ערבות הדדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערבות הדדית היא אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה, ושל כל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל.

ביהדות נקבע על ידי חז"ל כלל מוסרי והלכתי לציון ערבות הדדית - כל ישראל ערבים זה לזה. משמעותו המקורית היא כי כל יהודי נושא באחריות על קיום המצוות של חברו. בעת החדשה רווח הביטוי במשמעות שונה, שלפיה כל יהודי אחראי על שלומו ורווחתו של חברו.

במאה ה-20 עקרון הערבות ההדדית בא לידי ביטוי באידאולוגיית הקואופרציה, המתבטאת בפועל במוסדות חברתיים קואופרטיביים. הקיבוץ בפרט, וישובים שיתופיים אחרים בהתיישבות העובדת הוקמו על בסיס אידאולוגיה זו.

בישראל התקיימו בעבר מגוון מוסדות קואופרטיביים, בתחומים שונים. חלקם קיימים עדיין, אם כי כיום רבים מהם כבר אינם מושתתים על עקרון זה. בין השאר התקיימו קואופרטיבים בתחומי הבריאות (קופות חולים), התחבורה (אגד, דן), החקלאות (תנובה), הצרכנות (המשביר לצרכן, קו-אופ צפון), בנקאות קואופרטיבית (הלוואה וחיסכון).

ההיפך ממצב של "ערבות הדדית", הוא מצב של פיזור אחריות.

ערבות הדדית במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלות שבטי ישראל

בספר במדבר, פרק ל"ב, מסופר על שניים וחצי השבטים: בני שבט ראובן, שבט גד וחצי מבני שבט מנשה, שמבקשים ממשה להישאר מחוץ לארץ ישראל, בעבר הירדן המזרחי, מכיוון שאזור זה עשיר בצמחייה ומתאים למרעה הרב שהיה ברשותם[1].

משה רבנו הסכים לבקשתם רק לאחר שהביעו את אחריותם כלפי שאר שבטי ישראל להגיע למטרה שהיא כיבוש נחלותיהם בארץ ישראל וההתיישבות בה. הם התחייבו לעזור קודם לאחיהם, שאר השבטים, לכבוש את נחלותיהם, כאשר הם יהיו החלוצים במלחמה, ורק אחרי שכולם יתיישבו, יוכלו לחזור אל נחלותיהם[2]. השבטים הסכימו כי ישאירו את הנשים, הילדים והמרעה בצד המזרחי של הירדן והגברים הם אלו שיעברו עם שאר השבטים ויסייעו בידם לכבוש את ארץ ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]