עקרות הלכתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עקרות הלכתית (או עקרות דתית) הוא כינוי למצב שבו אישה יהודיה בריאה ופוריה בעלת מחזור קצר או דימום ארוך אינה יכולה להרות בשל קיום הלכות נידה, שכוללות החמרה על הציווי במקרא, וקבעו מינימום של 5 ימים זמן הווסת ועוד 7 ימים נוספים לפרישות מקיום יחסי מין. כיום קיימים פתרונות הלכתיים ואמצעים רפואיים עבור בעיית העקרות ההלכתית, אך בטיחותם של האמצעים הרפואיים שנויה במחלוקת.

רקע הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נידה

בהלכה היהודית, במסגרת דיני טהרת המשפחה, אסורים יחסי מין עם אישה נידה (ויקרא, י"ח, י"ט). איסור זה נחשב לאחד החמורים ביותר ונכלל בקרב איסורים שמוגדרים כתועבות, וגורמים לגלות ולכריתת הנפשות מקרב עמם (שם). על פי המקרא האיסור חל בזמן הווסת של האישה, המוגדר במקרא כשבעה ימים מתחילת הדמם (ויקרא, ט"ו, י"ט).

חז"ל במהלך הדרגתי[1] החמירו בדין נידה, עד שלבסוף החילו דין של זבה גדולה, שרואה דם בגלל סיבה שלא קשורה לווסת, על כל נידה, והוסיפו ספירה של שבעה ימים מפסיקת הדם - "ימי ליבון", כך שהזמן האסור במגע מיני הוא ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות שבסופם טבילה, אחריה מותר לזוג לקיים יחסי אישות[2]. כלל זה קרוי חומרא דרבי זירא. רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, מנמק כלל זה:

"משרבו הגלויות, ותכפו הצרות, ונתמעטו הלבבות, חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שמא תראה אשה בימי נידתה ששה ימים ויהיה הכול דם טוהר, וביום השביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני, וצריכה עוד שבעה ימים, החמירו לטמא כל מראה דם אדום, וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נידה לימי זיבה, הוסיפו חומרא אחר חומרא, עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה שבעה נקיים, כזבה גדולה..."

גזרה מאוחרת יותר היא גזרת פולטת שכבת זרע, לפיה אישה ששאריות נוזל זרע נפלטות מנרתיקה אינה יכולה לספור שבעה נקיים, מחשש לבלבול בבדיקות. לפי דעת השולחן ערוך, די בניקוי הנרתיק בשטיפה במים חמים בשביל לבטל חשש זה. אך למנהג האשכנזים על האישה להמתין עד סוף היום החמישי מיום קיום היחסים, לפני התחלת השבעה נקיים, וכן אין לחלק בין אישה שקיימה יחסים בפועל ובין כל אישה שהייתה טהורה.[3] מהלך זה מביא את מספר ימי הטומאה שבכל מחזור ללא פחות מ-11-12.

הרב מרדכי אליהו בספרו דרכי טהרה, כתב כי מטרת התקנות הייתה לגרום לאחידות ופשטות הלכתית ומניעת בלבול שינבע מחילופי המצבים השונים של כל אישה.

רקע פיזיולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של מחזור וסת של אישה נע בין 21 ימים ל-39 ימים. המחזור נחשב סדיר כאשר התנודות הן בין 25 ל-35 ימים. אורך מחזור וסת ממוצע של אישה הוא 28 ימים, אך ישנן נשים שמחזורן באופן קבוע קצר מן הממוצע, עד 21 יום. הטבילה חלה 7 ימים לאחר תום הווסת, והביוץ חל 14 יום לפני הווסת הבאה. כאשר המחזור קצר מ-24 יום, חלון הפוריות של האישה יסתיים לפני הטבילה. כתוצאה מכך, אישה השומרת על דיני טהרת המשפחה לא תוכל להרות. אף אצל אישה שאורך מחזוריה רגילים ייתכן מצב שבו חלק ממחזוריה יהיו קצרים, ואז יגרם ריחוק בהריונותיה.

האיורים להלן מדגימים שני מצבים: באיור הראשון אורך מחזור ואורך וסת ממוצעים שבהם אין עקרות הלכתית ובאיור השני והשלישי חלון הפוריות מסתיים לפני הטבילה, כך שיש עקרות הלכתית.

אורך מחזור ממוצע - (28 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): הביוץ יחול ביום-יומיים שלאחר הטבילה.


אורך מחזור קצר (21 ימים) ואורך ווסת ממוצע (5 ימים): - הביוץ יחול בימי הליבון.

אורך מחזור מעט קצר מהרגיל (26 ימים) ואורך ווסת ארוך (7 ימים): - הביוץ יחול בימי הליבון.

טבילה ביוץ ימי ליבון דימום

פתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה הרפואית הנובעת מהעיקרון ההלכתי פורסמה בשנת 1970, במאמר מאת פרופ' ר. טואף.

בשל המקור ההלכתי של בעיית עקרות זו, הוצעו לה גם פתרונות רפואיים וגם פתרונות הלכתיים.

פתרונות רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צריכת הורמונים הדוחים את הביוץ. הסיכונים הכרוכים בכך שנויים במחלוקת.
  • על פי הרב ד"ר מרדכי הלפרין שינוי תזונתי ומעבר לארוחת בוקר מוקדמת לפני שבע בוקר. יעיל לפיו בכ-25% מהמקרים.[4]
  • הזרעה מלאכותית בזמן הביוץ, על אף שהאשה עדיין נידה. אפשרות זו אינה מסוכנת לאישה. בפועל, היא משמשת לעתים נדירות כפתרון לעקרות ההלכתית[5], וזאת על אף שהיא שנויה במחלוקת אצל פוסקי ההלכה.[6]

פתרונות הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היתר להתחיל בספירת שבעה ימים נקיים ("ימי ליבון") מיד בתום הווסת ולא לאחר חמישה ימים[7]. פתרון זה יתאים רק לאשה שאורך הווסת שלה קצר מחמישה ימים, וימי הווסת שלה יחד עם שבעת הימים הנקיים יסתיימו טרם הביוץ.
  • היתר להתחיל בספירת שבעה נקיים לאחר ארבעה ימים ולא לאחר חמישה[8]. פתרון זה יועיל לאשה שלה וסת קצרה מחמישה ימים ושיום הביוץ שלה יהיה רק לאחר אחד עשר ימים מתחילת הווסת.
  • דחיית הטבילה עד לאחר הווסת הבאה וכך להתחיל בספירת שבעה ימים נקיים מיד בתום הווסת ולא לאחר חמישה ימים[9]. כמו לעיל, גם פתרון זה יתאים רק לאשה שאורך הווסת שלה קצר מחמישה ימים.
  • שימוש בשפופרת גומי שתונח מצוואר הרחם ועד מחוץ לנרתיק בכל משך הווסת ועל ידי כך שהדימום יצא מן הרחם אל מחוץ לגוף דרך השפופרת הוא לא יאסור, לדעה זו, את האשה כנדה[10]. לא ידוע על יישום מעשי של הצעה זו.
  • שינוי פסיקה נגד ההלכה המקובלת, והקלה בדין חומרא דרבי זירא - ביטול או צמצום שבעת הימים הנקיים.[11] הצעה זו עוררה פולמוס רב כמפורט להלן.

דעות בציבור הדתי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגינקולוג ד"ר דניאל רוזנק טוען[12] שעקרות הלכתית הנובעת מתקנת חז"ל (שאולי נחשבת לחומרא), קיימת אצל כרבע מהנשים העקרות שמוערכות ברבבות, ופוגעת אצלן בצורך בילדים, ופוגעת אצל הבעל שלהן במימוש מצוות פרו ורבו שהיא מהתורה. בנוסף היא גם גורמת לדחיית ההולדה אצל זוגות צעירים שלא בודקים בהתחלה, וגם לסבל רב לנשים שצריכות להזדקק לכל מיני פתרונות רפואיים. הוא מעלה גם בעיות נוספות הנגרמות בשל הבדיקות הרבות שהאישה צריכה לבצע במשך ימי הליבון. וטוען שקיום חומרא זו גורמת לזלזול באיסור נידה אצל חלק מהזוגות הדתיים. בנוסף הוא תוהה על השפעת ההרחקה הנוספת הזו בין גבר לאשתו על שלום הבית.

את האפשרות של צריכת הורמונים שולל ד"ר רוזנק מכל וכל, בשל הנזקים הרפואיים הפוטנציאליים. לטענתו, לשם דחיית ביוץ יש צורך לתת אסטרוגן בכמות יומית הגבוהה פי 6 מהמקובל לטיפול יומי בגיל המעבר אצל נשים, דבר שעלולות להיות לו השלכות בתחומי בריאות רבים כגון סרטן השד, סרטן הרחם והיווצרות קרישי דם. ד"ר רוזנק אינו הראשון שמבחין בהשלכה הבעייתית של התקנה על ציבור נשים רחב, והיו כבר רופאים ואנשי הלכה שדנו בנושא, וניסו לתת לו פתרונות שונים במסגרת ההלכה, אך הוא הראשון שמציע לשנות את המקובל בהלכה ולצמצם את מספר ימי הליבון או אף לבטלם. הוא גם מציין כי השפעת החורבן ומגמת הפרישות היו בשורשי התקנה. הצעתו ודבריו עוררו התנגדות עזה מצד רבנים רבים.

לעומתו, ד"ר חנה קטן[13], אף שמסכימה עם דעתו כי העקרות ההלכתית "אינה נדירה כלל ועיקר", ובחלקה נובעת לדעתה מתסמונת השחלה המזדקנת, סוברת כי האבחון פשוט יחסית, ונטילת הורמונים בכמות לשם דחיית הביוץ איננה כה מסוכנת כפי שציין ד"ר רוזנק, והוכחה לכך היא, שבמהלך הריון רגיל רמת האסטרוגן בגוף גבוהה "פי אלף ויותר". לטענה לגבי עליה בסיכון ללקות בסרטן, היא טוענת שנשים שמקבלות הורמונים נמצאות במעקב רפואי הדוק, והסיכוי לגילוי מוקדם של הסרטן אף הוא גדול יותר [דרושה הבהרה].

הרב יואל קטן[14], בגישה חריפה יותר דחה את דבריו של ד"ר רוזנק מכל וכל, וטען שאין להציג את הדבר כחומרא, כי בגלל הספיקות הרבים שנוצרו בעניין, לגבי הגדרת ההבדלים בין 'זבה' ל'נידה', מבחינת ההלכה היהודית כל אישה שמדממת היא בספק זבה או נידה, מבלי שיש יכולת פשוטה וברורה להבדיל בעניין. הוא עוד ציין שאת החומרא הזו לא קיבל רבי זירא, אלא בנות ישראל באותה תקופה, שהיו מוכנות להחמיר על עצמן, כדי שספקות לא יכרעו לקולא ללא כל סיבה, וכדי שרמת הטהרה בעם ישראל לא תפגע.

בתגובה לדברי ד"ר רוזנק, טענו הרב בני לאו ואשתו נעה[15], שדינו של רבי זירא הוא דבר שהתקבל כבר בימי התלמוד, עד כדי כך שהוא מהווה דוגמה ל"הלכה פסוקה" בתלמוד[16]. הם מציינים שיש בדברים מגמה של ניסיון לחזרה של דין תורה המקראי, תוך ויתור על כל התהליך עיצוב ההלכה בידי חז"ל ופוסקי הדורות. הם טוענים כי כשם שאף אחד במגרש ההלכתי לא יעלה על דעתו להתיר לאכול עוף וחלב יחדיו, מכיוון שבדין המקראי המקורי הדבר לא נאסר, והיו מחכמי חז"ל שלא הקפידו בדבר, כך באיסורים רבים שחז"ל תיקנו, אין לשנות בהם. עוד הם טוענים כי "גדולי הרבנים מדריכים את הזוגות לפתרון הנובע מתוך הפער שבין דין תורה לדין דרבנן" באופן רגיש ומתחשב.

הרב מנחם בורשטיין, ראש 'מכון פוע"ה' לפתרון בעיות פוריות על פי הלכה, העיר במאמרו בעיתון "הצופה" שחז"ל היו מודעים לעניין שהרי אמרו: "אין אישה מתעברת אלא סמוך לטבילתה" (נדה לא:). וסביר בעיניו שבאותה תקופה פתרו את הבעיה בדרך של הזרעה נרתיקית. הוא קרא לד"ר רוזנק לעשות מחקר מדעי רציני, לפני שהוא מעלה טענות שהבדיקות שהאישה מחויבת בוקר וערב במשך שבעת ימי הטהרה, גורמות לסיבוכים רפואיים, פיזיולוגים ונפשיים, ולא להבאיש את ההלכה לעיני כל. הוא אף טוען כי "הפוסקים משתדלים במידת הצורך, להקל אף בקולות מפליגות, כשהם יודעים שהדבר לא יגרור היתר גורף לכולם." ובעצם מרמז כי במקרים רבים של עקרות הלכתית הפסיקה ההלכתית האישית לזוג השואל, מאוד מקלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל רוזנק, להחזיר טהרה ליושנה: חומרת 'שבעת הנקיים' והשלכותיה - היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים, הוצאת משכל, 2011, ISBN 9789655453591
  • פרופ' ר. טואף, "הגורם הדתי לעקרות", הרפואה, כרך ע"ח, שנת 1970, עמ' 162-166
  • פרופ' כ. לוננפלד, "נשים דתיות המתקשות להיכנס להריון עקב ביוץ מוקדם". הרצאות בכנוס הארצי השמונה עשר לתושבע"פ, ירושלים, תשל"ו,
  • ב. לוננפלד ונ' בירנבאום, "טיפול בעקרות עקב אי-התאמה בין ימי הפוריות וזמן הטבילה", מוריה ב', א-ב, מח-נב, תש"ל
  • ב' לוננפלד, "המאבק בעקרות - עקרונות הטיפול התרופתי לגרימת ביוץ", מדע כה:2, 72-77, 1981
  • דניאל רוזנק, ההלכה והלכות נידה - מצוי ורצוי, דעות 32, באתר נאמני תורה ועבודה
  • Evyatar Marienberg, "Traditional Jewish Sexual Practices and Their Possible Impact on Jewish Fertility and Demography," Harvard Theological Review 106:3 (2013), pp. 243-286

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שלושה דברים צוה רבי ישמעאל: ... אשתך טבלה – אל תזדקק לה לילה ראשונה..." (מסכת פסחים קיב ע"ב).
    "אמר רב יהודה אמר רב: התקין רבי בשדות - ראתה יום אחד תשב ששה והוא, שנים תשב ששה והן, שלשה תשב שבעה נקיים" (בבלי, נידה ס"ו ע"א)
    "ובימי חכמי תלמוד, נסתפק הדבר הרבה בראיות הדמים, ונתקלקלו הווסתות, לפי שלא היה כוח בכל הנשים למנות ימי נידה וימי זיבה, ולפיכך החמירו חכמים בדבר, וגזרו שיהיו כל ימי האישה כימי זיבתה, ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות." שם, הלכות איסורי ביאה י"א ג'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, ע"א
  3. ^ דרכי טהרה עמ' קלז
  4. ^ הרב ד"ר מרדכי הלפרין, תשובה לשואלת על בעיית ביוץ מוקדם, אתר מכון שלזינגר
  5. ^ הרב אריה כ"ץ, חומרת בנות ישראל בזמן הזה, סעיף ז, באתר מכון פועה
  6. ^ יוסף גרין, הזרעה מלאכותית כפתרון ל"עקרות הדתית", אסיא
  7. ^ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן יג, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן עב
  8. ^ הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז
  9. ^ הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קנז
  10. ^ הרב שלמה זלמן אויערבאך, שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן עב
  11. ^ ד"ר דניאל רוזנק, אל תזרקו את הכדור למגרש הרפואי, אתר הצופה; חומרת רבי זירא – האם הגיע הזמן לחשיבה מחודשת?, באתר קולך
  12. ^ ד"ר דניאל רוזנק, אל תזרקו את הכדור למגרש הרפואי, אתר הצופה; חומרת רבי זירא – האם הגיע הזמן לחשיבה מחודשת?, באתר קולך
  13. ^ תגובתה צוטטה במאמר התגובה של הרב בורשטיין ב"הצופה"
  14. ^ הרב יואל קטן, עיזבו את רבי זירא!, אתר הצופה
  15. ^ הרב ד"ר בנימין לאו ונועה לאו, ‏תגובה למאמר על "חומרת רבי זירא – החשיבה המחודשת", באתר קולך
  16. ^ תלמוד בבלי, ברכות דף לא עמוד א: "ת"ר: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה. היכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא ד"ר זירא, דאמר ר' זירא: החמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים..."