פביאן פון שלברנדורף
 | |
| לידה |
1 ביולי 1907 האלה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1980 (בגיל 73) ויסבאדן, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
שלזוויג-הולשטיין |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1939 |
| דרגה |
קצין |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | |
  | |
פביאן פון שְלָבְּרֶנדורף (בגרמנית: Fabian von Schlabrendorff; 1 ביולי 1907 – 3 בספטמבר 1980) היה קצין גרמני, עורך דין וחבר בקבוצת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם וקבוצת קשר ה-20 ביולי. נטל חלק חשוב בשני ניסיונות להתנקש באדולף היטלר.
הוא למד משפטים ועסק בעריכת דין. בתחילת מלחמת העולם השנייה התגייס לוורמאכט בדרגת לויטננט. ב-1942 התמנה לשלישו של גנרל הנינג פון טרסקו, שהיה ראש המטה של "קבוצת ארמיות מרכז" בחזית המזרחית. טרסקו הכניס את שלברנדורף לחוג הקצינים המתנגדים להיטלר ופועלים להריגתו. טרסקו תכנן מבצע בשם קוד "ברק" בשיתוף עם קצינים מהאבווהר והוורמאכט בברלין. לשלברנדורף נועד תפקיד ראשי במבצע זה.
מבצע ברק[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרסקו רצה שההתנקשות בהיטלר תיראה כתאונה, כדי שלא יתקבל על הגרמנים באופן שלילי. ב-13 במרץ 1943 היה היטלר אמור לטוס ממפקדתו הקדמית ורוולף ליד ויניצה למפקדה הראשית במאורת הזאב. הוא עמד לעשות חניית ביניים בסמולנסק ולהיפגש עם גינתר פון קלוגה וראשי המפקדים של קבוצת ארמיות מרכז.
שלברנדורף הרכיב שתי פצצות ועשה מהן חבילה שדמתה לשני בקבוקי קוניאק. טרסקו ביקש מקולונל היינץ בראנדט ממטהו של היטלר[1] להעביר את הבקבוקים לידידו הלמוט שטיף, ראש ענף הארגון בוורמאכט[2]. שלבנרדורף הפעיל את המנגנון של פצצת הזמן ומסר את החבילה לברנדט. הם צלצלו לברלין והודיעו כי מבצע "ברק" החל. הסתבר שהמרעום לא פעל. כעבור שעתיים הגיעה תשדורת שגרתית שהיטלר נחת במאורת הזאב. שלבנרדורף צלצל לברלין ומסר מילת צופן המרמזת שההתנקשות נכשלה.
כעת נוצר צורך מיידי לסלק את הפצצה לפני שהיא תתגלה, דבר שיביא לגילוי מהיר ומוות לחבורת הקשר. טרסקו צלצל לבראנדט וביקש ממנו כי יעכב את שליחת החבילה לשטיף היות שנפלה טעות וכי הוא שולח אליו את שלבנרדורף עם החבילה הנכונה. בראנדט לא חשד, ולמחרת טס שלברנדורף למאורת הזאב והחליף את בקבוקי הקוניאק שהביא, בפצצה[3].
שלברנדורף השתתף בניסיון נוסף להתנקש בהיטלר. בערב ה-20 במרץ 1943 נפגש במלון עדן בברלין עם רודולף-כריסטוף פון גרסדורף, ראש הביון במטהו של פון קלוגה שהתנדב לבצע פיגוע התאבדות בהיטלר, ומסר לו שתי פצצות עם מרעום זמן של עשר דקות.
למחרת, ב-21 במרץ 1943, ביקר היטלר בתצוגת נשק שלל בברלין. גרסדורף הפעיל את מרעום הזמן אך היטלר עזב את התצוגה דקות ספורות לאחר שהגיע אליה. לאחר עזיבת היטלר את המקום מיהר גרסדורף אל חדר השירותים ופירק את הפצצה.
קשר ה-20 ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלברנדורף נעצר לאחר התאבדותו של טרסקו עקב כישלון ההתנקשות בחייו של היטלר. הוא עבר ענויים קשים במרתפי הגסטפו אך לא נשבר. לבסוף הוחלט להעמידו בפני בית הדין העממי בראשות השופט-תליין רולנד פרייזלר. נראה היה שגורלו נחרץ למוות.
בבוקר 3 בפברואר 1945, כשהובל שלברנדורף לבית המשפט, ישב פרייזלר בלשכתו והתכונן למשפט. פצצה שהוטלה ממפציץ אמריקאי פגעה בבניין בית המשפט, ופרייזלר נמחץ למוות מקורה שנפלה עליו כשתיק שלברנדורף בידיו.
שלברנדורף הועבר למחנה הריכוז זקסנהאוזן ומשם לפלוסנבירג ולדכאו. ב-25 באפריל 1945 הועבר ביחד עם 140 אסירים פוליטיים למחנה הריכוז נידרדורף בדרום טירול, שם שוחרר על ידי האמריקאים ב-5 במאי 1945.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה חזר שלברנדורף לעסוק בעריכת דין. בשנים 1967–1975 כיהן כשופט בבית הדין לחוקה של גרמניה המערבית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1962
- רוג'ר מורהאוז: ברלין במלחמה: חיים ומוות בבירתו של היטלר, 1945-1939. תרגום: עמנואל לוטם. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012.
- Schlabrendorff, Fabian von, Hilda Simon. The Secret War Against Hitler (Der Widerstand : Dissent and Resistance in the Third Reich), Westview Press, September, 1994. ISBN 0-8133-2190-5
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פביאן פון שלברנדורף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נהרג בפיצוץ ב-20 ביולי 1944 ב"מאורת הזאב"
- ^ הוצא להורג לאחר גילוי קשר ה-20 ביולי
- ^ פרשה זו מופיעה בהתחלת הסרט מבצע ואלקירי (2008)