פאיז א-סראג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאיז א-סראג'
فايز السراج
צילום משנת 2017
צילום משנת 2017
לידה 20 בפברואר 1960 (בן 61)
טריפולי שבלוב
מדינה לובלוב  לוב
השכלה אוניברסיטת טריפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, אדריכל
מפלגה פוליטיקאי עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת לוב
12 במרץ 201615 במרץ 2021
(5 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פאיז א-סראג' עם ג'ון קרי

פאיז מוסטפא א-סראג'ערבית: فايز السراج או فائز السراج; נולד ב-20 בפברואר 1960 בטריפולי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי לובי שכיהן, בהתאם להסכמי סחיראת מדצמבר 2015, כראש המועצה הנשיאותית וכראש ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב עד מרץ 2021, כשהוחלף על ידי מוחמד אל-מנפי. את כהונתו בתפקידיו הבכירים התחיל סראג' בגלות תוניס ב-12 במרץ 2016 וב-30 במרץ אותה שנה עבר עם ממשלתו לטריפולי. סראג' הוא אדריכל בהכשרתו. את פעילותו הפרלמנטרית החל ב-2014 כחבר ב"בית הנבחרים" המוכר על ידי האו"ם, שפעל בטוברוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאיז א-סראג' נולד בשנת 1960 בטריפולי כבנו של מוסטפא א-סראג', שכיהן מספר פעמים כשר בממשלה בימי הממלכה הלובית. מוצא משפחתו המבוססת היה בנתנים עות'מאנים בני קולולו (קראע'לה) שהיו לבעלי חנויות ואחוזות רחבות ידיים. למד אדריכלות ותכנון ערים באוניברסיטת טריפולי. בימי משטר הג'מאהיריה של הקולונל מועמר קדאפי עבד כפקיד במשרד הבינוי הלובי. מאוחר יותר ניהל חברה פרטית לייעוץ בתחום פרויקטים הנדסיים.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר בפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המהפכה שהביאה לנפילת השליט מועמר קדאפי, ביולי 2012 נבחר פאיז א-סראג' כחבר בקונגרס הכללי הלאומי ושימש בתפקיד זה למשך שנתיים. ב-25 ביוני 2014 הוא נבחר לבית הנבחרים שנכנס לתפקידיו ב-4 באוגוסט באותה שנה. בשנת 2014 שימש כשר הדיור והשירותים בציבוריים בממשלת אחמד מעיתיק שכיהנה זמן קצר מאוד.

ראש מדינה וראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 2015 נחתם בסחיראת, במרוקו, תחת חסות האו"ם הסכם בין שני השלטונות היריבים בטוברוק ובטריפולי, במטרה לשים קץ למלחמת האזרחים השנייה בלוב. א-סראג' נמצא כמועמד מתאים כדי להתמנות לראש המדינה ולראשות ממשלת ההסכמה הלאומית שהרכבה חיכה לאישורם של שני הפרלמנטים היריבים - הקונגרס הלאומי הכללי בטריפולי ובית הנבחרים בטוברוק. ב-9 בינואר 2016 היה סראג' יעד לניסיון התנקשות בדרך שבין זליתן למסראתה. הוא הצליח להרכיב ממשלה ב-19 בינואר אך בית הנבחרים בטוברוק סירב להעניק לה את אמונו. בנסיבות אלה ב-25 בינואר התפטר סראג' וממשלתו. אולם למחרת, ב-26 בינואר הוא הודיע כי ירכיב ממשלה חדשה תוך 10 ימים. ב-2 בפברואר 2016 פגש את הגנרל ח'ליפה חפטר, המפקד הראשי של הכוחות במזרח לוב, וב-9 בפברואר ביקש שהייה של עוד שבוע כדי להרכיב את הממשלה. לא ניתן להשיג בהתחלה את אישור הפרלמנט מפני שנעדרו חברים רבים שהיו צריכים להשתתף בהצבעה. עם זאת הוא נכנס לתפקידיו כבר ב-12 במרץ בתוניס, ללא הצבעת אימון, אך בתמיכת מעצמות מערביות - ארצות הברית, צרפת, גרמניה, איטליה והממלכה המאוחדת. ההנהגה החדשה הצדיקה את הלגיטימיות שלה על ידי עצומה שנחתמה על ידי רוב חברי בית הנבחרים. למחרת 10 ערים במערב לוב - ובהן סבראטה, זאווייה וזוארה, הודיעו כי תומכות בממשלת האחדות הלאומית. בסופו של דבר גם ממשלת ח'ליפה אל-ע'וויל בטריפולי הסכימה לפנות את מקומה לממשלה הנתמכת על ידי האו"ם. ב-30 במרץ 2016 סראג' עם עוד ששה חברי מועצת הנשיאות והממשלה בדרך הגיעו לטריפולי. למחרת משרדי הממשלה היו בשליטתם. ראש הממשלה ח'ליפה אל ע'אווי שמונה על ידי הקונגרס נמלט למסראטה. ב-14 באוקטובר 2016 כוחות נאמנים לקונגרס הלאומי הכללי השתלטו על מלון "ריקסוס" מושב המועצה המדינית העליונה, והודיעו על חזרת ממשלתו של אל-ע'וויל. בטריפולי פרצו עימותים בין הנאמנים לסראג' לכוחות הנאמנים לאל-ע'וויל' שלא הצליחו בסופו של דבר להשיג תמיכה רחבה. בסוף אוקטובר 2016 עבר מועצת המדינה העליונה למלון רדיסון בלו אל מהרי.

בזירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 2016 בהתאם להסכם בין סראג' לממשלה בטוברוק הוקמה מועצה צבאית בראשות הגנרל ח'ליפה חפתר. השליח המיוחד של האו"ם בלוב, מרטין קובלר, נאלץ להפר את תנאי ההסכם בסחיראט לפיהם אחרי הקמת ממשלת האחדות הלאומית כל התפקידים הצבאיים יפונו.

ממשלו של סראג' עשה מאמצים להקמת צבא לאומי אמיתי בשירות שלטונו אבל רוב הכוחות שהיו ברשותו היו מרכבים ממילציות שונות, כמו "הכוח להגנתה של טריפולי" וככוחות מקומיים בערים מסראתה וזינתאן. בפברואר 2017 סירובו של חפתר לשאת ולתת עם סראג' איכזב את מצרים. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי עמד על כך שבית הנבחרים וממשלת ההסכמה הלאומית ידיעו להסכם וישימו קץ למלחמת האזרחים ויעצרו את התפשטות התנועה האסלאמית והג'יהדיסטית שקמה תוך כדי כך. מצרים הביעה דאגה מעליית השפעת האחים המוסלמים עקב המשך המלחמה בין לובים. איטליה המשיכה לתמוך לממשל סראג' והייתה הראשונה בין מדינות המערב שב-10 בינואר 2017 פתחה שגרירות בטריפולי - אחרי שנתיים של סגירה.

ב-1 ביוני 2017 הודיעה ממשלת ההסכמה הלאומית על הקמת שבעה אזורים צבאיים בכל לוב :שכללו את טריפולי, בנגזי, טוברוק, בדרום: סבהא, אל-כופרה, במרכז (ממסראתה עד זואיתינה) ומערב (ממערב לטריפולי עד לג'בל נפוסה). מפקדיהם של כל אזור חויבו לאמן ולהכין את כוחותיהם ולהיות נתונים לפיקוחו של ראש המטה הכללי של הצבא הלובי. באותה תקופה לא כל השטחים שהוזכרו היו בשליטת ממשלת ההסכמה הלאומית. באוגוסט 2018 פרצו קרבות בין יחידות צבאיות שונות שהיו כפופות למשרד הביטחון מה שאילץ את ראש הממשלה סראג' לגייס לעיר הבירה מיליציות חדשות מכמה ערים אחרות. באביב 2019 יצא המרשל חפתר למתקפה על טריפולי. מול האיום הצבאו של חפתר, שנתמך במידות שונות, בין היתר על ידי רוסיה, מצרים, צרפת ואחרים, השיג סראג' סיוע צבאי יעיל מטורקיה ועזרה מקטר. סראג' הגיב במתקפת מתואמת של כוחותיו נגד שנקראה "מבצע הר הגעש הסוער". פרט למשמר הנשיאות שאומן אחרי הקמתו על ידי קרבניירים איטלקים, התבסס הכוח הנאמן לממשלה בטריפולי על האחים המוסלמים, על משמר מפעלי הנפט, על חטיבת 301 (מורכבת מהמיליציה ממיסוראתה), חטיבת אבו סלים וחטיבת נוואסי (שמומנו על ידי האיחוד האירופי) ועל חלקים מחיל הים וחיל האוויר הלובי (שנשאר ברובו נאמן לממשלה, ושבסיסיו בשדות תעופה שונים ברחבי המדינה ובמיוחד זה שבמסראתה), מיליציות של טוארגים, בני טבו וברברים אחרים שבגבול עם אלג'יריה וניז'ר.

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו לתפקיד בטריפולי הפך א-סראג' למנהיג הלובי היחיד הזוכה להכרת הקהילה הבינלאומית. משאבי הנפט שעד אז שווקו על ידי היריבים בטוברוק הועמדו לרשות הממשל החדש. ממשלת סראג' הקימה חדר מבצעים במלחמה נגד כוחות המדינה האסלאמית שפעלו בלוב והקימה משמר נשיאותי. ב-10 במאי 2016 ממשלתו הקימה משמר נשיאותי וב-12 ביולי 2016 עברה לבניינים הרשמיים במרכז הבירה. ב-14 באוקטובר 2016 הודיע ראש הממשלה לשעבר ח'ליפה אל ע'וול שממשלתו חוזר לשלטון והשתלטה על בניין המועצה המדינית העליונה. בסופו של דבר ב-16 במרץ 2017 אל ע'וול סולק שוב אחרי קרבות שבהם נפצע ושהביאו לכיבוש המלון ריקסוס על ידי כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית של סראג'. ב-2 במאי 2017 נפגש סראג' עם המרשל חפתר באבו דאבי לראשונה מאז שנבחר בראש המועצה הנשיאותית. שני המנהיגים הודיעו כי בקרוב יפורסם הסכם ביניהם. ב-18 במאי 2017 במרכז טריפולי כוחות הקשורים לממשלתו של סראג' היו מעורבים בטבח של 140 אנשים, אזרחים ואנשי צבא מתומכי חפתר. משלחת הסיוע של האו"ם הוקיעה את המעשים שכללו שחיטות והוצאות להורג ב-25 ביולי 2017 כינש נשיא צרפת עמנואל מקרון בטירת לה סל (La Celle) מפגש בין-לובי תחת חסות ממשלו. בראג' וחפתר חתמו במעמד זה על הסכם שבו התחייבו לשביתת נשק. שנה אחרי חתימת הסכמי סחיראת, ב-17 בדצמבר 2017 הצהיר המרשל חפתר שהסתיים מנדט המועצה הנשיאותית בטריפולי שאותה הוא להכיר מלכתחילה. ב-29 במאי 2018 כמהסיעות לוביות שהתכנסו בפריז הודיעו על ארגון בחירות לנשיאות לוב ולפרלמנט המדינה ב-10 בדצמבר 2018. בפסגה שאורגנה בחסות האו"ם באבו דאבי ב-27 בפברואר 2019 סראג' וחפתר הגיעו להסכם עקרונות חדש על ארגון בחירות. ב-16 באפריל 2020 נוכח מגפת הקורונה הכריז סראג' על סגר כללי במערב לוב. ב-20 באוגוסט 2020 אחרי הסכם חדש לשביתת נשק הודיע סראג' על בחירות עתידיות במרץ 2021. ב-23–26 באוגוסט מאות אנשים הפגינו בטריפולי נגד השחיתות.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2016 השתתף א-סראג' במפגש הפסגה של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שהתכנס באיסטנבול. ב-5 ביולי2018 ממשלתו של אל-סראג' התחילה את פעילותה חברת הנפט מליטה אויל אנד גז (בהשתתפות חברת ENI האיטלקית ושל National Oil Company NOC). ביולי 2018 דחתה ממלשת סראג' את תוכנית האיחוד האירופי בנוגע לעצירת ההגירה לאירופה דרך לוב על ידי הקמת מרכזי מעצר בשטחה. לעומת זאת הסכימה עם ממשלת קונטה של איטליה להקמתו מחדש בעזרת איטליה, של משמר החוף הלובי.

העברת התפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בספטמבר 2020 הודיע סראג' על כוונתו להתפטר בסוף החודש אוקטובר 2020 אולם בסוף אוקטובר חזר מכוונתו. ב-5 בפברואר 2021 הפורום הלובי לשיח פוליטי התכנס בז'נבה ובחר במוחמד אל-מנפי כיורשו של סראג' בתפקיד המועצה הנשיאותית ובעבד אל-חמיד דבייבה בתפקיד ראש הממשלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאיז א-סראג' בוויקישיתוף