתי", תחומין לד (תשע"ד), עמ' 407–418

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש המתנגדים לשימוש בכינוי "עקרות", מאחר שמדובר בנשים בריאות שאין להן קושי רפואי בכניסה להריון.
  2. ^ "שלושה דברים צוה רבי ישמעאל: ... אשתך טבלה – אל תזדקק לה לילה ראשונה..." (מסכת פסחים קיב ע"ב).
    "אמר רב יהודה אמר רב: התקין רבי בשדות - ראתה יום אחד תשב ששה והוא, שנים תשב ששה והן, שלשה תשב שבעה נקיים" (בבלי, נידה ס"ו ע"א)
    "ובימי חכמי תלמוד, נסתפק הדבר הרבה בראיות הדמים, ונתקלקלו הווסתות, לפי שלא היה כוח בכל הנשים למנות ימי נידה וימי זיבה, ולפיכך החמירו חכמים בדבר, וגזרו שיהיו כל ימי האישה כימי זיבתה, ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות." שם, הלכות איסורי ביאה י"א ג'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, ע"א
  4. ^ דרכי טהרה עמ' קלז
  5. ^ Haimov-Kochman, Ronit. Et al. 2012. “Infertility Associated with Precoital Ovulation in Observant Jewish Couples; Prevalence, Treatment, Efficacy and Side Effects." IMAJ, 14 (2) (February): 100–103.
  6. ^ הרב ד"ר מרדכי הלפרין, תשובה לשואלת על בעיית ביוץ מוקדם, אתר מכון שלזינגר
  7. ^ הרב אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ו' עמוד 379.
  8. ^ הרב אריה כ"ץ, חומרת בנות ישראל בזמן הזה, סעיף ז, באתר מכון פועה
  9. ^ יוסף גרין, הזרעה מלאכותית כפתרון ל"עקרות הדתית", אסיא
  10. ^ הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז; וכן כתב הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן יג
  11. ^ 1 2 הרב שלמה זלמן אוירבך, שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן עב
  12. ^ חוט השני הלכות נדה סימן קצו.
  13. ^ הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קנז
  14. ^ https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=100870 דקה 16:50
  15. ^ תגובתה צוטטה במאמר התגובה של הרב בורשטיין ב"הצופה"
  16. ^ הרב יואל קטן, עיזבו את רבי זירא!, עיתון הצופה
  17. ^ הרב ד"ר בנימין לאו ונועה לאו, ‏תגובה למאמר על "חומרת רבי זירא – החשיבה המחודשת", באתר קולך
  18. ^ תלמוד בבלי, ברכות דף לא עמוד א: "ת"ר: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה. היכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא ד"ר זירא, דאמר ר' זירא: החמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים...""
  19. ^ דוד ביגמן, עקרות הלכתית? אין חיה כזו, באתר ynet, 2.1.2009