פבל קוהוט

פבל קוהוט
Pavel Kohout
	פבל קוהוט, ורשה, 12 במרץ 2008
לידה	20 ביולי 1928 (בן 95); פראג, צ'כוסלובקיה
שם לידה	Pavel Kohout
מדינה	צ'כיה
מקום לימודים	הפקולטה לאמנות באוניברסיטת קארל בפראג
שפות היצירה	גרמנית, צ'כית, רוסית
סוגה	רומן, תיאטרון, ספרות מכתבים
תקופת הפעילות	מ-1952
בן או בת זוג	Alena Vránová (21 בדצמבר 1950–9 באוקטובר 1952); Jelena Mašínová (1970–?); Anna Kohoutová (אוקטובר 1952–21 באוקטובר 1960) ;
פרסים והוקרה	עיטור ארטיס בוהמי אמיקיס (7 בנובמבר 2004); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1977); Franz Theodor Csokor Prize (1969); Austrian Decoration for Science and Art First Class (1998); Gratias Agit (2008); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; Order of Honour (Upper Austria); Medal of Honor for the city of Vienna ;
	http://www.pavel-kohout.com/home-cz.html, http://www.pavel-kohout.com/home-en.html האתר הרשמי
חתימה

ערך זה עוסק בסופר ומחזאי צ'כי. אם התכוונתם לנגן עוגב צ'כי, ראו פבל קוהוט (נגן עוגב).

פבל קוהוט (בצ'כית: Pavel Kohout;‏ נולד בפראג ב-20 ביולי 1928) הוא סופר, מחזאי, מתרגם ומשורר צ'כי-אוסטרי. קוהוט ידוע כמי שעבר מהפך מחשבתי והפך מתומך בסטליניזם לאחד מיוזמי "האביב של פראג". בשנות השבעים אף נאלץ לגלות מארצו, והיה לאחד מהיוצרים החשובים ביותר שפרסמו את יצירותיהם כסמיזדט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוהוט נולד בפראג, צ'כוסלובקיה, ושם גם סיים את לימודיו בגימנסיה הריאלית בשנת 1947. באותם ימים היה עדיין קומוניסט מושבע. הוא היה חבר ה-ČSM (איגוד הנוער הצ'כוסלובקי) וחבר איחוד הסופרים הצ'כוסלובקים עד אמצע שנות השישים, שאז עזב את האיחוד בשל אי-הסכמתו עם הנטייה התרבותית-פוליטית של האיחוד.

בגיל 21 התמנה לתפקיד נספח התרבות הצ'כוסלובקי במוסקבה ושימש בתפקידו זה בין השנים 1950-1949. אחר כך היה העורך הראשי של כתב העת הסאטירי "דיקובראז" (Dikobraz) בין השנים 1950–1952.

בשנת 1952 סיים את לימודיו בתחום האסתטיקה והתיאטרון באוניברסיטת קארל בפראג. זמן קצר אחר כך החל לעסוק בכתיבה.

בעת שירותו הצבאי (1954-1952) שימש עורך בכתב עת צבאי. בשנת 1956 שימש במשך כמה חודשים ככתב ופרשן פוליטי בטלוויזיה הצ'כוסלובקית. הוא החל לעבוד במספר תיאטראות, ובין היתר הפך לדרמטורג ב"תיאטרון וינוהרדי" הידוע (1962–1966). עמדותיו הפוליטיות החלו לנטות לכיוון רפורמיסטי.

ביוני 1967, בקונגרס הרביעי של איחוד הסופרים הצ'כוסלובקיים, הקריא מכתב מחאה שכתב הסופר הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין לאיחוד הסופרים הסובייטיים, ובכך השלים את המהפך שלו: הוא הפך למתנגד המשטר שביחס לשיטותיו העלה שאלות רבות (יחד עם אחרים, ביניהם הסופרים איוואן קלימה ולודביק ואצוליק).

בשנת 1968 נבחר קוהוט ליושב ראש סניף פראג של המפלגה הצ'כית הקומוניסטית, והיה לאחד הקולות הבולטים בתמיכתם באביב של פראג. בשנת 1969 סולק משורות המפלגה. בשנות השבעים החלו לצנזר את יצירותיו - עובדה שהעמיקה עוד יותר את האיבה שרחש לשלטון.

קוהוט הוא אחד מיוזמי "אמנת 77", שבעקבותיה החלה המשטרה החשאית (StB) לרדוף אותו בגלוי. בשנת 1978 הותר לו לצאת עם אשתו לצורכי עבודה לאוסטריה, ששם היה לו חוזה עם הבורגתיאטר. אולם לא הותר לו לחזור לצ'כוסלובקיה, ואזרחותו נשללה ממנו, כמו גם מאשתו. הוא השתקע באוסטריה, ובשנת 1980 קיבל אזרחות.

מחזאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שלא הותר לו ולמחזאים דיסידנטים אחרים לעבוד בתיאטרון הרשמי, הוא הקים להקת שחקנים בשם תיאטרון הסלון^[^{דרוש מקור]} עם השחקנים פבל לנדובסקי, ולאסטה חראמוסטובה, ולאסטימיל טז'שניאק, ועם בתו, תרזה בוצ'קובה, על מנת להציג בחשאי עיבוד למחזה מקבת' של ויליאם שייקספיר בסלונים של בתי מגורים בפראג. המחזה "המלט בשפת דוג, מקבת של קאהוט" (Dogg's Hamlet, Cahoot's Macbeth) של המחזאי היהודי ממוצא צ'כי, טום סטופארד, קיבל השראה ממאורעות אלו.

המחזה הידוע ביותר של קוהוט הוא הדרמה "רוצח מסכן", שהוצג בברודוויי ב-1976. המחזה מבוסס על סיפור קצר בשם "מחשבה" מאת הסופר והמחזאי הרוסי לאוניד אנדרייב [1].

קוהוט בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית ראו אור ספריו "רעיונותיה של קלרה הקדושה" (Nápady svaté Kláry), שאף עובד לסרט "קלרה הקדושה" על ידי הבמאי ארי פולמן; ו"ספר לבן" (Bilá kniha). שניהם תורגמו על ידי דב קווסטלר.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חי קוהוט בווינה, ומבקר בפראג לעיתים קרובות. אשתו השלישית (מאז 1965) היא ילנה מאשינובה - סופרת ותסריטאית שאף שיתפה פעולה עם קוהוט בכתיבת תסריטים. עם אשתו השנייה, אנה, הביא לעולם שלושה ילדים, ביניהם הסופרת תרזה בואוצ'קובה. נטען כי עם אשתו הראשונה, אלנה וְרונובה, התחתן על פי בקשתו ביום הולדתו של סטלין.