פאבל שרמט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאבל שרמט
Павел Рыгоравіч Шарамет
לידה 28 בנובמבר 1971
מינסק, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביולי 2016 (בגיל 44)
קייב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Павел Рыгоравіч Шарамет עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Nothern cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
השכלה
  • Faculty of History of the Belarusian State University
  • האוניברסיטה הממלכתית הבלרוסית לכלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה CPJ International Press Freedom Awards (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק pavel.sheremet.9
טוויטר pavelsheremet
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאבל גריגורייביץ' שרמט (בבלארוסית: Павел Рыгоравіч Шарамет;‏ 28 בנובמבר 1971 – 20 ביולי 2016[1][2]) היה עיתונאי רוסי-אוקראיני יליד בלארוס, שנכלא על ידי ממשלת בלארוס בשנת 1997, והצית אירוע בינלאומי בין בלארוס לרוסיה. הניו יורק טיימס תיאר אותו כ"ידוע בגלל דיווחיו על התעללות פוליטית בבלארוס"[3] וכ"קוץ בעבור הממשל האוטוקרטי של לוקשנקו".[4] הוענק לו פרס חופש העיתונות הבינלאומי לעיתונאים בשנת 1999 והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה העניק לו פרס לעיתונאות ודמוקרטיה בשנת 2002.

פאבל שרמט מת בקייב ב-20 ביולי 2016 בפיצוץ מכונית תופת.[5][6] משרד התובע הכללי של אוקראינה הצהיר ביולי 2016 כי הפיצוץ נגרם על ידי פצצה ותייג את מות שרמט כרצח.[7]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1994 ועד אפריל 1995, היה שרמט המנחה והמפיק של "Prospekt", תוכנית חדשות וניתוח שבועית בטלוויזיה הממלכתית בבלארוס. התוכנית נאסרה על ידי נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו שבוע לפני משאל עם להגדלת סמכויות הנשיא.[8]

לאחר מכן הפך שרמט לעורך הראשי של העיתון הבלארוסי "Belorusskaya Delovaya Gazeta" (העיתון העסקי הבלארוסי). באותה שנה הוא החל גם לעבוד בחברת הטלוויזיה הציבורית הרוסית "ORT", והוא נבחר כראש לשכת מינסק של הערוץ בשנת 1996.[8] בשל הגברת השליטה בתקשורת הבלארוסית על ידי ממשלת לוקשנקו, הטלוויזיה הרוסית הייתה לרוב המשאב העיקרי של אזרחי בלארוס לחדשות אלטרנטיביות.

אירוע מעבר הגבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 ביולי 1997, שרמט, יחד עם מצלמה של ORT ונהגי הערוץ, צילמו את עצמם חוצים באופן לא חוקי מבלארוס לליטא וחזרו שוב כדי להראות את הקלות בה יכולים מבריחים לעבור את הגבול. ממשלתו של לוקשנקו הייתה בעיצומה של יוזמה נגד הברחות, ורק באחרונה הורתה על הזרמת כוחות חדשים לגבולות. שרמט וחבריו עוכבו על ידי משמר הגבול הבלארוסי לאחר שקפצו על הגדר לצלם אזורים לא מוגנים.[8] שרמט ואיש צוות אחד, דמיטרי זאוודסקי, הואשמו לאחר מכן בחציית גבול בלתי חוקי, "חריגה מזכויותיהם המקצועיות כעיתונאים" והשתתפות בקונספירציה.

הרשויות ברוסיה מחו על המעצרים, שהובילו למה שכינתה BBC News כ"טלטלה ציבורית" בין שתי המדינות.[9] ילצין ביטל ביקור מתוכנן עבור לוקשנקו למוסקבה לאחר שכבר היה בדרך; מטוסו נשלל מכניסה למרחב האווירי הרוסי.[4] ב-18 בינואר 1998 נידונו שרמט וזאוודסקי לשנתיים מאסר ומאסר של 18 חודשים, בהתאמה,[10] אך ניתן עונש על תנאי וקנס "נומינלי" של 15 דולר.[11]

המשך הקריירה העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1997 היה שרמט אחד החותמים על אמנת תשעים ושבע, מניפסט פרו-דמוקרטי הדורש סוף ל"הפרה של זכויות אדם וחירויות בסיסיות על ידי ממשלת הנשיא אלכסנדר לוקשנקו". שרמט גם שימש כדובר התנועה.[12]

בשנת 1999 הוא קיים ריאיון טלוויזיוני נדיר עם נאינה ילצינה, שהניו יורק טיימס מתח עליו ביקורת כ"מפנק" ו"עושה את המיטב כדי להציג את הגברת ילצין באור אוהד"; ORT, בה עבד שרמט, נשלטה ברובה על ידי האוליגרך בוריס ברזובסקי, בעל ברית של ילצין.[3]

שותפו של שרמט, דמיטרי זאוודסקי נעלם ב-7 ביולי 2000, כשלא הגיע לפגישה בנמל התעופה במינסק עם שרמט. שרמט האשים את הרשויות בבלארוס בכך שסידרו את היעלמותו בכפייה כנקמה על דיווחיו,[13] לאחר מכן התובע הכללי של בלארוס לשעבר, אולג בז'לקו, הודה כי הלה חוסל בידי "חוליות המוות" של הממשלה.[14] זאוודסקי הוכרז כמת בשנת 2003.[15]

בשנת 2012 שרמט החל לעבוד באתר "אוקראינסקה פראבדה", שם השיק בלוג עיתונאים. בשנת 2015 הוביל תוכנית רדיו אוקראינית בשם Радіо "Вісті" ("R'), תחילה בסופי שבוע בתוכנית "המופע של פאבל שרמט".[16] ואחר כך בימי חול ב"בוקר של פאבל שרמט".[17]

שרמט התפטר מהטלוויזיה הציבורית של רוסיה (OTR) ביולי 2014, ואמר כי עיתונאים שלא עקבו אחר "סגנון התעמולה של הקרמלין" בזמן שסיקרו את המשבר המתמשך באוקראינה "סומנו".

הוא היה מבקרו החריף של הנשיא הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו, של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ומאוחר יותר, של הנשיא אוקראיני פטרו פורושנקו, כמו גם ידיד אישי של פוליטיקאים מהאופוזיציה הרוסים כמו בוריס נמצוב.[7][18] הוא מתח ביקורת פומבית על סיפוח קרים על ידי הפדרציה הרוסית ואת ההתערבות הצבאית הרוסית באוקראינה בפוסט האחרון בבלוג שלו, ב-17 ביולי 2016, הוא טען שהפוליטיקאים האוקראינים של היום, שבעבר שירתו בפלוגות מתנדבים אוקראיניות, יוכלו לנסות הפיכה באוקראינה והאשים אותם שהם חושבים שהם מעל לחוק ומקיימים בריתות עם ארגוני פשע.[19]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמט היה נשוי עם שני ילדים, בן ובת.[7] בשנותיו האחרונות התגורר עם אולנה פריטולה בקייב.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמט מת בפיצוץ מכוניות במרכז העיר קייב (רובע שבצ'נקו), ב-20 ביולי 2016. מספר דיווחים התייחסו לפיצוץ כמכונית תופת, והתובע הכללי יורי לוצנקו תיאר זאת כרצח.[5][20][21][22] הוא היה בסובארו XV אדומה שהייתה שייכת לאשתו הידועה בציבור[23] ובן זוגה, העורך הראשי לשעבר של "אוקראיינסקה פראבדה", אולנה פריטולה. היא לא הייתה באותה שעה במכונית.[24] על פי "נובאיה גזטה", שרמט ופריטולה אמרו לאחרונה לחברים שהם חשים שהם נמצאים תחת מעקב.[7] מיד לאחר מותו אמר גורם רשמי במשרד הפנים באוקראינה כי "איננו יכולים לשלול השתתפות אפשרית של השירותים החשאיים ברוסיה בפשע זה".

שרמט נקבר במינסק ב-23 ביולי 2016.[25] יום לפני שהתקיימה עבורו תהלוכה דרך קייב בה השתתפו חברים, עמיתים, מחוקקים ואנשי ממשל - ביניהם הנשיא פטרו פורושנקו. סרט בשם Killing Pavel פורסם ביוטיוב וכולל חקירה עצמאית של עיתונאים שפורסמה כסרט תיעודי שחשפה חסרונות קשים בחקירה הרשמית והביאה למעורבות של שירות הביטחון האוקראיני.[26]

תגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו כינה את מותו של שרמט "טרגדיה נוראה".[27] ראש הממשלה וולודימיר גרויסמן כינה את מותו של שרמט "חדשות נוראיות" בהצהרה בפייסבוק.

מעצרים בשנת 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2016 ארגונים אוקראינים ובינלאומיים דחקו שוב ושוב להתקדם בחקירת הרצח של פאבל שרמט. המשטרה הלאומית באוקראינה סיווגה את כל החלטות בית המשפט בעניינו של שרמט מאז 24 ביולי 2017 כעניינים ביטחוניים.[28] ב-23 ביולי 2019 אמר ראש המשטרה הלאומית סרהיי קניאזב כי רצח פאבל שרמט עדיין נותר בלתי פתור, ונשיא אוקראינה החדש וולודימיר זלנסקי אמר כי יימצאו האחראים לרציחתו של פאבל שרמט.[29] בדצמבר 2019 נעצרו חמישה לוחמים, ותיקי המלחמה בדונבאס בחשד למעורבות. ב-12 בדצמבר 2019 שודרה מסיבת עיתונאים טלוויזיונית של משרד הפנים האוקראיני, בנוכחות גורמים בכירים ובהם הנשיא וולודימיר זלנסקי, שדיווחה על "סיום מוצלח של חקירת רצח פאבל שרמט".[30] כתבים ללא גבולות הצביעים על כך שלשר הפנים מר אבקוב היו סיבות אישית להיחפז עם ההודעה.[31] לפי הרשויות באוקראינה המטרה לרצח הייתה "לערער את היציבות והמצב הפוליטי באוקראינה". ב-13 בדצמבר 2019, שניים מהחשודים, דהיינו מר אנדרי אנטוננקו, ותיק ומוזיקאי רוק ממלחמת דונבאס, וד"ר יוליה קוזמנקו, מתנדבת אזרחית ומנתחת ילדים, הוחזקו במעצר עד 8 בפברואר 2020.[32] עיתונאים אוקראינים היו סקפטיים לגבי הראיות שנחשפו והמניע לכאורה. עם חשיפת החקירה באוקראינה, ב-10 בינואר 2020 הביעו עיתונאים ללא גבולות את דאגתם מפני "חוסר עקביות בראיות לטענת הרשויות באוקראינה כי פתרו (...) את רצח 2016 של העורך פאבל שרמט בשנת 2016" והצביעו על "סדרה של גילויים (...) שהטילו ספק נוסף בחקירה".[33]

ב-30 בינואר 2020, התובע הכללי של אוקראינה רוסלן ריבושאפקה הודה שלתביעה אין מספיק ראיות הדרושות לתיק הרצח של העיתונאי פאבל שרמט כדי להעמיד לדין. "היקף הראיות לא מספיק", אמר בריאיון לסוכנות הידיעות אינטרפקס. בעבר ויליאם טיילור, המפקח האמריקני לשעבר באוקראינה, הציע ששר הפנים ארסן אבקוב אינו בטוח שהאנשים שהואשמו ברצח- כלומר קוזמנקו, אנטוננקו ודוגר אשמים.[34] עם זאת הרשויות האריכו את תקופת מעצרם של ד"ר קוזמנקו ומר אנטוננקו עד ל-30 במאי 2020.[35]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 הוקם פרס פאבל שרמט על ידי פורום החברה האזרחית לשותפות מזרחית במטרה להכיר באומץ בעיתונאות ובהישגים יוצאי דופן בגין חופש התקשורת במזרח אירופה.[36]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאבל שרמט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קייב: עיתונאי שביקר את פוטין נהרג בפיצוץ רכב
  2. ^ תאונה או התנקשות? מבקר של פוטין נהרג בפיצוץ מסתורי בקייב, באתר וואלה!‏, 20 ביולי 2016
  3. ^ 1 2 Michael R. Gordon (27 בספטמבר 1999). "Under Fire, Yeltsin Is Defended By His Wife". The New York Times. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Michael R. Gordon (9 באוקטובר 1997). "Reporter for Russian TV Freed By Belarus, Easing Tensions". The New York Times. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Kramer, Andrew E. (20 ביולי 2016). "Pavel Sheremet, Journalist in Ukraine, Is Killed in Car Bombing". nytimes.com (באנגלית). The New York Times. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Новости NEWSru.com :: В Киеве в результате взрыва автомобиля погиб известный журналист Павел Шеремет". NEWSru. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 4 "Journalist and Putin critic Pavel Sheremet killed by car bomb". theaustralian.com.au (באנגלית). The Australian. 20 ביולי 2016. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 "1998 Press Freedom Awards – Sheremet". Committee to Protect Journalists. 1998. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Trial of Russian journalists in Belarus postponed". BBC News. 18 בדצמבר 1997. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Two Belarussian journalists sentenced for border violations". BBC News. 28 בינואר 1998. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Journalists Lose in Court". The New York Times. 25 במרץ 1998. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Belarus government accused of human rights abuses". BBC News. 11 בנובמבר 1997. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Cameraman disappears in Belarus". 8 ביולי 2000. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Belarus protests spotlight disappeared". BBC News. 7 בספטמבר 2001. נבדק ב-28 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Суд признал погибшим оператора ОРТ Дмитрия Завадского [Court Rules Dmitry Zavadsky Legally Dead]. Vesti (ברוסית). 3 בדצמבר 2003. נבדק ב-3 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Show of Pavel Sheremet", 20 September 2015
  17. ^ "Morning of Pavel Sheremet" on Radio "Visti" last broadcast, 19 July 2016
  18. ^ Drugstore and Presidents (אורכב 26.07.2016 בארכיון Wayback Machine) by Pavel Sheremet at his personal Belarussian Partizan website, 17 April 2016 (in Russian)
  19. ^ Азов, ответственность и добробаты ["Azov", responsibility and militia] (ברוסית). 19 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Luhn, Alec (20 ביולי 2016). "Car bomb kills pioneering journalist Pavel Sheremet in Kiev". נבדק ב-31 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Ukrainian-Belarusian journalist Pavel Sheremet killed in Kyiv". Kyiv Post. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Sheftalovich, Zoya. "Belarusian journalist Pavel Sheremet killed in Kyiv". politico.eu. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Russian-Ukrainian journalist Pavel Sheremet killed in his car in Kiev. Video - See more at: http://www.pravdareport.com
  24. ^ Daryna Krasnolutska; Aliaksandr Kudrytski (20 ביולי 2016). "Car Bomb Kills Prominent Journalist in Ukraine's Capital". bloomberg.com (באנגלית). נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Slain Journalist Sheremet To Be Buried In Minsk, Radio Free Europe (23 July 2016)
  26. ^ Killing Pavel
  27. ^ "Kiev car bomb kills top Belarusian journalist Sheremet". bbc.com (באנגלית). BBC News. 20 ביולי 2016. נבדק ב-20 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Pen America Pavel Sheremet
  29. ^ Institute Mass Information Prosecutor General found insufficient evidences in Sheremet case January 30, 2020
  30. ^ Miller Christopher Whoa. Ukraine's interior minister says police have detained suspects in the 2016 car-bomb assassination of journalist Pavel Sheremet Verified account ChristopherJM,12 December 2019
  31. ^ RSF Ukraine must be less cagey about Sheremet murder case, RSF says January 10, 2020
  32. ^ UNIAN Kyiv court rules two suspects in Sheremet murder case be remanded in custody 14 December 2019
  33. ^ Reporters Sans Frontières Ukraine must be less cagey about Sheremet murder case, RSF says January 10, 2020
  34. ^ RFE/RL's Ukrainian Service Ukraine's Chief Prosecutor Says More Evidence Needed In Sheremet Murder Case RadioFreeEurope/RadioLiberty. January 30, 2020 15:22 GMT
  35. ^ RBK-UA Sheremet' murder case: Dr Kuzmenko remanded in custody 01 April 2020
  36. ^ "ECEAP | Agenda" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2017-10-30. נבדק ב-2019-04-05.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פאבל_שרמט&oldid=38190017"