פאבל רוטמיסטרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פאבל אלכסייביץ' רוטמיסטרוב
Павел Алексеевич Ротмистров
Rotmistrov PA.jpg
לידה 6 ביולי 1901
סקובורובו, מחוז קלינין, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 6 באפריל 1982 (בגיל 80)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת שירות 19191968
דרגה מרשל כוחות השריון מרשל כוחות השריון
תפקידים צבאיים
ראש מטה הקורפוס הממוכן ה-3
מפקד ארמיית המשמר המשוריינת החמישית
מפקד הכוחות הסובייטים המשוריינים בגרמניה
מלחמות וקרבות
עיטורים
גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור לנין 6 עיטורי לנין
עיטור הדגל האדום 4 עיטורי הדגל האדום
עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה
עיטור סובורוב מדרגה שנייה עיטור סובורוב מדרגה שנייה
עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה
עיטור הכוכב האדום עיטור הכוכב האדום
עיטור מהפכת אוקטובר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פאבל אלכסייביץ' רוטמיסטרוברוסית: Павел Алексеевич Ротмистров;‏ 6 ביולי 1901 - 6 באפריל 1982) היה ממפקדי השריון הבכירים של הצבא האדום, התפרסם בהשתתפותו בקרב קורסק.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919 התגייס לצבא האדום. הוא השתתף במלחמת האזרחים ברוסיה, בדיכוי מרד קרונשטט ובמלחמה הפולנית -סובייטית.

ב-1928 החל ללמוד באקדמיה הצבאית על שם פרונזה במוסקבה. בשנים 19371940 שימש כמורה באקדמיה הצבאית הגבוהה במוסקבה. במאי 1941 מונה לראש מטה הקורפוס הממוכן ה-3.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסטמירוב השתתף במבצע אורנוס שבו כותרה הארמייה השישית של הוורמאכט בקרב סטלינגרד.

ב-22 בפברואר 1943 התמנה למפקד ארמיית המשמר המשוריינת החמישית שהייתה כפופה לחזית הערבה בפיקודו של איבן קונייב.

קרב קורסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביולי 1943 פתחו הגרמנים בהתקפה אדירה על המבלט הרוסי שבמרכזו העיר קורסק שמטרתה לכתר בתנועת מלקחיים את הכוח הסובייטי שם. הסובייטים ידעו על ההתקפה עיבו את מערך ההגנה וריכזו כוחות רבים במבלט. הגרמנים היו מצוידים בטנקי טיגר שעלו בטיבם על טנקי ה-T-34 הסובייטים מבחינת מיגון וכוח אש אך יותר מסורבלים מהם.

רוטמיסטוב היה עם הארמייה שלו ככוח עתודה, 350 ק"מ מזרחית למבלט קורסק. התקדמות הגרמנים הייתה איטית. מדרום תקף גנרל הרמן הות והתקרב לעיירה פרוחורובקה.

ב-6 ביולי 1943 טלפן סטלין לרוטמיסטרוב והורה לו לנוע לעבר פרוחורובקה. לא היו אמצעי שינוע והארמייה החלה במסע על שרשראות לעבר החזית לשם הגיעה ב-10 ביולי 1943. היו בה 826 רכבים משוריינים בעיקר טנקי T-34 ו-T-70 וכן תותחים מתנייעים. מולם היו 500 טנקי טיגר.

ב-12 ביולי 1943 החל ליד פרוחורובקה קרב השריון הגדול בהיסטוריה. הטנקים היו כה צמודים עד ששני הצדדים נאלצו להפסיק את ירי התותחים והסיוע האווירי. טנקי ה-T-34 נאלצו להתקרב במהירות לטנקי הטייגר ולתקוף אותם בנקודות התורפה בצדדים ומאחור. כשאזלה תחמשתם הם יצאו מהטנקים ותקפו ברימונים ובפצצות תבערה. הקטל היה איום, רוסטמיסטוב איבד מחצית מכוחו אבל גם לגרמנים היו אבידות כבדות אך לא היו להם עתודות להמשך הקרב. ב-13 ביולי 1943 הם ביטלו את המתקפה וב-15 ביולי 1943 חזרו לנקודת המוצא.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב פרוחורובקה

רוטמיסטרוב המשיך עם הארמייה שלו במבצע רומיאנצב שבו נכבשו בלגורוד וחרקוב ובקרב דנייפר. ב-2 בפברואר 1944 הועלה לדרגת מרשל של כוחות השריון. במבצע בגרטיון נלחם על כיבוש מינסק אבל בגלל האבידות הרבות שהיו לו, הועבר מתפקידו ושוב לא פיקד על חיילים בקרב.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה התמנה למפקד הכוחות הסובייטים המשוריינים בגרמניה. לאחר מכן מונה לחבר בסובייט העליון ועוזר לשר ההגנה. ב-28 באפריל 1962 קיבל את דרגת מרשל כוחות השריון. בשנת 1968 פרש רוטמיסטרוב מהשירות, וב-6 באפריל 1982 מת בביתו שבמוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאבל רוטמיסטרוב בוויקישיתוף