פאן תייט
 | |
| מדינה |
 וייטנאם |
|---|---|
| שפה רשמית |
וייטנאמית  |
| תאריך ייסוד |
1898 |
| שטח | 206 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 205,333 (2004) |
| קואורדינטות | 10°56′15″N 108°09′30″E / 10.9375°N 108.15833333333°E |
| אזור זמן | UTC+7 |
 | |
  | |
פאן תייט היא בירת מחוז בין תואן, השוכן לחוף הדרום-מזרחי של וייטנאם. מרבית תושביה מתגוררים במרכז העיר, בעוד שאחרים פזורים בארבע רשויות עירוניות סמוכות לחוף, המשתרעות בין חוף סואוי נואוק שבצפון-מזרח לבין כף קה גה בדרום-מערב.
העיר התבססה לאורך השנים על ענפי הדיג וייצור רוטב הדגים, שהיו לאורך זמן מקור הפרנסה המרכזי של התושבים. עם זאת, בעשורים האחרונים, התיירות הפכה למנוע הכלכלי המרכזי של האזור, כשהיא דוחקת בהדרגה את מקומה של תעשיית הדיג המסורתית.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות מספר תיאוריות בנוגע למקור השם פאן תייט, שרובן טוענות כי אין מדובר בשם וייטנאמי אותנטי:
לפני הכיבוש הווייטנאמי של האזור במאה ה-17, כינו בני הצ'אם את האזור "האמו ליתית" – כאשר "האמו" פירושו 'כפר בשדה' ו"ליתית" מתייחס ל'סמוך לים'. עם הגעת המתיישבים הווייטנאמים, התפתח שם חדש בשפה הווייטנאמית. מאחר שהווייטנאמים כבר שינו את שם העיר הצ'אמית פאנדוראנגה לפאן ראנג ואת יישוב אחר לפאן רי, הם הוסיפו את הקידומת "פאן" לקיצור של "ליתית" וכך נוצר השם פאן תייט.
הווייטנאמים נהגו לתעתק שמות צ'אמיים לשמות בעלי צליל וייטנאמי מסורתי יותר: פאנדוראנגה או מאנג-לאנג הפכו לפאן ראנג, פאנריק או מאנג-לי הפכו לפאן רי, והאמו ליתית או מאנג-תית הפכו לפאן תייט. שלושת המקומות מכונים יחדיו "טאם פאן" (שלושת הפאנים).
שמו של הנסיך הצ'אמי ששימש כמושל צבאי של האזור במאה ה-15 היה פו תית (אחיה של הנסיכה פו סה אינו ובנו של המלך פאר רא צ'אם צ'אנה או טרא צ'אנה). המבצר באזור נקרא על שמו "מחנה פו תית". הווייטנאמים הגו מאוחר יותר את שם המחנה כ"פאן תייט".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח תיירותי והתעוררות מודרנית
אתרי הנופש הראשונים באזור פאן תייט החלו להיפתח באמצע שנות ה־90, בעיקר לאורך חופי הרשויות הונג לונג, פו תוי, פו האי והאם טיין שממזרח למרכז העיר. מאז, חלה תנופת פיתוח נרחבת: עשרות מלונות, מסעדות, אתרי נופש, בתי הארחה וחנויות נבנו לאורך רצועת החוף, בעיקר בעקבות גידול בתיירות הפנים והחוץ. חוף ראנג, אחד מאתרי התיירות הפופולריים, זכה לתשומת לב לראשונה בשנת 1995, כאשר תיירים פקדו את האזור כדי לצפות בליקוי חמה נדיר.
רקע היסטורי
האזור היה נתון בעבר לשליטת ממלכת צ'אמפה, ובהמשך סופח לאימפריית דאי וייט – שמה ההיסטורי של וייטנאם. במהלך המאות הבאות עבר האזור שינויים מנהליים רבים:
- בשנת 1697 הועלה מעמדו של בין תואן ממבצר (טראן) למחוז (פו), ובהמשך ליחידה מנהלית בשם דינה.
- פאן תייט הוכרה רשמית כיחידה מנהלית מסוג דאו, לצד ערים נוספות כמו פאן ראנג, פו האי ומא לי באזור טאם טאן.
- בין 1773 ל־1801 שימש האזור זירה לעימותים עזים בין כוחות שושלת נגויין לבין שושלת טאי סון.
הסדרה מנהלית בתקופת הקיסרות
בשנת 1825, בתקופת שלטונו של הקיסר מין מאנג, הפך בין תואן רשמית למחוז, כאשר חלק מפאן תייט הופרד ונכלל במחוז חדש בשם האם תואן. בתקופת שלטון הקיסר טו דוק, ב־1854, שונה שמו של המחוז לטוי לי.
בשנת 1836 (שנה 17 לשלטון מין מאנג), שלח הממשל את הפקיד דאו טרי פו כדי למפות את המחוז ולקבוע את גבולותיהם של 307 קהילות וכפרים לצורכי מיסוי. נהר קה טי שימש כקו הפרדה בין קבוצות כפרים: בגדה הימנית שכנו דוק תאנג, נואן דוק ולק דאו, ובשמאלית לונג בין ומין לונג.
הפיכה לעיר מחוז
עד סוף המאה ה־19 לא נחשבה פאן תייט ליחידה מנהלית עצמאית במחוז. אך בשנת 1898, בשנה ה־10 לשלטון הקיסר תאנה תאי, הועברה בירת המחוז לכפר פו טאי, אז פרבר של פאן תייט. ב־20 באוקטובר אותה שנה, נחתם צו קיסרי להכרה בפאן תייט כעיר רשמית וכבירת מחוז בין תואן. באותו יום הוכרו גם הערים הואה, הוי אן, קוי נון, תאנה הואה ווין.
המאה ה־20: מרכז לפעילות לאומית
במהלך המאה ה־20, שימשה פאן תייט כמרכז לפעילות פוליטית במסגרת תנועת העצמאות VNQDĐ (המפלגה הלאומית של וייטנאם), שנאבקה לסיום השליטה הצרפתית ולהשגת עצמאות לאומית.[1]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
רחוב בפאן טיאט -
חוף בפאן טיאט -
מקדש ואן תוי טו, אחד מאתרי פולחן הלווייתנים הווייטנאמיים, מאכלס את שלד הלווייתן הגדול ביותר בווייטנאם. -
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Van Dao Hoang Việt Nam Quốc Dân Đảng: A Contemporary History of a National ... 2008 Page 158 "Phạm Hoài Xuân's ancestors originated from Phan Thiết. He was now to continue his revolutionary works with the other members of the VNQDĐ in Phan Thiết."