פארק אלרטון (אילינוי)
 | |
| בית האחוזה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה |
1946  |
| בעלות |
מערכת האוניברסיטאות של אילינוי, Robert Allerton |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 6 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מיקום |
Willow Branch Township |
| קואורדינטות | 39°59′53″N 88°39′00″W / 39.998°N 88.65°W |
  | |
פארק אלרטון (באנגלית: Allerton Park) הוא פארק המשתרע על פני 6 קמ"ר, מרכז טבע, ומרכז כנסים הממוקם בסמוך לעיר מונטיצ'לו שבמדינת אילינוי בארצות הברית. הפארק ובית האחוזה שבו החוות (באנגלית The Farms) נבנו ועוצבו על ידי איש העסקים, מעצב הגנים ואוסף האומנות רוברט אלרטון ושותפו לחיים ג'ון גרג אלרטון. בשנת 1946 העביר ג'ון גרג אלרטון את הבעלות על שטח הפארק לידי אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין.
בשטח הפארק עובר נהר סנגמון והשטח הטבעי בפארק מוכר כאתר טבע לאומי. בשנת 2007 הוערך מספר המבקרים בפארק בכמאה אלף מבקרים בשנה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטח נקנה במאה ה-19 על ידי סוחר הבקר סמואל אלרטון, מייסד הבנק הראשון של שיקגו ושוק הבשר של שיקגו. בנו, רוברט אלרטון, ירש את השטח ובחר לשנותו לאחוזה כפרית. רוברט אלרטון היה בעל עניין רב באומנות ועיצוב גנים. רוברט טייל ברחבי אירופה יחד עם הארכיטקט ג'ון בורי מפילדלפיה כדי למצוא השראה לעיצוב האחוזה החדשה. מקור ההשראה העיקרי לאחוזה ולפארק היה לבסוף בית האם של הרוזן של דיסרט על גדת התמזה מחוץ ללונדון.
האחוזה נבנתה בשנת 1900 מתוכניות של בורי. רוברט החל לאסוף פסלים ורעיונות לעיצוב הגנים בשנות העשרים יחד עם שותפו לחיים ג'ון גרג אלרטון.
המשבר הכלכלי של סוף שנות העשרים, ועלויות מלחמת העולם השנייה הביאו לכך שהאלרטונים לא יכלו להמשיך להחזיק את האחוזה בכוחות עצמם. בשנת 1946 העביר רוברט אלרטון את האחוזה ושטח הפארק לידי אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין כמקום חינוכי ומחקרי.
הגנים הצפוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק מחולק באופן טבעי על ידי נהר סנגמון לאזור צפוני ודרומי. החלק הצפוני כולל את אחוזת אלרטון בעלת 40 החדרים שנבנתה בשנת 1990; גן צרפתי באורך 400 מטרים, וגן פסלים באורך שני קילומטרים הנמתח מערבית לגן הצרפתי.
זמר השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן הפסלים מסתיים בפסל זמר השמש, שפוסל מברונזה על ידי קארל מילס בשנת 1929 והוצב במקומו הנוכחי בשנת 1932. גובהו של הפסל חמישה מטרים ומשקלו טונה[2].
רוברט וג'ון אלרטון ראו את הפסל המקורי לראשונה בנמל מול הארמון הלאומי של סטוקהולם. בעת ביקור בגנו של מילס ראו השניים העתק קטן יותר של הפסל אך ללא ידיים וראש וחשבו כי מידותיו יתאימו לספריית האחוזה. רוברט ביקש ממילס להכין לו העתק של הפסל שבגנו אך שיהיה בעל ראש וזרועות "כמו הפסל שבנמל". מילס ככל הנראה לא הבין את כוונתו של רוברט, כיוון שהוא שלח לשניים העתק בגודל מקורי של הפסל בנמל.
הפסל הועבר למרחק של כשלושה קילומטרים מן האחוזה עצמה לאחר שכשהועמד לצד המבנה, הגיע ראש הפסל לחלון חדר השינה שבקומה השנייה.
הפסל המקורי הוא פרשנותו של מילס לשיר "שיר לשמש" של המשורר השוודי אסיאס טגנר. השיר מתאר את השמש כמלאך שנפל ואינו עולה ללא שיר בכל בוקר. מילס לקח את השיר הנוצרי והוסיף לו אלמנטים מתוך המיתולוגיה היוונית. זמר השמש בגרסתו של מילס הוא אל השמש אפולו והוא מוקף על ידי תשע המוזות.
ג'ון גרג אלרטון, שעיצב את הגן והמבנה שעליו הוצב הפסל, שאב את ההשראה לעיצוב ממקדש השמיים בבייג'ינג.
בשנת 2007 עבר הפסל שיקום בעלות של 39,000 דולרים אמריקאים להסרת כתובות גרפיטי ולשיקום הפטינה של הפסל.[3][4]
מותו של הקנטואר האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלו של אנטואן בורדל מציג את מותו של הקנטאור האחרון כסמל למות הפגניזם. הפסל הועבר לאלרטון בשנת 1929 לאחר שהועבר בטעות ליפן שנתיים לפני כן. הפסל נמצא מערבית לאחוזה בליבו של השטח המיוער. הוא הוגדר כממצא רב הערך ביותר של הפארק.[5] ניתן למצוא את מוטיב מות הקנטאור האחרון בספרות, במוזיקה ובפיסול ברחבי העולם המערבי.
הגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח של כשמונה מאות מטרים מכיל את גני האחוזה. הגנים כוללים מערכת גני פסלים, פרחים ושיחים. במרכז הגנים ניצב העתק קטן של אדם, פסלו של אוגוסט רודן. הפסל המקורי נמצא במכון האמנות של שיקגו. כמו כן ניתן למצוא העתקים של ונוס ושל שלוש הגרציות של אנטוניו קנובה ועוד.
השמורה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקו הדרומי של הפארק נותר כשמורת שטח פתוח כל עוד היה בבעלות האלרטונים. כיום נכבשו בשטח שבילי הליכה המובילים מחניות סביב הפארק אל הנחל. השבילים כולם מסומנים ובחלקם יש אף שלטים המסבירים על חקלאות השיטפונות של מרכז אילינוי. האזור כולל גם 200 מטרים רבועים של אזור ערבה משוקמת. שטח זה שוקם בשנות החמישים של המאה ה-20 וכיום מגיע לבגרות.
טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק מכיל 31 מיני עצים, למעלה מ-1,032 זני פרחים, ו- 154 זני ציפורים ובעלי חיים שונים, חלקם מינים בסכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Fliege, Stu (2002). Tales and trail of Illinois. University of Illinois Press.
- ^ Carl Milles - New York Times
- ^ The News-Gazette (Champaign, Illinois). Sun Singer sculpture removed for restoration. June 16, 2007.
- ^ Herald & Review (Decatur, Illinois). Allerton Park's Sun Singer statue returns to pedestal following restoration July 28, 2007.
- ^ Robert Allerton Park