ערן אורטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערן אורטל
ערן אורטל.jpg
לידה 22 בספטמבר 1971 (בן 49) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19891993, 1999–הווה
דרגה תת־אלוף עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
  • מפקד מרכז דדו
  • ראש צוות החשיבה במרכז דדו
  • רע"ן בחטיבת המבצעים
  • אג"ת - המרכז לניתוח מערכות
  • איסוף קרבי (קצין מילואים)
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ערן אורטל (נולד בשנת 1971) הוא קצין בצה"ל בדרגת תת-אלוף, המכהן כמפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורטל נולד בבת ים. התגייס לצה"ל לגרעין נח"ל בשנת 1989 ושירת בחיל האיסוף הקרבי בלבנון ובשטחי יהודה ושומרון. בשנת 1993 השתחרר מצה"ל ולמד תואר ראשון בהיסטוריה ומדעי המדינה ותואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1999 חזר לצה"ל כחוקר במרכז לניתוח מערכות (מנת"ם) באגף התכנון. בשנת 2004 עבר לחטיבת המבצעים שם מילא שורת תפקידים בתחום התכנון האופרטיבי. בשנת 2012 סיים קורס מפקדי חטיבות. בשנת 2013 החל ללמוד במכללה לביטחון לאומי ושימש שם גם כעמית מחקר. בשנת 2014 הועלה לדרגת אל"ם ומונה לראש צוות החשיבה במרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית. בשנת 2019 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד המרכז. בשנות שירותו התמחה אורטל בתחום התכנון האופרטיבי ובניין הכוח הצבאי ברמת המטה-הכללי.

עיקרי עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות פעילותו במרכז דדו אורטל מצטייר כמי שמוביל גישה ביקורתית כלפי הנחות יסוד וצורות פעולה מערכתיות מקובלות בצה"ל, בתחומי אסטרטגיה והפעלת כוח כמו גם בהיבטי בניין הכוח. אורטל מקדם גישה מתחום אמנות המערכה[1], ובמסגרת תפקידו ייסד את כתב עת לטרנספורמציה צבאית ולאמנות המערכה – בין הקטבים, הכולל מאמרים בליבת העיסוק הצבאי מטעם בכירי צה"ל ומערכת הביטחון[2]. כתב העת "בין הקטבים" זוכה להכרה ככתב העת המקצועי המוביל בישראל בתחומי מחשבה צבאית ומעורר הדים בישראל ומחוצה לה, כפי שעלה, בין היתר, בטורו של עמוס הראל ב"הארץ": "מרכז דדו לחשיבה צבאית מוציא בשנתיים האחרונות מגזין בשם "בין הקטבים". זו אכסניה רעיונית שבה דנים קציני צה"ל, בפתיחות מפתיעה, ברעיונות פחות שגרתיים ובביקורת נוקבת למדי כלפי הארגון"[3]. פרופסור דימיטרי (דימה) אדמסקי מהמרכז הבין-תחומי תיאר את בין הקטבים כסממן של שינוי בתרבות האסטרטגית של צה"ל, שעושה, לתפיסתו, ניסיון מודע ומוצלח להפוך לארגון יותר אינטלקטואלי ויותר צופה פני-עתיד[4].

ביקורת על תפיסת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורטל, יחד עם אז תא"ל תמיר ידעי תיאר את דפוס הפעולה של צה"ל מאז מבצע דין וחשבון ועד למועד פרסום העבודה (ינואר 2013) כדוקטרינה דה-פקטו, אותה כינו "פרדיגמת מבצעי ההרתעה"[5]. אורטל וידעי תיארו את הסיבות המרכזיות לעליית הפרדיגמה הזו – עליית יכולות האש מנגד, ירידת הכדאיות והרלוונטיות לכאורה של רעיון ההכרעה הצבאית, ועליית הרעיון של אכיפה וענישה כלפי הגורם המדינתי. לטענת אורטל וידעי הניסיון מורה כי הפרדיגמה הזו מגיעה למבוי סתום, ולרוב לא משיגה את מטרותיה. הקושי הוא גם אופרטיבי (קושי של צה"ל לייצר רציפות בלחימה) וגם אסטרטגי (קושי להשיג את ההרתעה בפועל). בפועל, האסטרטגיה הישראלית מונעת יותר מרצון להימנע מסיכונים מאשר מרצון להגיע להישגים אסטרטגיים. לאור זאת, הם טענו כי יש לייצר בצה"ל תשתית תפיסתית ומעשית שתאפשר לחזור לגישה ההכרעתית של צה"ל מול כוחות אויב. ביקורות על התנהלות צה"ל במבצע צוק איתן ציטטו את עבודתם של ידעי ואורטל כ"התבוננות פוקחת עיניים" על השינוי שהתקיים בצה"ל וישראל[6] וכ"מאמר פורץ דרך"[7]. שש שנים אחר-כך פרסם אורטל את מאמרו "להדליק את האור, לכבות את האש", בו הוא משרטט גישה הכרעתית אלטרנטיבית לצה"ל נגד צבאות-הטרור מבוססי הטילים. המאמר הוא האחרון בסדרת מאמרים ופרסומים פנימיים וגלויים שכתב אורטל שהדגישו כולם את המשמעות האסטרטגית של איום הטילים והרקטות על המדינה, והצורך להכריעו בגישה התקפית חדשה עליה רמז[8]. האלוף אהרון חליוה, מי ששירת כראש אגף המבצעים בצה"ל במהלך מבצע "שומר החומות" פרסם טור באתר מרכז דדו תחת הכותרת "לשלול את הרקטות"[9]. בטורו תיאור חליוה בתמצית את יתרונות גישת "כיבוי האש" שהציג אורטל במאמרו, וקרא לקדם את הרעיון במהירות כדי לבלום את מתקפות האש של האויב בצד השני של הגבול ולשלול כך את יכולתו לנהל מערכה נגד ישראל.[10]

משמעויות מעשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורטל ניתח כמה מהסוגיות המרכזיות שהעסיקו את צה"ל ומדינת ישראל בשנים האחרונות, כמו התמרון היבשתי, תופעת איום המנהרות, איום הרקטות והטילים ומערכת הלמידה וההשתנות של צה"ל. במחקרו על סוגיית התפתחות איום המנהרות חוצות הגבול[11] הוא מבקר את מערכת הלמידה האסטרטגית של צה"ל. במחקר אחר בנושא, "במעמד צד אחד" שפורסם גם בכתב העת Res Militaris[12], הוא מצביע על הקשר שבין איום הרקטות מעזה לבין חופש החפירה היחסי ממנו נהנה חמאס עד 2014. מסקנתו היא שהעדר מענה צבאי לאיום הרקטות הוא מרכיב חסר באסטרטגיה המדינית של התנתקות וסיום סכסוכים, והוא מסביר קריטי להתהוות תופעת המנהרות. המחקר זכה לשבחים כ"נוקב ומבריק"[13]. עבודתו הייתה מרכזית בפיתוח תפיסת התמרון היבשתי העתידי בזרוע היבשה, הגם שבמאמריו נמתחת לא פעם ביקורת על היישום האיטי והחסר בעיניו של תפיסות אלה[14]. חלק מהפערים שמופו במחקריו לאורך השנים, כמו ביקורת על מערכת בניין הכוח המטכ"לית ומערכת הלמידה האסטרטגית[15], התקבלו בפועל על ידי צה"ל, כפי שעולה מרפורמות שבוצעו כבר בתר"ש "תנופה" של הרמטכ"ל אביב כוכבי ובהם הקמת חטיבת שיטות לחימה וחדשנות (שילו"ח), פיצול אגף התכנון בצה"ל לשני אגפים נפרדים – אחד לבניין הכוח והשני לאסטרטגיה ואיראן, ועוד. במישור הפעלת הכוח ובניינו, הרעיונות שתיאר אורטל במאמריו לאורך השנים נראים דומים לעקרונות תפיסת ההפעלה לניצחון שגובשה בשנים 2019–2020 על ידי הרמטכ"ל כוכבי[16]. בחלק ממאמריו חוזר אורטל לתפיסות שפותחו בצה"ל ומותח ביקורת על אופן וקצב מימושן, כמו במאמרו "מבולבלים גם אנחנו", ובו ביקורת על מימוש תפיסת "יבשה באופק" בזרוע היבשה, ו"להדליק את האור, לכבות את האש" שיש בו ביקורת על אופן וקצב יישום רעיונות תפיסת הניצחון של צה"ל במסגרת תר"ש תנופה.

תהליכים אסטרטגיים בזרועות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורטל שימש כגורם משמעותי בתהליכי חשיבה אסטרטגיים שהתקיימו באמ"ן ("מעשה אמ"ן")[17] ובזרוע היבשה ("יבשה באופק")[18]. שני התהליכים מתארים בחינה ביקורתית של התפקוד של המערכים למול השינוי בעולם (המתוארת כ"בירור ההיסט"), ומענה תוך שימוש בפוטנציאל של העולם המשתנה, בעיקר מתחום הפיתוח הטכנולוגי. בשני המקרים, אורטל חוזר לתהליך מספר שנים מאוחר יותר ובוחן מדוע השינוי המקווה לא הצליח ברמה המקווה[19].

דיגיטציה ורשתות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הנושאים בהם אורטל עוסק באופן שיטתי הוא נושא הדיגיטציה והרתימה של עולם הרשתות לכדי פרדיגמת לחימה התואמת את הפוטנציאל של המהפכה התעשייתית הרביעית. אורטל עסק בכך הן במסגרת "מעשה אמ"ן", תהליך אסטרטגי שנערך באגף המודיעין של צה"ל בשנים 2010–2011 בראשות ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, וכן במסגרת תהליך "יבשה באופק" של זרוע היבשה בשנים 2014–2017 בראשות מפקדי הזרוע אז – האלוף גיא צור ואחריו האלוף קובי ברק. אחר התפתחות החשיבה הצה"לית בנושא אפשר לעקוב בגליונות כתב העת "בין הקטבים" שהוקדשו ל"רשתיות", "צבא וטכנולוגיה בעידן המידע", "סייבר", "יבשה", "טרנספורמציה דיגיטלית" ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרכז דדו, מבוא ל"אמנות אופרטיבית", אתר צה"ל
  2. ^ "מפקדי מרכז דדו", באתר צה"ל
  3. ^ עמוס הראלדו"ח צוק איתן לא יעסוק בשאלה המרכזית שצריכה לעניין את ישראל, באתר הארץ
  4. ^ דימה אדמסקי, בין הקטבים - תרבות החדשנות הישראלית, בין הקטבים 20-21
  5. ^ 'פרדיגמת הסבבים' – דוקטרינה במבוי סתום: על הדפוס האסטרטגי של 'מבצעי ההרתעה'
  6. ^ עפר שלח, האומץ לנצח, תל אביב: ידיעות ספרים, 2015, עמ' 52–53
  7. ^ יהודה וגמן, סוף סוף עפר שלח מצא את "האומץ לנצח", אתר מידה
  8. ^ למשל ב"לפרוץ את המחסום" (עיונים בבטל"ם21/מב"ל 2013), ב"במעמד צד אחד" (בין הקטבים), "הזבוב על גב הפיל" (INSS 2021), "עולים להתקפה", (בין הקטבים 2020), "מבולבלים, גם אנחנו" (בין הקטבים 2018)
  9. ^ אהרון חליוה, לשלול את הרקטות - מחשבה ראשונית בעקבות מבצע "שומר החומות", בין הקטבים
  10. ^ אהרון חליוה, לשלול את הרקטות, www.idf.il מרכז דדו, ‏29/5/21
  11. ^ "זה הקטן גדול יהיה": החמצת התהוויות במטה הכללי – איום המנהרות והתווך התת־קרקעי כמקרה בוחן
  12. ^ Eran Ortal (מרץ 2019). "Israel’s Strategic Border Challenge – The Growth of the Tunnel Threat under the Cover of Rockets". Res Militaris (באנגלית) (6). 
  13. ^ גרשון הכהן, ‏ההתנתקות בעזה – שיעור לחותרי הנסיגות הנוספות, בעיתון מקור ראשון, 12 באוגוסט 2019
  14. ^ מבולבלים?! גם אנחנו! – פרספקטיבה היסטורית לדיון על "יבשה באופק"
  15. ^ למשל בשישה גליונות "בניין הכוח" ו"מטה כללי" של בין הקטבים, ובמאמריו "אוקיינוס של חדשנות" במערכות 471
  16. ^ טל לב רם, ‏יחידה רב-ממדית חדשה, שיפור הגמישות המבצעית: התוכניות של צה"ל, באתר מעריב אונליין, 18 באפריל 2019
  17. ^ מעשה אמ"ן – שינוי קבוע במציאות משתנה
  18. ^ גיא צור, ‏'יבשה באופק' – גיבוש תפיסת תמרון יבשתי, בין הקטבים ‏6, ינואר 2016, עמ' 89–113, בעמ' 93
  19. ^ לצאת מהגדר – מודל עסקי חדש לאמ"ן, בעמ' 76