ערב מול הגלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאה גולדברג

ערב מול הגלעד הוא שיר עברי מאת המשוררת לאה גולדברג. נדפס לראשונה ב"דבר לילדים" בינואר 1938[1] ונכלל בקובץ שיריה לילדים "מה עושות האיילות" (1949).[2] השיר הוקדש על ידי המשוררת "לילדי אפיקים".

השיר הולחן על ידי המלחין מיקי גבריאלוב; לחנו זכה לביצועיהם, בין השאר, של הזמרים אריק איינשטיין,[3] הגבעטרון, אריק סיני,[4]דודו טסה וקובי אוז. אחד הביצועים המעניינים הוא זה של "הבחורים מאפיקים", הלהקה מהקיבוץ שלילדיו הוקדש השיר על ידי המשוררת. העיבוד הוא של חיים ברקני מהיישוב השכן שער הגולן. לשיר קיים לחן נוסף, של נחמה הנדל, אשר גם ביצעה את השיר.[5]

השיר נכתב בעת שלאה גולדברג נסעה להרצות בקיבוץ אפיקים ונשארה ללון בקיבוץ. קיימת טענה כי יש בשיר ביקורת מרומזת על הלינה המשותפת שהייתה נהוגה בקיבוצים באותה עת.[6] השיר נעשה אהוד בשל תכניו ומנגינתו, ומקובל להשמיעו באירועים ציבוריים ובכלי התקשורת בישראל בימי זיכרון ובמועדים אחרים.

פרקי השיר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מחורז כולל ארבעה בתים, מספר על סדרי חיים, יחסי משפחה ומאוויים במורשת הלאומית.

הבית הראשון הפותח במילים: "האילנות כל כך כבדים," קושר בין עומס הפרי ה"מכופף את הבדים", את ענפי האילן, לשעת ההשכבה של הילדים לישון בערב,[7] מלאים בחוויות והעשרות למידה חדשות, כמו העצים עמוסי הפרי. הבית יוצר תחושה של רוגע והרמוניה, בין אורח החיים האנושי: "השעה המרגיעה בה נרדמים הילדים", לבין הטבע כולו.

הבית השני מתאר התרחשות מתוחה, בו בזמן, בנוף הרי הגלעד (מול קיבוץ אפיקים, שלילדיו הוקדש השיר). היא עומדת לכאורה בניגוד לבית הראשון, כאשר "טלה שחור ורך ירָד" במורדות ההר ואבד לאמו הכבשה, ה"בוכה" בדיר, על העדרו.

הבית השלישי מתאר את הסתיימות פרשת האובדן בכי טוב: הטלה "ישוב" "אל חיק האם" ונרדם, כמו הילדים לעת ערב, והמשוררת מאנישה את האירוע, בין הטלה - הילד לבין הכבשה - האם, המעתירה על ילדהּ גילויי אהבה גופני ומילולי: נשיקה ושם, במילים: "והכבשה תִשק אותו - והיא תקרא אותו בשֱם".

הבית הרביעי מתאר את בוא הלילה שלאחר הערב; בזמן מאוחר זה, כביכול שמעבר להכרת הילדים או ידיעתם, מתחולל על הגלעד אירוע נוסף, ניסי, כאשר אליהו הנביא, שמוצאו בגלעד, ומכונה "אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי",[8] מופיע אף הוא, במילות השיר: "והנביא הגלעדי / יורד דומם אל הבקעה / לחזות בשנת הילדים". וכך, בסיום השיר, מצרפת המשוררת בין אורח החיים לעת ערב והטבע, בבית הראשון, לבין התנ"ך ותולדות עם ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר מזור, "ספרות ילדים בסבך האמביוולנטיות, מקרה מבחן: 'ערב מול הגלעד' ללאה גולדברג", באמת?!, מאסף לעיון, הוראה ומחקר בספרות ילדים, מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ולהוראתה על שם ימימה טשרנוביץ-אבידר, מאי 1996, עמ' 23–32. המאמר כונס בספרו מיהודה הלוי עד יונתן הקטן: מחקרים בשירה העברית, תג, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבר לילדים, כרך ד, חוברת 16, י"ח בשבט תרצ"ח, 20 בינואר 1938 [בשער הגיליון נדפס בטעות: 1933], עמ' 1.
  2. ^ לאה גולדברג, מה עושות האַיָּלות: שירים לילדים, ציורים: אריה נבון, מרחביה: ספרית פועלים ('אנקורים'), 1949, עמ' 55.
  3. ^ ערב מול הגלעד, באתר youtube.
  4. ^ ראו: ערב מול גלעד, באתר youtube.
  5. ^ ערב מול הגלעד ללחן של נחמה הנדל, באתר שירונט
  6. ^ החוקרת תמר סוברן מצטטת טענה זו מהספר "היינו העתיד" מאת יעל נאמן. תמר סוברן, "חתן נעורים עד ּבְלֹותֵך' - קווים לתיאור לשונה הפואטית של לאה גולדברג, "הד האולפן החדש", גיליון 100, חורף 2013 - תשע"ג, עמ' 148
  7. ^ בתקופת כתיבת השיר נהגה בקיבוצים ואפיקים בכלל זאת, הלינה המשותפת בבית הילדים, והשכבתם לישון הייתה בחבורה.
  8. ^ למשל בפיוט אליהו הנביא, שמקובל לשיר במוצאי שבת.