ערב אל-ע'וארנה
ערב אל-ע'וארנה (בערבית: عرب الغوارنة) הם קבוצה מעורבת שהתגוררה בארץ ישראל והתגבשה החל מהמאה ה-19, בעיקר באזורי ביצות בעמק החולה, דרום ים המלח, אזור השרון וכבארה. כיום מרוכזים מרבית אנשי הקבוצה בכפר ג'סר א-זרקא שבמישור חוף הכרמל ובכפר ואדי אל-חמאם בבקעת כנרות.[1]
השם אל-ע'וארנה נגזר מהמילה ע'ור (غور) שפרושה בערבית שקע או עמק, והוא ניתן להם משום ששהו באזור הע'ור. מוצאו של הקבוצה מעורבת, ידוע כי לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי אבראהים פאשא ב-1832 התקבצו בו חיילים ועריקים מצריים, עבדים נמלטים ומשפחות שברחו מכפריהן בעקבות סכסוכים פנימיים או מחשש מפני נקמת דם. בשל היותם נרדפים על ידי החוק ומנודים מהחברה הערבית, נדחקו מהאזורים המיושבים ובחרו לחיות באזורי ביצות ומים על אף שאינם נוחים לעיבוד חקלאי ובהם התיישבו.
מוצאם של רבים מהע'וארנה ממצרים או מצאצאי עבדים בא לביטוי בשמות הנפוצים "אל-מצרי" ו"אל-עביד".
אזורי הנדידה שלהם השתרעו מצפון הארץ עד לאזורי המלחות בדרום ים המלח, וריכוזי ההתיישבות שלהם היו עמק בית שאן, ביצות כבארה[2] במישור חוף הכרמל, ובעיקר עמק החולה, שם עסקו בגידול צאן ותאויים (ג'מוס), בדיג ובקליעת מחצלאות מקנים וגומא. חלקם הועסקו כאריסים בחקלאות בקרקעות שבבעלות משפחות עשירות מסוריה ולבנון. יישוביהם היו כפרים קטנים של אוהלים וסוכות גומא, ולעיתים היו נוטשים אותם כאשר הצטבר סביבם לכלוך רב, ומקימים אותם מחדש במרחק כמה מאות מטרים[3].
הע'וארנה שישבו בביצות כבארה פונו משם כאשר חברת פיק"א רכשה את שטח הביצות לצורך ייבושו, ב-1924. כפיצוי על כך, קיבלו את רכס הכורכר שמדרום לשפך נחל תנינים והקימו עליו את הכפר ג'סר א-זרקא.
בעמק החולה המשיכו הע'וארנה לשבת עד מלחמת העצמאות. בעקבות המלחמה נמלטו חלקם לסוריה ולבנון, ואחרים פונו ויושבו מחדש בואדי אל-חמאם שהוקם בעבורם לרגלי הר ארבל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ טלי פורן, אמין איברהים, גונן שרון, ערב על-עוורנה בעמק החולה הצפוני, מכללת תל חי
- ↑ מפת גושים של האזור, 1940 Arab el Ghawarina שהוכנה על ידי מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. האזור הצמוד לכבארה ממערב., באתר הספרייה הלאומית, ארכיון עזרא רוטמן, מפות מדידה - אזור חדרה וחיפה, גליונות 1 עד 3
- ↑ יהודה קרמון, עמק חולה הצפוני, הוצאת י"ל מאגנס 1956, עמ' 64