ערב ערב באילת
 | |
| לוגו העיתון | |
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| סוגה | מקומון |
| בעלים | רותם לב נועם |
| תאריך ייסוד | 1962 |
| שפה | עברית |
| מערכת | רחוב מדיין, אילת |
| תפוצה | כ-10,000 עותקים בשבוע |
| מדינה | ישראל |
| www.ereverev.co.il | |
ערב ערב באילת הוא מקומון שיוצא לאור בעיר אילת מאז 1962, ומחזיק בתואר המקומון הוותיק בישראל.
תולדות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 בפברואר 1962 הוקם באילת המקומון בידי מייסדיו יצחק ופועה נועם. תנאי הריחוק והניתוק הם שהולידו את הצורך בעיתון מקומי, שכן על אילת כמעט שלא נכתב בעיתונות הארצית.
באותם ימים, הוציא בית התרבות של אילת דף סטנסיל שבועי, עליו הודפסו במכונת כתיבה אירועי התרבות של אותו שבוע. את הדף הזה שכפלו ידנית והפיצו בנקודות מפגש ברחבי העיר. יצחק נועם ושותפו הציעו לאנשי בית התרבות לחסוך לעצמם את עלויות השכפול של הדף, ולהפיק אותו למענם תמורת הזכות למכור מסביבו ריבועי מודעות לבתי העסק בעיר. כך נולד המקומון "ערב ערב באילת".
שנה לאחר צאתו לאור כדף נייר מקופל לשלושה חלקים, התפרסם במקומון הצעיר טורו של עורך, פרי עטו של העורך הראשון - יצחק נועם, אשר שימש מאז ולאורך שנים ארוכות ככתב קול ישראל באילת (1971-1990), כתב בעיתון הארץ (1961-1971), ומקביל כתב גם בעיתון דבר. מאז, הפך העיתון לגיליון בן עשרות עמודים היוצא לאור מדי שבוע. בשנת 2004, העבירו בני הזוג נועם את ניהול העיתון לילדיהם - עו"ד רותם נועם, המשמש כמנכ"ל העיתון, ובתם זיוית אמיתי המשמשת כמשנה למנכ"ל.
בשנים הראשונות הודפס 'ערב ערב' בבית דפוס מקומי בשם "סירונית", וכעבור מספר שנים, בעקבות גדילת התפוצה, והדפוס המקומי שלא יכול היה לעמוד בכמות העיתונים ובפורמט המוגדל, הוחלף בבתי דפוס גדולים יותר במרכז ישראל.
העיתון בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]
'ערב ערב באילת' הוא עיתון מקומי הפונה אל תושבי העיר אילת ולא עיתון תיירותי הפונה למבקרים בעיר.
עורכו הראשון של העיתון היה כאמור יצחק נועם, שערך את העיתון עד 1995.
1995-2000 עורך רותם נועם
2000-2012 עורך ראובן זלץ
2012-2017 עורך עומר כרמון
2017 - עורך עו"ד רותם נועם
בשנת 2001 הוציא משרד הפנים הודעה, לפיה מתנהל "ערב ערב באילת" ללא רישיון כנדרש בפקודת העיתונות המנדטורית משנת 1933. הדרישה להצגת הרישיון נולדה בעקבות שאלות עיתונאיות שהפנה המקומון למשרד הפנים, בגין ליקויים שנמצאו בתחומי אחריותו באילת. ההודעה על סגירת העיתון נשלחה לכל אמצעי התקשורת בישראל ופורסמה ב"קול ישראל" וב"רדיו קול הים האדום" באילת. בעלי העיתון והתנועה להגינות שלטונית הפעילו לחצים, והוברר למשרד כי למקומון רישיון בתוקף מאז שנת 1964, אשר עותק שלו כולה בשריפה שפרצה במשרדי המערכת בשנות ה-90. טעותו של משרד הפנים על פי הודאתו הנה כי בדק את קיומו של הרישיון במאגריו הממוחשבים בלבד, המגובים רק החל משנות השמונים. בעקבות כך הגישו בעלי העיתון תביעת רשלנות נגד משרד הפנים, אשר הסתיימה בשנת 2009, בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, ובה הודתה המדינה בטעותה ופיצתה את המקומון ב-90,000 ש"ח[1].
בשנת 2003 העלה העיתון את המהדורה המקוונת שלו אל רשת האינטרנט, האתר כולל ארכיון כתבות מלא של העיתון וכן ארכיון גיליונות דיגיטלי. אתר "ערב ערב באילת" מתעדכן על בסיס יומי, ומעלה את כל תוכני המהדורות המודפסות של שבועוניו, מדי יום שישי. באתר קיימים גם פורום אקטואליה, מערכת אירועים שבועית ואתר הכרויות חינמי לתושבי אילת (Sea Of Love) שעלה לאוויר בשנת 2005. ב-2014 חתם בית ההוצאה לאור על הסכם עם חברת "זאפ דפי זהב" והפך לשותף הפרימיום הראשון של קבוצת Zap[דרושה הבהרה] ולמשווק המורשה של הקבוצה באילת ובסביבתה.
במערכות העיתונים עובדים למעלה מ-40 עובדים. "ערב ערב באילת" מופץ מדי שבוע ב-13,500 עותקים והוא נמכר מדי יום ה' בכל שבוע בכ-300 נקודות מכירה באילת, ומופץ בכל בתי המלון בעיר.
מאז שנת 2000, העיתון הוא גם בית הוצאה לאור והוא מדפיס, בנוסף למקומון, גם את השבועון החינמי "מה נשמע באילת" (מאז 2007), המחלק כ-13,500 עותקים[דרוש מקור].
עיתוני המערכת מודפסים בדפוס החדש בראשון לציון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ערב ערב באילת- אתר המקומון באינטרנט.
- אורן פרסיקו, דליפה באילת, באתר העין השביעית, 3 באפריל 2008
- "רחלי אבידוב - פרס פראט" תחרות קרן פראט לעיתונות סביבתית: סרטון המועמדות של כתבת ערב ערב רחלי אבידוב
- אורן פרסיקו, ניצול לרעה, באתר העין השביעית, 3 באוקטובר 2012
- "דף ריכוז לינקים לכתבות עיתונות שונות העוסקות בערב ערב באילת
- אריה קיזל ומירה פוירשטיין, "בצל המרכז: התקשורת המקומית בפריפריה וסיקור החדשות", קשר 41 , חורף 2011, עמ' 78–87
- אורן פרסיקו, תקראו את ההודעות לעיתונות, באתר העין השביעית, 2 בספטמבר 2014
- רועי צ'יקי ארד, בני משפחת נועם הם הילדים הרעים של אילת. האם מפעל החיים שלהם ישרוד?, באתר הארץ, 5 בפברואר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נועם שרביט, פשרה: משרד הפנים יפצה מקומון לאחר שהורה בטעות על סגירתו, באתר גלובס, 23 ביולי 2009
אורן פרסיקו, אין לו מנדט, באתר העין השביעית, 20 ביולי 2009
| שבועונים בישראל | ||
|---|---|---|
| אקטואליה | מעריב סופהשבוע • זו הדרך | |
| בידור ופנאי | לאשה • פנאי פלוס | |
| המגזר החרדי | משפחה • בקהילה • שעה טובה • יום ליום • הדרך • העדה • כפר חב"ד • בית משיח • המחנה החרדי • החומה | |
| התנועה הקיבוצית | הזמן הירוק • ידיעות הקיבוץ | |
| המגזר הדתי-לאומי | בשבע • מקור ראשון (מוצש) | |
| ילדים ונוער | מעריב לנוער • מעריב לילדים • ראש1 • אותיות • זרקור | |
| רשתות מקומונים | רשת שוקן • ידיעות תקשורת • קו עיתונות (דתי-חרדי) • השקמה | |
| מקומונים | העיר • כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביב • כלבו – חיפה והצפון • ערב ערב באילת • השבוע באשדוד • צומת השרון • מלאבס – פתח תקווה | |
| בערבית | כל אל-ערב • א-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמה • חדית' א-נאס | |
| בשפות אחרות | נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית) | |
| שבועונים מהעבר | הארץ שלנו • דבר השבוע • דבר לילדים • העולם הזה • הפועל הצעיר • להיטון • כולנו • משמר לילדים • עיתון מיוחד • פנים אל פנים • קונטרס • רימון • שישי • עולמו של דיסני • רייטינג • במחנה | |