פאיסטוס

פאיסטוס
Φαιστός

מבט על הכניסה לחלק הראשי של ארמון פאיסטוס.
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2025, לפי קריטריונים 2, 3, 4 ו-6 שטח האתר 2.147 הקטאר שטח אזור החיץ 91.970 הקטאר חלק מתוך המרכזים הארמוניים המינואיים
מידות
שטח	411 קמ"ר
היסטוריה
תרבויות	התרבות המינואית
נבנה	המאה ה־30 לפנה״ס?
סוג	אתר ארכאולוגי
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים	דורו לוי
מיקום
מדינה
קואורדינטות	35°03′05″N 24°48′49″E
(למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון פאיסטוס (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון פאיסטוס (למפת כרתים רגילה)   הרקליון חאניה רת'ימנו פאיסטוס (למפת כרתים מוגדלת)   הרקליון חאניה רת'ימנו פאיסטוס

פאיסטוס (ביוונית: Φαιστός) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברונזה, הממוקם ביישוב המודרני פאיסטוס שבדרום-מרכז כרתים שביוון. האתר מפורסם בזכות שרידי ארמון מינואי והעיירה סביבו. ב-2025 הוכרז הארמון אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, חלק מאתר המורשת העולמי הסדרתי המרכזים הארמוניים המינואיים.

פאיסטוס העתיקה שכנה כ-5.6 ק"מ מזרחית מחוף הים התיכון וכ-62 ק"מ דרומית להרקליון. פאיסטוס הייתה אחת הערים הגדולות בכרתים המינואית. השם פאיסטוס שרד מהתייחסויות יווניות עתיקות לעיר בכרתים בעלת שם זהה, שנמצאה בסמוך לחורבות הנוכחיות.

היסטוריה

תקופת הברונזה

פאיסטוס יושבה לראשונה בסביבות 3600 לפנה"ס, מעט מאוחר יותר מאתרים קדומים אחרים כמו קנוסוס. במהלך התקופה המינואית הקדומה, עברו גבעות האתר תהליך של הקמת טרסות ונבנו עליהן מבנים מונומנטליים. בדומה לערים מינואיות גדולות אחרות, נבנה במקום ארמון באזור ששימש קודם לכן לסעודות קהילתיות. הארמון נבנה על גבעה במזרח, ואילו במערב נבנה אקרופוליס. הארמון הראשון הוקם בתקופת MM IB , בסביבות שנת 2000 לפנה"ס. הארמון הראשוני נהרס ונבנה מחדש שלוש פעמים בטווח זמן של כשלוש מאות שנה. בשל תהליכי הבנייה מחדש, היסטוריית הארמון מחולקת לשלושה שלבי בנייה. הארמון נהרס בסביבות שנת 1400 לפנה"ס ולא נבנה שוב. ייתכן שהרס זה נגרם על ידי רעידת אדמה גדולה.

פאיסטוס הייתה מקושרת ליישובים אחרים, בעיקר איה טריאדה וגורטין. באיה טריאדה קיים ארמון קטן יותר, שאולי היה קשור לשליטי פאיסטוס כסוג של ארמון נופש. הנמל של איה טריאדה וקרבתה היחסית לפאיסטוס אפשרו סחר למרחקים ארוכים ופעילות כלכלית ופוליטית משותפת. פאיסטוס הייתה אחת משלוש הערים הגדולות ביותר של כרתים המינואית, לצד קנוסוס ומליה. מערכת דרכים חיברה בין הערים, ונראה שהדרך מפאיסטוס לקנוסוס הייתה הבולטת ביותר. דבר זה מצביע על כך שהמסחר והתעבורה בין שתי הערים היו חשובים, ושפאיסטוס הייתה שותפת סחר יקרת ערך.

באתר פאיסטוס נחשפו מספר ממצאים עם כתובות בכתב ליניארי א'. שם האתר מופיע גם בטקסטים מפוענחים חלקית בכתב ליניארי א', ואולי דומה לכינוי המיקני "פא-י-טו" שנכתב על גבי 62 לוחות בכתב ליניארי ב' שנמצאו בקנוסוס.

כמו כן התגלו בפאיסטוס מספר בורות עגולים מרופדים באבן, שחוקרים כינו אותם "קולורס" על שם מאפה כרתי עגול. ה"קולורס" פורשו באופן שונה כמחסני תבואה, בורות מים, או עציצים לעצים מקודשים. כלי חרס התגלו בפאיסטוס מהתקופות המינואית התיכונה והמאוחרת. הכלים מתקופת הברונזה כוללות כלי מזיגה בעל פיית גשר, כוסות קליפת ביצה, צנצנות גבוהות ופיטס (כדים גדולים). בתוך כלי אחסון בפאיסטוס נמצאו חרצני ענבים, המעידים על ייצור יין באתר.

התקופה הקלאסית והרומית

האתר אוכלס מחדש בתקופת המעבר ביוון (המאה ה-8 לפנה"ס). לפאיסטוס היה מטבע משלה, הסטטר, והיא גם יצרה ברית עם ערים כרתיות אוטונומיות נוספות ועם מלך פרגמון, אאומנס השני. בסביבות סוף המאה ה-3 לפנה"ס, פאיסטוס נהרסה על ידי תושבי גורטין ומאז אינה קיימת בהיסטוריה של כרתים. בעיר סגדו לאפרודיטה סקוטיה ולאלה לטו, שנקראה גם פיטיה. אפימנידס, החכם שהוזמן על ידי האתונאים לטהר את העיר לאחר פרשת קילון במאה ה-6 לפנה"ס, היה כרתי שאולי היה צאצא של תושבי פאיסטוס.

הארמון

מתווה של הארמון עם תיאורים. חפירות נוספות חשפו חלקים נוספים של האתר מדרום וממזרח.

פאיסטוס הייתה משכן לאחד מהמבנים המכונים בדרך כלל "ארמון מינואי". אף על פי שמבנה הארמונות המינואיים שונה מארמונות אמיתיים והוכח כי שימשו למטרות רבות יותר, השם נשמר. מבנים אלה הם מורכבים ורב-שימושיים. נראה כי לארמון בפאיסטוס היו מטרות דתיות ופוליטיות, לצד אזורים ששימשו לאחסון, למגורים, וכן כללו תיאטרון.

הארמון המינואי בפאיסטוס נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים. הארמון הקדום שימש כבסיס לבנייה מחדש. הארמונות החדשים שהוקמו היו מוסטים מעט מזרחה ביחס לארמון המקורי. הארמונות החדשים היו גדולים יותר, נבנו על פני מספר מפלסים אנכיים, והיו מחוברים באמצעות אולמות ומדרגות. גודלו של הארמון היה בערך שני שלישים מגודלו של הארמון בקנוסוס. המפלס הראשון הכיל את אזור התיאטרון וכמה מקדשים. התיאטרון היה גדול יותר מזה שבקנוסוס. המפלס השני כלל חדרי משרתים ואורחים וכן את אגף האספקה. מעל מפלס זה היו חדרי המגורים המלכותיים העיקריים. המפלס הרביעי והאחרון הורכב מ"אולם המדינה" ומרפסות המשקיפות על הארמון ועל סביבתו.

מבט על הכניסה לחלק הראשי של ארמון פאיסטוס.

מפלסי אזור התיאטרון, יחד עם שני גרמי מדרגות, אפשרו גישה לאולם הראשי של הפרופילאה דרך דלתות גדולות. שער כפול הוביל ישירות אל החצר המרכזית דרך רחוב רחב. הרצפות והקירות של החדרים הפנימיים היו מעוטרים בלוחות של אבן חול וגבס לבן. הקומות העליונות של האגף המערבי הכילו חדרי טקסים מרווחים.

הכניסה מהחצר המרכזית הובילה אל חדרי המגורים המלכותיים באגף הצפוני של הארמון, עם נוף לפסגות הר פסילוריטיס (הר אידה). החדרים נבנו מאלבסטר וחומרים אחרים. חדרי הנסיכים היו קטנים ופחות מפוארים מחדרי המגורים המלכותיים.

בארמון נמצא מקדש לאלה ריאה. המקדש ממוקם באגף הדרומי של הארמון. מקדש זה היה קשור לטקס האקדיסיה , פולחן דתי שבוצע בפאיסטוס. המקדש נבנה לאחר תקופת המעבר ביוון.

חפירות

מבט על קטע ארמון פאיסטוס המציג חלק מהאזור שנחפר.

פאיסטוס אותרה בשנת 1853 על ידי תומאס אייבל ברימאג' ספראט , רב חובל שסקר אתרים ברחבי הים התיכון. ספראט קבע את מיקום פאיסטוס על גבעה שנודעה אז בשם קאסטרי ("מבצר קטן"), תוך שימוש במיקומים של גורטין, מאטלה והחוף. כפר שכלל 16 בתים היה קיים אז על הרכס, אך שרידי חומות הביצורים העידו כי עיר עתיקה שכנה שם.

בשנת 1894 חשף הארכאולוג האיטלקי אנטוניו טרמלי כלי חרס בפאיסטוס עבור הארכאולוג האיטלקי פדריקו הלבהר . כמו כן, נמצאו אבני חותם וחותמות גליל. בין השנים 1900 ל-1904 חפרו פדריקו הלבהר ותלמידו לואיג'י פרנייר בפאיסטוס. עבודות חפירה בוצעו לסירוגין בפאיסטוס עד 1908, במקביל לחפירות של הלבהר ופרנייר באתר המינואי איה טריאדה, הממוקם במרחק של כ-3 קילומטרים משם. בין השנים 1909 ל-1922 חפר אנטוניו מינטו בגבעת כריסטוס אפנדי, ובעיקר את חומות הביצורים שם.

קטע שנחפר מחורבות פאיסטוס

פאיסטוס מתקופת הברונזה מבט מדרום לרכס

בין השנים 1950 ל-1966 פעל בפאיסטוס צוות מבית הספר האיטלקי לארכאולוגיה באתונה בראשות הארכאולוג היהודי-איטלקי דורו לוי . בין השנים 2000 ל-2004, המאמץ הובל על ידי וינצ'נצו לה רוזה . החל משנת 2007, "פרויקט פאיסטוס" (Progetto festos), בראשות פאוסטו לונגו, פועל באתר בחסות בית הספר הארכאולוגי האיטלקי באתונה, ומבצע בעיקר סקרים, עבודות שיקום וחפירות ממוקדות.

פריטים עם כתובות

עד היום, נמצאו בפאיסטוס 61 פריטים עם כתובות בכתב ליניארי א' (26 לוחות ו-35 מסמכים חתומים). כמו כן, נמצאו 12 חותמות גליליות (9 מהם עם חריטות של תווים מכתב ליניארי א') ואלפי חותמות.

בשנת 1908, התגלתה דיסקית פאיסטוס בחדר מרתף (חדר 101), יחד עם לוח כתב ליניארי א', בצד הצפוני של הארמון במפלס MM IIIb. הדיסקית נמצאה עם כלי חרס שונים המתוארכים ל-1800 לפנה"ס, בערך בתקופה שבה ייתכן שהארמון עבר בנייה מחדש. מציאת ממצאים ממצאים ארכאולוגיים בפאיסטוס היא משימה קשה כיוון שהמינואים ניקו את חורבות הארמון המקורי באופן יסודי לפני תחילת הבנייה מחדש. עובדה זו הותירה מעט מאוד שרידים ארכאולוגיים שניתן למצוא בארמון.

בתי קברות וקבורה

קברי שליטי פאיסטוס נמצאו בבית קברות בסמוך לשרידי הארמון. מדרום-מערב לפאיסטוס התגלו קברי תולוס , ומצפון-מערב נמצאו בתי קברות. פריטים מסוימים שנמצאו בקברים בפאיסטוס זוהו כשרידי שריון ברונזה. במקור, קברים נבנו לשימוש קהילתי, אך לאחר שנת 400 לפנה"ס, השימוש בקברי קבוצות קטנות ומשפחות הפך לנוהג נפוץ. מודל חרס שנמצא באחד הקברים הגדולים מתאר זוגות ניצבים ליד מזבחות עם מנחות. פרטי המודל דומים לאלה המופיעים על גבי סרקופג איה טריאדה .

כלי חרס

בפאיסטוס נמצאו כלי חרס, כולל פריטים מרובי צבעים ופריטים עם הטבעות שחיקו עבודת מתכת. חיקוי זה התבטא בעיצוב כלי חרס דקים במיוחד, שדמו ל"קליפת ביצה". כלי חרס אלה גם חיקו את צורותיהם של פריטי מתכת. רבים מכלי החרס הכילו חריצים או הטבעות. שכפול מטלורגי זה נמצא בעיקר באגרטלים קטנים ובכוסות. איכות כלי החרס המינואיים השתנתה בסביבות שנת 1800 לפנה"ס, וצבעים מבריקים ובוהקים הוחלפו בצבעים עמומים יותר.

בספרות ובמיתוס

אזכורים לפאיסטוס בספרות היוונית העתיקה נדירים למדי. הומרוס מזכיר את פאיסטוס באיליאדה כעיר "מיושבת היטב", והאפוסים ההומריים מציינים את השתתפותה במלחמת טרויה.

ההיסטוריון דיודורוס סיקולוס מציין כי פאיסטוס, יחד עם קנוסוס וקידוניה, הן שלוש הערים שייסד המלך מינוס בכרתים. לעומת זאת, פאוסניאס וסטפנוס מביזנטיון מציינים כי מייסד העיר היה פאסטוס, בנו של הרקולס או רופלוס. העיר פאיסטוס מקושרת גם לרדמנתיס, המלך המיתולוגי של כרתים.

גלריה

• 
  ציפור אוחזת בדג. עיטור של אלבסטרון מחימר מקליביה, פאיסטוס, כרתים. התקופה הפוסט-ארמונית הקדומה (1350–1300 לפנה"ס)
• 
  קטעים מפאיסטוס המציגים כתב ליניארי א' (1850-1450 לפנה"ס)
• 
  פיטס מפאיסטוס המתאר דגים (1800-1700 לפנה"ס)
• 
  שני הצדדים של דיסקית פאיסטוס

לקריאה נוספת

• Adams, E. (2007). "Approaching Monuments in the Prehistoric Built Environment: New Light on the Minoan Palaces." Oxford Journal Of Archaeology, 26(4), 359–394.
• Betancourt, P., "A Great Minoan Triangle: The Changing Characters of Phaistos, Hagia Triadha, and Kommos during the Middle Minoan-Late Minoan III Periods", in J.W. Shaw and Maria C. Shaw (eds.), pp. 31–34, 1985
• Borgna, Elisabetta. (2004). "Social Meanings of Food and Drink Consumption at LM III Phaistos." In Food, Cuisine and Society in Prehistoric Greece. Edited by Paul Halstead and John C. Barrett. Oxford: Oxbow Books, 174–195.
• Carinci, Filippo Maria, "Pottery workshops at Phaestos and Haghia Triada in the protopalatial period", Aegaeum 11, pp. 317–322, 1997
• Davaras, Costis. (2003). Führer zu den Altertümern Kretas, Athen, pp. 274–282.
• Driessen, Jan, and Florence Gaignerot-Driessen. (2015). Cretan Cities: Formation and Transformation. Aegis, 7. Louvain-La-Neuve: Presses universitaires de Louvain.
• Leitao, David D. (1995). The Perils of Leukippos. Initiatory Transvestism and Male Gender Ideology in the Ekdusia at Phaistos. Classical Antiquity 14:130–163.
• Myers, J. Wilson, Eleanor Emlen Myers, and Gerald Cadogan, eds. (1992). The Aerial Atlas of Ancient Crete. Berkeley: Univ. of California Press; London: Thames and Hudson.
• Shaw, Joseph W. (2015). Elite Minoan Architecture: Its Development at Knossos, Phaistos, and Malia. Prehistory monographs, 49. Philadelphia: INSTAP Academic Press.
• Rosa, Vincenzo La, "Preliminary considerations on the problem of the relationship between Phaistos and Hagia Triadha", in J. W. Shaw and M.C. Shaw (eds.), pp. 45–54, 1985
• Shelmerdine, Cynthia W., ed. (2008). The Cambridge Companion to the Aegean Bronze Age. Cambridge, UK: Cambridge Univ. Press.
• Vansteenhuyse, Klaas. (2011). "Centralisation and the Political Institution of Late Minoan IA Crete." In State Formation in Italy and Greece: Questioning the Neoevolutionist Paradigm. Edited by Nicola Terrenato and Donald C. Haggis. Oxford: Oxbow Books, 61–74.
• Watrous, L. Vance, Despoina Hadzi-Vallianou, and Harriet Blitzer. (2004). The Plain of Phaistos: Cycles of Social Complexity in the Mesara Region of Crete. Los Angeles: Cotsen Institute of Archaeology, Univ. of California.
• Uchitel, Alexander, ""River" and "Earth": Two "provinces" of the Minoan principality of Phaistos-Hagia Triada", 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאיסטוס בוויקישיתוף

• פאיסטוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

• Swindale, Ian. "Minoan Crete: Bronze Age Civilization: Phaistos page".
• Rutter, Jeremy B. "Aegean Prehistoric Archaeology". Dartmouth College; The Foundation of the Hellenic World. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2011.