פריד א-דין עטאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פאריד אל-דין אטאר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פריד א-דין עטארפרסית: فَریدالدّین ابوحامِد محمّد عطّار نِیشابوری, פריד א-דין אבו חאמד מוחמד עטאר נישאבורי) הוא משורר סופי פרסי, (נולד בשנת 1142 ונפטר בשנת 1221) בנישפור באזור ח'וראסאן שם נמצא קברו.

קברו של פריד א-דין עטאר, בעיר נישפור, באיראן
"הרצאת הציפורים" ציור מאת חביב אללה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא הרבה ידוע על חייו של עטאר. הוא מוזכר בספריהם של בני דורו טוּסי ועוופי, אך זכה לפרסום רב יותר לאחר מותו. במאה ה-15 גם החלו להרקם סביבו סיפורים ואגדות, בעיקר בנוגע למעמדו כסופי.[1] עטאר היה רוקח מבוסס היטב, דבר שאפשר לו להיות עצמאי ובלתי תלוי בחסדי פטרונים. עטאר עזב חנות רווחית והחל ללמוד את תורת הסופיזם. די מהר נעשה דרוויש והיה למיסטיקן.

בשנת 1221, נהרג עטאר במהלך פלישת המונגולים לנישאפור והטבח שביצעו שם.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטאר כתב שירי מוסר ומיסטיקה רבים, והידועים מביניהם:

  • מנטק א-טיר או "הרצאת הציפורים", הוא סיפור מסע פילוסופי דתי.[2]. הספר מתאר בשירה מחורזת את מסע הציפורים בחיפוש אחר מלך אמיתי שינהיג אותן וימלוך עליהן, שליט המסוגל להביא שלום ואחווה לעולם מלא צרות ופחד.[3]
  • תד'כירת אל-אווליא או "חיי הקדושים" הוא חיבורו היחיד של עטאר בפרוזה. החיבור הוא אסופת ביוגרפיות של סופים מפורסמים, החל באמאם ג'עפר א-צאדק וכלה בחלאג'.[4]
  • אלאהי נאמה או "הספר [אל] האלוהי" הוא חיבור שמטרתו "לפתוח את דלת האוצר האלוהי".[5]
  • פנד נאמה, או "ספר העצות".[6] אף כי החיבור שוייך לעטאר, חוקרים רבים סבורים כי למעשה לא כך הוא.[7] התוכן היבש והסגנון הדקדוקי הפשוט אינם מתאימים לסגנונו העשיר והמפותח של עטאר, למעט מספר השורות החותמות את החיבור.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריד א-דין עטאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ B. Reinert, AṬṬĀR, FARĪD-AL-DĪN, Encyclopædia Iranica, s.v.
  2. ^ הספר פורסם בפרסית בידי יוסף הליודור גארסין (Joseph Héliodore Garcin). גארסין כתב ניתוח על הספר, בספרו "שירה פילוסופית אצל הפרסים" (Poésie philosophique chez les Persans) בהוצאת אלבין מישל 1966 (Éditions Albin Michel) ואזל. יצא לאור שוב בהוצאת סוי 2010 (Éditions du Seuil) בפריז
  3. ^ R.P. Masani, The Conference of the Birds: A Sufi Allegory, Being an Abridged Version of Farid-ud-din Attar’s Mantiqut-Tayr, London, 1924; C.S. Nott, The Conference of the Birds, London, 1954 and 1961.
  4. ^ R.A. Nicholson, with introd. by M. Qazvīnī, Taḏkerat al-awlīāʾ, 2 vols., London and Leiden, 1905-07; A. J. Arberry, Muslim Saints and Mystics, London, 1966, 1973.
  5. ^ J.A. Boyle, The Ilāhī-nāma or Book of God, Manchester, 1976 (Persian Heritage Series, 29).
  6. ^ יצא לאור בצרפתית: Le Livre des conseils, par Antoine-Isaac Silvestre de Sacy, תרגום מאת אנטואן-איזק סילבסטר דה סאקי 1819.
  7. ^ B. Reinert, AṬṬĀR, FARĪD-AL-DĪN, Encyclopædia Iranica, s.v.
  8. ^ Ritter, “Philologika XVI,” Oriens 13 (1961), pp. 228f.