מועצה אזורית ערבות הירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ערבות הירדן)
מועצה אזורית ערבות הירדן
Bik'at HaYarden Regional Council COA.svg
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
מספר יישובים במועצה 20
    - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים 23
ראש המועצה דוד אלחייני
תאריך ייסוד 1979
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 5,188 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 225
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 5.9% בשנה עד סוף 2018
מפת היישובים של מועצה אזורית ערבות הירדן
בירוק - מיקום בניין המועצה
[הקטנת המפה]Israel Map - Bik'at HaYarden Regional Council Zoomin.svg
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2017[2]
0.3764
    - דירוג מדד ג'יני 227
לאום ודת[2]
יהודים: 97.5%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.5%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 14.6%
גילאי 5 - 9 14.6%
גילאי 10 - 14 10.4%
גילאי 15 - 19 7.7%
גילאי 20 - 29 9.9%
גילאי 30 - 44 22.4%
גילאי 45 - 59 8.8%
גילאי 60 - 64 4.1%
גילאי 65 ומעלה 7.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 4
–  יסודיים 2
–  על-יסודיים 2
תלמידים 723
 –  יסודי 557
 –  על-יסודי 166
מספר כיתות 35
ממוצע תלמידים לכיתה 20.7
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018)
פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
jordanvalley.org.il
אנדרטת הבקעה בתכנונו של הפסל יגאל תומרקין, הממוקמת סמוך למושב פצאל

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת מועצה אזורית בקעת הירדן במסמכים של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק. שטח המועצה משתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 5,188 תושבים (מקום 225 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, למועצה אזורית ערבות הירדן דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018) היה 73.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,657 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[3]

בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר צורת היישוב יישוב שנת הקמה מספר תושבים (2019)
1 קיבוץ גלגל 1970 178
2 קיבוץ נערן 1971 92
3 מושב ארגמן 1968 133
4 מושב בקעות 1972 176
5 מושב גיתית 1972 476
6 מושב חמרה 1971 175
7 מושב ייט"ב 1970 348
8 מושב יפית 1980 197
9 מושב מחולה 1967 575
10 מושב מכורה 1973 161
11 מושב משואה 1969 170
12 מושב נעמ"ה 1982 151
13 מושב נתיב הגדוד 1975 199
14 מושב פצאל 1970 283
15 מושב רועי 1976 169
16 מושב שדמות מחולה 1984 645
17 מושב תומר 1976 283
18 יישוב קהילתי חמדת 1979 278
19 יישוב קהילתי מבואות יריחו 1999 300
20 יישוב קהילתי משכיות 2002 286
21 יישוב קהילתי רותם 2001 212

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בקעת הירדן

בתחום המועצה עובר אחד מכבישי האורך החשובים במדינת ישראל: כביש 90, המהווה ציר ראשי המקשר בין דרום הארץ לצפונה.

גבולות שטח השיפוט של המועצה הם:

רקע היסטורי וחברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי המושב יפית

השטח עליו הוקמה לאחר מכן המועצה, נכבש על ידי ישראל מממלכת ירדן בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוחל בהקמת יישובים ישראליים בבקעה. ראשון היישובים היה מחולה, שהוקם בשנת 1967, ולאחריה הוקמו כיישובים אזרחיים פצאל, חמרה, ארגמן ובקעות. כן הוקמו היאחזויות נח"ל שאוזרחו לאחר מכן. תחילה קיבלו היישובים שירותים ממועצה אזורית בקעת בית שאן[8][9].

המועצה האזורית הוקמה בתחילת 1980 בצו של המושל הצבאי של צה"ל באזור יהודה ושומרון[10].

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות יהודית באזור הן בתקופת בית שני והן בתקופות מוקדמות יותר. לדוגמה, בעיר יריחו נמצאו שרידי בית כנסת עתיק.

מבחינה כלכלית חברתית סובלים יישובי המועצה האזורית ערבות הירדן מבעיות האופייניות לאזורי פריפריה המרוחקים מהמרכז: מיעוט תעסוקה לעובדים בעלי השכלה אקדמית, הגירה שלילית של צעירים, תשתיות לא מספקות בתחומי החינוך, התרבות, התחבורה הציבורית.

עד להסכם השלום עם ממלכת ירדן בשנת 1995, סבל האזור גם מבעיות ביטחוניות של אזור קו העימות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]