פאבל גוידיץ'
 | |
| לידה |
17 ביולי 1888 פרשוב, סלובקיה, אז ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1960 (בגיל 72) Leopoldov, צ'כוסלובקיה |
| מקום קבורה |
Cathedral of Saint John the Baptist |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, צ'כוסלובקיה, צ'כוסלובקיה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פאבל פיטר גוידיץ' (בלטינית: Pavel Peter Gojdič; 17 ביולי 1888 – 17 ביולי 1960) היה כומר רוסיני שהשתייך לנצרות הקתולית היוונית ובישוף של מחוז פרשוב בסלובקיה. הוא היה חסיד אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה כ־1,500 יהודים ממוות בידי הנאצים. לאחר המלחמה, תחת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, נרדף ובילה את רוב חייו בכלא, ועל כך הוכרז לאחר מותו כמבורך על־ידי האפיפיור.
רקע ביוגרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאבל גוידיץ' נולד ב־17 ביולי 1888 בכפר רוסקה פקלני שבמחוז פרשוב, אוסטרו־הונגריה, בשם פטרוס. בנם של הכומר הקתולי סטפן גוידיץ' ואנה גרבריובה. למד תאולוגיה בפרשוב, ולאחר שהוסמך, עבד ככומר תחת אביו, לימד דת בבית ספר תיכון, היה אחראי על ארכיונים ואייש תפקידים נוספים. לאחר שהצטרף למסדר וסילי הגדול הקדוש (אנג') בחר לעצמו את השם פאבל. כשביקר ב־1927 בותיקן קיבל צלב זהב באופן אישי מפיוס האחד עשר.[1][2]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1927 היה גוידיץ' המנהל האפוסטולי של הנציגות הקתולית היוונית של מחוז פרשוב, ומאמיניו היו שייכים ל־4 לאומים שונים: סלובקים, רוסינים, אוקראינים והונגרים. גוידיץ' עשה כל מאמץ אפשרי לאחד ביניהם ולצמצם את השוני ביניהם, אולם נסיונותיו נקטעו על ידי הלאומנים הסלובקיים, אשר הובילו לאוטונומיה סלובקית באוקטובר 1938 ומאוחר יותר לעצמאות סלובקיה במרץ 1939. התנועה הנציונלית השפיעה גם על אנשי הדת הסלובקים בדיוקסיה שלו, והמדינה הפשיסטית לא ראתה את פעולותיו של גוידיץ' בעין יפה.[1]
גוידיץ' דיבר בגלוי לטובת היהודים כבר מתחילת רדיפתם בסלובקיה. ב־25 לינואר 1939, כאשר הממשלה הפשיסטית של סלובקיה, בראשות הכומר הקתולי טיסו, הרכיבה ועדה מיוחדת לצורך "פתרון השאלה היהודית", כתב הבישוף גוידיץ' מכתב הממוען לכל המחוזות בדיוקסיה שלו. במכתב זה הזהיר מפני התוצאות הרות האסון של מדיניות האפליה נגד יהודים. הוא הזכיר למאמיניו את עקרונות אמונתם, והדגיש שכל בני האדם שווים בפני האל. הוא גם הזהיר מפני התוצאות של הגזענות והאידאולוגיה הנאצית.[1]
קריאתו של גוידיץ' במכתב זה עוררה סערה בקרב אנשי הכמורה הסלובקית, שמרביתה הייתה שייכת לזרם הלאומני של הכנסייה הקתולית. בקיץ 1939 הם כתבו איגרת, בה הביעו חוסר שביעות רצון ממעשיו של גוידיץ', ולכן הגיש גוידיץ' את התפטרותו לממונה עליו, אך הוא סירב להתפטרות ומינה אותו לבישוף פרשוב. מינוי זה רק החריף את המתחים בין גוידיץ' לבין הממשלה הסלובקית. לאחר שהפרלמנט הסלובקי אישר חוק מיוחד שאפשר את גירושם של יהודי סלובקיה, כתב גוידיץ' מכתב מחאה חריף נגד הגירושים האכזריים של היהודים, בו הוא ביקש מהותיקן להתערב ולשים קץ למעשים אלו. הוא אף ביקש מהכס הקדוש שיפעל להתפטרותו של טיסו, כדי שהכנסייה הקתולית תוכל להפריד את עצמה מהפעילויות הפליליות שטיסו קידם.[1][2]
סלובקיה המשיכה במדיניות גירוש היהודים. גוידיץ' ניסה להציל יהודים על ידי המרתם באופן המוני לנצרות. המרות הדת היו פיקטיביות, והיהודים המשיכו לדבוק בדתם (בידיעתו המלאה של הבישוף). במקרים רבים רק חבר משפחה אחד מהמשפחות היהודיות המיר את דתו במטרה להגן על כל משפחתו. מתוך 249 משפחות יהודיות, רק 533 יהודים המירו את דתם לנצרות, במטרה להציל 1500 חברי משפחה יהודים אחרים אשר לא המירו את דתם. על פי דו"ח של שירות הביטחון הנאצי, האס דה, מה־26 באוקטובר 1942, גוידיץ' קיים טקס המרה המוני מסוג זה בעיירה מיכלובצ'ה. במהלך הטקס, נישק גוידיץ' את מצחם של היהודים ה"מומרים" קבל עם ועדה. בתגובה למעשה זה של גוידיץ' חברים ותיקים רבים בכנסייה הקתולית החליטו לעזוב את הכנסייה.[1]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה, חלק מהיהודים שניצלו על ידי גוידיץ' סברו שהשלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה לא יטה לו חסד והציעו לעזור לו להגר מערבה. השלטון רדף את הכנסייה הקתולית ולחץ עליה להתאחד עם הכנסייה האורתודוקסית. למרות זאת, גוידיץ' סירב לעזוב את משרתו כבישוף או לנתק קשרים עם הנצרות הקתולית. ב־1951 הוא נשפט עם בישופים נוספים בעוון בגידה, נידון למאסר עולם בכלא ונשלל מזכויותיו האזרחיות. היהודים ניסו לעזור לו והעידו לטובתו, ושלחו מכתב לנשיא צ'כוסלובקיה, אנטונין זפוטוקי, ב־15 למאי 1956, אך ללא הועיל.[1][2]
לאחר מספר שנים קצב הנשיא זפוטוקי את עונשו וקיצר אותו ל־25 שנות מאסר. גוידיץ' היה כבר בשנות ה־60 המאוחרות לחייו ובריאותו הלכה והתדרדרה, אך למרות כל הבקשות לא ניתנה לו חנינה, והוא הועבר מכלא לכלא. כאשר שהה בכלא רוזין שבפראג קיבל הצעה לחזור לפרשוב בתנאי שיהיה פטריארך של הכנסייה האורתודוקסית של צ'כוסלובקיה. הוא דחה את ההצעה בטענה לחוסר נאמנות כלפי האפיפיור והאמונה הקתולית ונשאר בכלא. גוידיץ' נפטר ממחלת הסרטן בבית החולים של כלא לאופולדוב בשנת 1960, ביום הולדתו ה־72, ונקבר בקבר אלמוני.[1][2]
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוחנן פאולוס השני הכריז על הבישוף גוידיץ' כמבורך ב־4 בנובמבר 2001, כהוקרה על מפעלו ומעשיו לאורך חייו. הוא הכריז שאפילו ברגעים מכריעים וקשים בחייו, הוא נשאר נאמן לעקרונות הכנסייה הקתולית היוונית והכס האפוסטולי שברומא. באוגוסט 2007 הוכר על ידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם.[1]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחסות הצלב, באתר יד ושם
