ערפילי אבלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערפילי אבלון
The Mists of Avalon
The Mists of Avalon.jpg
מידע כללי
מאת מריון זימר בראדלי
שפת המקור אנגלית
סוגה פנטזיה
הוצאה
הוצאה בשפת המקור Knoff
שנת הוצאה 1983
הוצאה בעברית הוצאת מודן
שנת הוצאה בעברית 2000
תרגום לעברית עדי גינצבורג-הירש
פרסים פרס לוקוס לנובלת פנטזיה
100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של רשת הרדיו הציבורית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-85704-201-3
OCLC 8473972
הספרייה הלאומית 001907248
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ערפילי אבלון (באנגלית: The Mists of Avalon) הוא רומן משנת 1983 מאת מריון זימר בראדלי, שבו היא מספרת את אגדות המלך ארתור מנקודת המבט של הדמויות הנשיות. הספר עוקב אחר מורגיין (הידועה גם בשם מורגן לה פיי בעבודות אחרות), כוהנת-דרואידית הנלחמת להציל את התרבות הקלטית המטריארכלית שלה, בארץ שבה הנצרות הפטריארכלית מאיימת להרוס את דרך החיים הפגנית.[1] הסיפור האפי מתאר את חייהן של גווניפאר, ויויאן, מורגייז, איגריין ונשים אחרות, שהן לעתים קרובות זוכות רק לתפקידים בשוליים של הסיפורים על המלך ארתור. כאן, המלך ארתור ואבירי השולחן העגול הם שחקנים משניים ולא הדמויות הראשיות.

"ערפילי אבלון" עומד בניגוד לרוב הסיפורים על המלך ארתור, אשר באופן עקבי מתארים את מורגן לה פיי כדמות מרוחקת, מכשפה רעה וחד-ממדית, ללא הסבר או עם הסבר מוגבל לאנטגוניזם שלה כלפי השולחן העגול. בספר זה, מורגיין מוצגת בתור אישה עם יכולות ייחודיות ואחריות גדולה, בתקופה של תהפוכות פוליטיות ורוחניות עצומות, אשר נקראת להגן על המורשת הפגנית המטריארכלית המקומית, נגד כל הסיכויים. "ערפילי אבלון" עומד בתור קו פרשת המים בפרשנות הפמיניסטית למיתולוגיה אנדרוצנטרית, שממרכז חוויות של נשים בזמנים של שינוי ומעברי כוחות מגדריים. האלמנטים הטיפוסיים במיתולוגיה הארתוריאנית, כגון קרבות, משימות אביריות, תככים פוליטיים בשלטונו של ארתור הם משניים בחייהן של הנשים.

הסיפור מסופר בארבעה חלקים:

  • ספר ראשון: אדונית הקסמים
  • ספר שני: המלכה הרמה
  • ספר שלישי: מלך הצבי
  • ספר רביעי: האסיר בעץ האלון.

הספר היה לרב-מכר מיד עם פרסומו, ונשאר פופולרי היום. מאוחר יותר, בראדלי ודיאנה ל. פאקסון הרחיבו את הספר לסדרת אבלון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילי אבלון נפרש לאורך מספר דורות בסיפורים סביב אגדות המלך ארתור, ומחזיר את האגדות לשורשיהן הקלטים הבריטוניים. העלילה מספרת את סיפורן של הנשים שהשפיעו על ארתור, המלך העליון של בריטניה, ועל הסובבים אותו.

גיבורת הספר היא מורגיין, הכוהנת הגדולה של אבלון, אחותו למחצה של ארתור. אמם, איגריין, נישאת לאותר פנדרגון לאחר שאביה של מורגיין, גרלייז, נהרג בקרב. שמועות מתפשטות ברחבי אבלון שלפני שאיגריין ידעה שבעלה נהרג, אותר התייעץ עם המרלין (טליאסין),[2] שהשתמש בקסמיו כדי לאפשר לאותר לעטות את דמותו של גרלייז, ובכך לקבל גישה לאיגריין. הוא מבלה איתה את הלילה, והיא הרתה, והתינוק שנולד הוא ארתור. מורגיין היא עדה לעלייתו של אותר פנדרגון לכס המלכות של קרלאון לאחר שקודמו, אמברוסיוס, מת מזקנה. 

כשמורגיין בת 11 וארתור בן 6, מתרחש ניסיון התנקשות בארתור. דודתם, אחותה של איגריין, הכוהנת הגדולה ויוויאן, מגיעה לקרלאון ומייעצת לאותר לשלוח את ארתור הרחק משם, לטובתו. אותר מסכים, וגם מתיר לוויוויאן לקחת את מורגיין לאבלון, שם היא עוברת הכשרה ככוהנת של האלה האם. במהלך תקופה זו, מורגיין נהיית מודעת למתח הגואה בין הדת הפגנית הישנה והנצרות החדשה. כעבור שבע שנות אימונים, מורגיין נחנכת ככוהנת של האם, וויוויאן מתחילה לטפח אותה לקחת את מקומה כגבירה הבאה של אבלון.

כמה חודשים לאחר מכן, מורגיין ניתנת בטקס פוריות למלך העליון העתידי של בריטניה. האיחוד שלהם לא נועד להיות אישי, אלא חתונה סמלית בין המלך לעתיד וארצו, שעל הגנתה הוא אמון. למחרת בבוקר, מורגיין וארתור מזהים אחד את השנייה, ומזועזעים כשמבינים מה הם עשו. כעבור חודשיים, מורגיין הרוסה כשהיא מגלה כי היא בהריון.

אחרי שאותר נהרג בקרב נגד הסקסונים הפולשים, ארתור טוען לכס המלכות של בריטניה, למרות הספקות לגבי הלגיטימיות שלו. מכיוון שעכשיו זו אחריותו של ארתור להגן על בריטניה מפני הסקסונים, ויוויאן מורה למורגיין ליצור לו נדן קסום שימנע ממנו אובדן דם, והיא נותנת לו גם את החרב הקדושה, אקסקליבר. בכוחות המשולבים של אבלון וקרלאון, ארתור מביס את הפולשים.

ככל שהעובר ברחמה גדל, כך גם גוברים אצל מורגיין רגשות הכעס והבגידה שהיא רוחשת לוויוויאן, אשר לתפיסתה רימתה אותה בכוונה להרות מאחיה למחצה. היא עוזבת את אבלון ומגיעה לחצר המלוכה של דודתה מורגייז, מלכת לותיאן, שם היא יולדת את בנה, וקוראת לו גווידאון. בעידודו של בעלה, לוט, ומתוך שאיפותיה היא, מורגייז מערימה על מורגיין כדי שזו תסכים שהיא תגדל את בנה. מורגייז נאלצת לברוח מהצעות מיניות לא רצויות מצד לוט, וחוזרת לחצרו של ארתור כחלק מפמלייתה של המלכה, גווניפאר. היא לא רואה שוב את גווידאון עד בגרותו.

כאשר גווניפאר לא מצליחה להרות ולהעניק לארתור יורש, היא משוכנעת שאלוהים מעניש אותה על חטאיה. והגדולים מביניהם, לאמונתה, הם כישלונה לשכנע את ארתור להוציא מן החוק את הדתות הפגניות בבריטניה, וכן אהבתה האסורה ללנסלט, בן דודו של ארתור, ואבירו הטוב ביותר. למרות שלנסלט מחזיר אהבה לגווניפאר, הוא גם חברו הטוב ביותר של ארתור ואיש של כבוד. המצב גורם סבל רב לשניהם.

ערב הקרב המכריע נגד הסקסונים, גווניפאר מבקשת מארתור לשים בצד את דגל פנדרגון של אביו, ולהחליפו בדגל הנצרות שלה. ככל שהקנאות הדתית שלה גוברת, היחסים בין אבלון וקמלוט נהיים יותר ויותר מתוחים. ועדיין, מתוך הייאוש שלה מחוסר יכולתה להרות, היא מבקשת את עזרתה של מורגיין, ואף מאיימת שתנהל רומן כדי להיכנס להריון. בניסיון למנוע זאת, מורגיין מגלה לגווניפאר שארתור אינו עקר, ושכבר יש לו בן, למרות שהוא אינו מודע לכך.

לאחר הקרב, ארתור מעביר את חצר המלוכה לקמלוט, אשר יותר מוגנת מקרלאון. מורגיין, המבקשת לשחרר את לנסלט וגווניפאר מכבלי אהבתם האסורה, מסדרת שלנסלט ינשא לבת דודה של גווניפאר, איליין, דרך כישוף שהיא מטילה, הגורם ללנסלט לחשוב שאיליין היא המלכה. איליין יולדת עמו בן, גלהאד, ובת, נימואה. גלהאד נשאר בקמלוט כדי להפוך בעתיד לאביר, ואת נימואה שולחים לאבלון, להתחנך בדרכי האלה. זמן מה לאחר מכן, במהלך ויכוח סוער עם ארתור על היעדר יורש, גווניפאר מגלה את סודה של מורגיין, ומספרת לארתור שיש לו בן. ארתור מזמן את מורגיין ומאלץ אותה לספר לו את האמת. גווניפאר משתכנעת שאין יורש עצר כי אלוהים מעניש את ארתור על היחסים עם אחותו, אפילו שאלה התקיימו מתוך אי-ידיעה. היא משכנעת את ארתור להתוודות בפני פטריציוס, הבישוף, שמטיל עליו כפרה נוקשה. לאחר מכן, ארתור וגווניפאר מחליטים להפטר ממורגיין באמצעות שידוך ליוריאנס, מלך ויילס הזקן, הרחק מקמלוט, במקום שתינשא למיועד המקורי שלה, בנו הצעיר אקולון, כהן דרואידי ולוחם צעיר. ארתור משתוקק לפגוש את בנו גווידאון ואולי להביא אותו לחיות בקמלוט, אבל כל פעם שהוא מעלה את הנושא, גווניפאר מסרבת לדבר על זה.

מורגיין נישאת ליוריאנס ועוברת לוויילס, אבל תוך זמן קצר מתחילה רומן עם אקולון. ה"עתיקים" - האוכלוסייה המקומית אשר חיה בין הגבעות ושומרת את המסורת הפגנית - מחשיבים את מורגיין ואקולון למלכתם ומלכם. יוריאנס אינו חושד בדבר, אבל אחיו הבכור של אקולון, אבלוך, קולט את המתרחש, ומנסה לסחוט ממורגיין סקס באיומים. מורגיין שולחת אותו לציד חזירים, ודרך כישוף, חזיר בר הורג אותו. מורגיין מספרת לאקולון, שהוא עכשיו יורש העצר, על טקס הקדושה שהיא עשתה עם ארתור שנים לפני. היא משכנעת אותו כי חובה עליהם לקחת חזרה את הממלכה מארתור והנוצרים, ולהחזיר אותה לשליטתה של אבלון. ניסיון ההפיכה נכשל, וארתור הורג את אקולון בקרב יחיד. בזמן שיוריאנס מנסה להתאושש מאובדן שני בניו ברצף, מורגיין עוזבת את ויילס לנצח. מורגיין בינתיים לוקחת את הנדן הקסום שהגן על ארתור מפני פציעות.

גווידאון, שבינתיים התבגר, מגיע לחצר המלוכה הסקסוני כדי ללמוד את אומנויות המלחמה הרחק מארתור. הסקסונים, אשר מתרשמים מחוכמתו, מכנים אותו "מורדרד" ("עצת רשע"). כעבור מספר שנים, בחגיגות הפנטקוסט, הוא מציג את עצמו בקמלוט כבנה של המלכה מורגיין וכבן חסותה של מורגייז. כדי להרוויח תואר אבירות, גווידאון מציב ללנסלט אתגר קרב, ובמהלך הטורניר, הם מתחילים להילחם ברצינות. גווניפאר, החוששת לשלומו של מורדרד, אותו למדה לחבב, משכנעת את ארתור להפסיק את המשחק. לנסלט מסדר למורדרד מקום כאביר השולחן העגול.

במהלך כל השנים האלה, הקונפליקט בין הדרכים הישנות לנצרות החדשה מתעצם, ומורגיין ממשיכה לעמוד בקו התפר ביניהם. היא מאשימה את ארתור - שכביכול נועד להיות המושיע של הדרכים העתיקות - בכך שהוא מחליף אותם בנצרות שלו. כשהוא מתכחש, מורגיין מסדרת דרך עולם הקסמים שהחרב אקסקליבר - הסמל האולטימטיבי של אבלון, אותו ארתור הפך לסמל צלב נוצרי - יילקח ממנו, ויוחלף בזיוף. ובעוד שבתחילת הסיפור, המרלין היה חלק מהנבואות על הצלת המסורת הפגנית מפני הנצרות הלוחמנית, בסופו, מורגיין מוצאת את עצמה בקונפליקט עם המרלין הבא, קווין, ובהתנגדות לתכסיסיו. כשקווין מסדר שהגביע הקדוש וחפצים קסומים אחרים יובאו מאבלון לקמלוט - מתוך האמונה שעליהם להיות בעולם האדם ולא בממלכות קסומות - מורגיין פועלת נגדו, וקוראת לאלה לעזור לה - כולם מרגישים את עוצמתה, וכשהזעזוע מסתיים, כל החפצים הקסומים נעלמים מעולם האדם. בעיני הכוהנות של אבלון, המרלין עכשיו הפך לבוגד, וכתוצאה, נימואה יוצאת אחריו, ובדרכי פיתוי, מחזירה אותו לאבלון להיענש. אך היא מתאהבת בו, וכשמוציאות אותו להורג היא מתאבדת, מצער ובשל בגידתה בו. 

לפני שאבירי השולחן העגול יוצאים למסעותיהם בחיפוש אחר הגביע הקדוש, משולש האהבים בין ארתור, גווניפאר ולנסלט מגיע לנקודת שיא, כאשר כל אחד משלושתם מצהיר על אהבתו לאחרים, וכן נחשף הדבר לקהילת קמלוט וגורם לתחושות קשות. במהלך המסעות, גלהאד - שמונה כיורש העצר בהיעדר בנים לארתור וגווניפאר - נהרג. בינתיים, בקמלוט, מורדרד מנסה לתפוס את כס המלכות. בקרב המכריע בין צבאותיהם של מורדרד וארתור, ארתור נפצע אנושות. מורגיין לוקחת את ארתור הגוסס דרך ערפילי אבלון, שם הוא מת בזרועותיה. מורגיין קוברת אותו באבלון ונשארת שם כדי לספר את הסיפור של קמלוט.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורגיין: המספרת, והדמות הראשית. בעלת "חוש שישי" ויכולת כישוף - מתת האלה האם. דמות טרגית בסיפור, מורגיין נקרעת בין נאמנותה לאבלון, הממלכה הקסומה של המסורת הפגנית, ואהבתה לגברים שונים בקמלוט, המחוז הגברי והנוצרי. היא עדה לדעיכתה של הדרך הישנה, אך לקראת סוף הסיפור, מגיעה למין פשרה מחשבתית לגבי הנצרות, לפיה הנצרות לא חיסלה את תרבות האלה, אלא שזו תמשיך לחיות באופנים שונים בבריטניה, ושדמותה של מרים הקדושה היא גם בעצם אחת מהתגלמותיה; ושהבעיה אינה טמונה בנצרות עצמה, אלא באופן שכמריה ומנהיגיה מחילים אותה. 
  • אותר פנדרגון: שר מלחמה המתאהב באיגריין, שנהיה לאחר מלחמה קשה מלך בריטניה. אביו של ארתור. 
  • איגריין: אשתו של גרלייז, ומאוחר יותר מלכתו של אותר; אחותה הצעירה של ויוויאן, הכוהנת הפגנית, ואמם של מורגיין וארתור. כשעזבה את אבלון לטובת נישואים עם גרלייז, שר מלחמה נוצרי, איבדה איגריין את החוש השישי שלה המשותף לכוהנות האלה, ואשר מאפשר להן תקשורת אל-חושית באשר הן. היא שודכה לו ספציפית כדי לקדם את הנבואות הקשורות לארתור, דרך המניפולציות של ויוויאן. בהתחלה היא מתנגדת, אך לאחר הולדת בתה הבכורה, מקבלת עליה את גורלה, ומאוחר יותר אף מתאהבת באותר, ועוזרת לו לקדם את שלטונו. למרות שאהבה את מורגיין כשהייתה ילדה, כשהחלה את הפרק השני בחייה עם אותר וארתור, היא התרחקה ממורגיין ונתנה לה לגדול הרחק ממנה. 
  • גרלייז: בעלה הראשון של איגריין, ואביה של מורגיין. הוא מנסה להראות לאיגריין אהבה למרות שהיא אומללה בנישואיה, שהתרחשו שהיא הייתה רק בת 15. אך כשהוא מגלה שהיא שכבה עם אותר (תחת כישוף שגרם לה לחשוב שזהו גרלייז), הוא מתהפך, מתעמר בה, ונשבע לנקום את כבודו נגד אותר. אותר הורג אותו בקרב בשל בגידתו בשבועת האמונים שנשבע לו. 
  • המלך ארתור: בנם של איגריין ואותר, מלך בריטניה. דמותו מצטיירת כמלך חזק, אשר נישא לגווניפאר בשידוך. הוא אוהב אותה ומרגיש כלפיה חמלה - אפילו כשמצוקתה היא בשל אהבתה ללנסלט, ואי-יכולתה להביא לו יורש. בסוף הסיפור מסתבר שהוא יודע על הרומן שהתפתח בין חברו הטוב ביותר ואשתו, אך בחר להתעלם בשל אהבתו העזה לשניהם. ארתור הוא דמות שנועדה בנבואה להציל את בריטניה מפני הדת הנוצרית הפולשת, ובעצם, בגלל השפעתה של גווניפאר, הופך למוביל בהטמעת הנצרות הפטריארכלית על פני הדרכים הפגניות, הקסומות, המטריארכליות הישנות. 
  • גווניפאר: אשתו היפה והאומללה של ארתור. מתוך דיכאונה - תוצר של ילדות מנוכרת מאביה, אי-הצלחתה להרות, ואהבתה האסורה ללנסלט - היא הופכת יותר ויותר פנטית בדתה הנוצרית. דמותה בספר מהווה את דמות המראה, ההיפוך, של מורגיין.  
  • לנסלט: האביר הראשי בחצרו של ארתור, וחברו הטוב ביותר. בנה של ויוויאן, ובן דודם של ארתור ומורגיין. הוא גם אהבתה הראשונה של מורגיין, ואהבה נכזבת זו מלווה אותה לאורך הסיפור. הוא מאוהב בגווניפאר, ובמשך שנים רבות מדחיק את אהבתו מתוך נאמנות ואהבה לארתור. תמה שנרקמת בסיפור הוא אהבתו של לנסלט לארתור, המתוארת באופנים לא אפלטוניים; במקרה אחד, כתוצאה מכישוף, שלושתם מוצאים את עצמם יחד במיטה. בנוסף, אהבתו של לנסלט לגווניפאר פעמים רבות מתוארת כמוגברת בשל קרבתה לארתור. הוא נאבק עם הביסקסואליות שלו ועם משיכותיו השונות לארתור וגווניפאר. 
  • מורדרד: ידוע גם כגווידאון, הוא בנם הממזר של מורגיין וארתור. הוא תככן, חסר מצפון, וערמומי, אך בניגוד לדימויים שלו בספרות המיינסטרים, בסיפור הזה מניעיו מובנים. הוא רואה את אביו כמושחת, ומשוכנע שעליו להדיח אותו כדי להציל את קמלוט. הרמיזות בספר הן שהוא חווה ילדות קשה עם מורגייז המנוכרת והערמומית, וזה השפיע על אופן חשיבתו. מאפיין אחד יש לו במשותף עם אמו מורגיין: הוא מאמין שהוא כלי ביד הגורל, ושאין לו בחירה אמיתית בדרכו בחיים. אך מכיוון שהיא מגיעה לגורלה כמשרתת של האם האלה, ניתן להבין שהוא, לעומת זאת, אימץ את גישתו מהסקסונים הפטליסטים. 
  • מורגייז: דודתה של מורגיין, אחותן הצעירה של ויוויאן ואיגריין. אמה מתה בלידתה, והיא גודלה על ידי ויוויאן. דמותה מצוירת כיהירה וערמומית, ובניגוד לאחיותיה, פועלת רק למען טובתה היא. היא מנצלת את מורגיין ואת מורדרד ככלים במירוצה אחר הכוח. 
  • פטריציוס: במודרניזציה - פטריק הקדוש; הכומר הנוצרי הראשי בקמלוט, אשר מסלק את "הנחשים" (הדרואידים) מאירלנד. הוא מצויר כדמות שלילית עד מאוד - חסר רחמים, מיזוגן ופונדמנטליסט.
  • איליין: בת דודתה של גווניפאר, ואשתו של לנסלט. היא דומה במראה לגווניפאר, אהובתו של לנסלט. השניים נישאו בתרמית שבה היה לאיליין חלק, דרך כישוף שמורגיין הטילה, בתנאי שאת בתם הבכורה תוכל לגדל באבלון. לאיליין ולנסלט שלושה ילדים: נימואה, גלהאד, וגווניפאר (על שם המלכה).
  • ויוויאן: הכוהנת הגדולה של האלה האם באבלון, וגבירת האגם. דמותה מצטיירת כמנהיגה פוליטית ודתית חזקה, כאשר חסרונה העיקרי הוא מוכנותה לנצל אחרים כדי לקדם את מטרתה - הצלת אבלון מפני הפולשים הנוצרים - מבלי להתחשב ברגשותיהם או ההשלכות שיישאו. היא נרצחת בידי באלין, האח החורג של בנה באלאן.
  • טליאסין: "המרלין" של בריטניה (בסיפור מרלין הוא לא שמו הפרטי אלא שם תפקידו, כארכי-דרואיד). הוא נערץ על ידי הנוצרים והפגנים כאחד, והוא אביהן של ויוויאן, איגריין ומורגייז. בריאותו הנפשית מתדרדרת לאורך הסיפור. 
  • קווין: המרלין הבא של בריטניה, אחרי טליאסין. הוא נכה, גיבן, ומצולק משריפה בילדותו, ובעל קול שירה ערב. הוא בתחילה מאהבה של מורגיין, ומאוחר יותר אויבה, כשהוא מוצא את עצמו בעמדה מנוגדת אליה - כאשר היא מוכנה למות עבור הצלת אבלון מפני הנצרות, ואילו הוא, עם הזמן, מקבל את עליית הנצרות כגזירת גורל, ומשכנע את עצמו שאין זה משנה בעצם מה קוראים לדת או מה קוראים לאל או אם מייחסים אלוהות לדמות אחת או לרבות, ובכך עזר לקדם את הנצרות בממלכות בריטניה. בניסיון נואש לאחד בין המסורת הפגנית לנצרות, הוא מביא תשמישים קדושים מאבלון לקמלוט, ביניהם הגביע הקדוש. מורגיין שולחת את נימואה להחזיר אותו לאבלון להיענש על בגידתו, ולאחר מכן מוציאה אותו להורג. 
  • רייבן: כוהנת באבלון, אשר נדרה שתיקה. היא מקריבה את עצמה כדי לאפשר למורגיין להציל את הגביע הקדוש מידיו של פטריציוס. 
  • אקולון: אביר הנאמן לאבלון, בנו השני של המלך יוריאנס, ומאהבה של מורגיין. היא רוצה שהוא יהרוג את ארתור כדי להשיב לאבלון את כוחה, אך ארתור הורג את אקולון בקרב, ועל מורגיין נופל קלון כשתפקידה בסיפור מתגלה.
  • אבלוך: בנו הבכור של יוריאנס, אשר מתכוון למלוך בתורו כמלך נוצרי. כשהוא מגלה את דבר יחסיהם של אקולון ומורגיין, הוא מנסה לסחוט ממנה סקס באיומים. מורגיין, כדי להגן על עצמה וכן לפנות את הדרך למלוכה לאקולון הפגני - מסדרת את מותו של אבללוך בעת מסע ציד. 
  • נימואה: בתם היפהפייה של איליין ולנסלוט, המיועדת להיות גבירת האגם עם מותה של ויוויאן. היא גדלה בבידוד באבלון, ומורגיין רואה בה את כלי הנשק האולטימטיבי נגד קמלוט. נימואה מפתה את קווין כדי להחזירו לאבלון להיענש על בגידתו, אך במהלך דברים אלו מתאהבת בו, ומתאבדת כשהוא מוצא להורג בשל בגידתה בו. 
  • ניניאן: בתו של טליאסין, ואחותן למחצה של ויוויאן, איגריין ומורגייז. היא הופכת בניגוד לרצונה לגבירת האגם עם מותה של ויוויאן. היא מודעת לכך שהיא פחות טובה בפוליטיקה ממורגיין וויוויאן. היא נהיית למאהבתו של מורדרד, אך יוצאת נגדו כשהיא מגלה את מזימותיו נגד ארתור, והוא הורג אותה בפרץ זעם. 
  • גאוויין: בנם של לוט ומורגייז, ואחד מאבירי השולחן העגול של קמלוט. ידוע בשל טוב ליבו ונאמנותו הגדולה לארתור. אחד מהמתנגדים המובילים ליחסים בין לנסלט וגווניפאר. 
  • גלהאד: בנם של איליין ולנסלוט, ויורש העצר של ארתור. הוא נהרג במהלך החיפוש אחר הגביע הקדוש. 

ביקורת ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילי אבלון נחשב לאחת הגרסאות המקוריות ורגישות של אגדות המלך ארתור וקמלוט. בראדלי קיבלה הרבה שבחים על תאוריה המשכנעים של הדמויות הראשיות, ועל הטיפול המכבד במסורות הפגניות של אבלון, וכן על יכולתה לספר סיפור שהוא לא שחור-לבן, או פשטני ביחס לטוב ורע, אלא מתמודד עם אמיתות שעומדות בסתירה אחת עם השנייה. אייזק אסימוב כינה את הספר "הגרסה הטובה ביותר לסאגת המלך ארתור שקראתי אי פעם", וג'ין אואל כתבה "אני כל כך אהבתי את הספר הזה שקניתי אותו עבור חבר, וסיפרתי עליו לאנשים רבים".[3] האנציקלופדיה של המדע הבדיוני קורא להספר "רוויזיה משכנעת של האפוס של המלך ארתור", וכן כי הניצחון של הנצרות על פני "הפגניות השפוייה אך הגוססת" של אבלון "מבטיח עידנים של דיכוי נשים ושל העקרונות החיוניים שלהן". הספר זכה בפרס לוקוס 1984 לספר הפנטזיה הטוב ביותר, וכיכב במשך ארבעה חודשים ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס לספרים בכריכה קשה. המהדורה בכריכה רכה מהדורה של "ערפילי אבלון" הייתה בין חמשת רבי המכר המובילים ברשימות לוקוס במשך שנים.[4] הספר נותר פופולרי גם יותר משלושים שנה אחרי פרסומו הראשון.

עיבוד לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילי אבלון עובד למיני-סדרה ברשת TNT ב-2001, בבימויו של אולי אדל.

סדרת אבלון המורחבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראדלי, יחד עם דיאנה ל. פאקסון, הרחיבה את הספר לסדרה, שכוללת את The Fall of Atlantis, Ancestors of Avalon, Sword of Avalon, Ravens of Avalon, Lady of Avalon, and Priestess of Avalon, וכן בית היער שתורגם לעברית. הרוחניות של אבלון מאת ג'יי. אס. מורגן דן בהיבט הדתי של סדרת אבלון, ומביא תובנות לגבי הגישה המערבית המודרנית לרוחניות, וכתית אפוסים בז'אנר הפנטזיה.[5]

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית
  • 1983, United States, Knopf ISBN 0-394-52406-3, Pub Date January 1983, hardcover
  • 1984, United States, Del Rey Fantasy (an imprint of Ballantine Publishing Group) ISBN 0-345-31452-2, Pub Date May 1984, trade paperback
בעברית
  • 2000, תל אביב, הוצאת מודן, תרגום מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש. (תחת שם סופר מריון צימר-בריידלי) 

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Shaw, Jan. "Feminism and the Fantasy Tradition: The Mists of Avalon." A Companion to Arthurian Literature. FULTON, HELEN (ed). Blackwell Publishing, 2009. Blackwell Reference Online. 8 January 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Book review of The Mists of Avalon (video)".
  2. ^ בספר "מרלין" הוא תואר של הארכי-דרואיד, ולא שם פרטי. בחלק זה של הסיפור, המרלין הוא טליאסין, אביה של איגריין. המרלין שבא אחריו הוא קווין.
  3. ^ Critical praise ~ ReadingGroupGuides.com
  4. ^ Arthur Through Women's Eyes: The Mists of Avalon ~ Space.com
  5. ^ Morgane, Judith S (2010), The spirituality of Avalon the religion of the Great Goddess in Marion Zimmer Bradley's Avalon cycle, München AVM, ISBN 3-89975-768-8 


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקלי · פמיניזם ליברלי · פמיניזם שחור · פמיניזם מזרחי · פמיניזם פוסטמודרני · פמיניזם סוציאליסטי · פמיניזם מרקסיסטי · פמיניזם תרבותי · פמיניזם פוסט-קולוניאלי · אנרכה-פמיניזם · אקופמיניזם · פמיניזם לסבי · פמיניזם דתי (יהדות) · פמיניזם אבולוציוני · פמיניזם אסלאמי · פמיניזם הצטלבותי · סייברפמיניזם · טרנס-פמיניזם · קוויר-פמיניזם · פמיניזם סקס-פוזיטיב · פמיניזם בדלני · פמיניזם צ'יקנה · פמיניזם נוצרי · פרוטו-פמיניזם · סופרג'יזם · פמיניזם אפריקאי · לסביות פוליטית · פמיניזם אנליטי
תאוריה מגדר · הטמעת חשיבה מגדרית · לימודי מגדר · לימודי נשים · לימודי גבריות · פדגוגיה פמיניסטית · הגישה הפמיניסטית למשפט · אתנוגרפיה פמיניסטית · העסקה הפטריארכאלית · מדע ומגדר
מושגים מטריארכיה · פטריארכיה · קיריארכיה · מיזוגיניה · תרבות אונס · תקרת הזכוכית · הסגברה · Manspreading · אפקט מטילדה · ג'נדרסייד · האשמת הקורבן · צווארון ורוד · היא-סטוריה · הכחדה סימבולית · מדיניות הרבעים
סמלים סמלה של ונוס · רוזי המסמררת · יוני · שילה נה גיג · משולש שחור
Womanpower logo.jpg
פמיניזם ופמיניסטיות בעולם
פמיניסטיות לפי מדינה אוסטרליה · אינדונזיה · ארצות הברית · בריטניה · גרמניה · הודו · יפן · ישראל · כורדיסטן · מצרים · ניגריה · ניו זילנד · צ'ילה · צרפת · קנדה · שוודיה
פמיניזם לפי מדינה איראן · ארצות הברית · ישראל
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדר · גרילה גירלז · פמן · ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות · מוחרס ליברס · צבא נשות השלום · תא 16 · גולאבי גאנג · W.I.T.C.H · מפלגת הנשים הלאומית · הכצעקתה · הארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיה · קולקטיב נהר קומבהי
בישראל א-סיוואר · אחותי - למען נשים בישראל · איתך - משפטניות למען צדק חברתי · אל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי) · אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה · בת שלום · עמותת כ"ן · כייאן · מרכז צדק לנשים · נשים לגופן · קואליציית נשים לשלום · קולך · קל"ף · רוח נשית · שדולת הנשים בישראל · תנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזם · הגל השני של הפמיניזם · הגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולס · שביתת הנשים באיסלנד 1975 · מלחמות המין הפמיניסטיות · שביתת הנשים למען השלום · מרד הנשים באבאוקוטה · המצעד למען חיי נשים · הכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994
שונות יום האישה הבינלאומי · צעדת השרמוטות · עידוד רדיקלי · מצעד הדייקיות · חופש הפטמה · מניפסט ה-343 · Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישה · הפרדת עיסוקים מגדרית · הדרה חברתית · רצח תינוקות בנות · ג'נדרסייד · אונס בנישואים · הטרדה מינית · מעמד האישה בישראל · מעמד האישה ביהדות · מעמד האישה באסלאם · מעמד האישה בחברה הערבית
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם · ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי · חוק שיווי זכויות האישה · הגישה הפמיניסטית למשפט · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השני · המסתורין הנשי · לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית · מיתוס היופי · משגל · נשים לגופן · פוליטיקה מינית · פמיניזם זה לכולם · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · שעבוד האישה · שבע אימהות · גברים מסבירים לי דברים · ילוד אישה · מניפסט החלאה · כוס: הצהרת עצמאות · האישי הוא הפוליטי · תחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלך · בית הרוחות · ג'יין אייר · הגבר הנקבי · הנשים שהגברים אינם רואים · הסיפור של זהרה · הצבע ארגמן · מעשה השפחה · ערפילי אבלון · הטפט הצהוב
כתבי עת .Ms · Off our backs · הסולם · נגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדל · תקרת הצלולואיד · תלמה ולואיז · סופרג'יסטיות · ליגה משלהן · הפנסים האדומים · להרוג את ביל · הכל אודות אמא · ריוט גירל · פוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטית · גרילה גירלז · מונולוגים מהווגינה · מסיבת ארוחת הערב · ברברה קרוגר · מרים שפירו · ג'ודי שיקגו
לקטגוריה · לפורטל