פבלישרס ויקלי
 | |
| |
| לוגו | |
| תדירות | שבועית |
|---|---|
| סוגה |
הוצאות לאור ביקורות ספרים |
| מו"ל | ג'ו מארי |
| מייסד | פרדריק לייפולדט |
| תאריכי הופעה | 1872–הווה (כ־153 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | ניו יורק |
| תפוצה | 24,000 |
| מדינה | ארצות הברית |
| ISSN | 0000-0019, 2150-4008 |
| https://www.publishersweekly.com/ | |
  | |
פבלישר ויקלי (באנגלית: Publishers Weekly) הוא שבועון אמריקאי המיועד עבור מוציאים לאור, ספרנים וחנויות ספרים. השבועון יצא לאור לראשונה ב-1872, ומאז מדפיס 51 גיליונות בשנה. בתחילת דרכו מותג כ "שבועון הבינלאומי עבור הדפסת ומכירת ספרים", כיום השבועון מתמקד בעיקר בביקורות ספרים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]השבועון נוסד על ידי הביבליוגרף פרדריק לייפולדט בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, ובמהלך שנותיו הראשונות שינה לייפולדט את שם השבועון מספר פעמים עד שקבע בסוף את השם "פבלישרס ויקלי". השבועון, שהיה מיועד עבור מוכרי ספרים, היה מציע אוסף ספרים שהוצאו לאור לאחרונה בנוסף למידע לגביהם. המידע נאסף מהוצאות לאור וממקורות שונים שאסף לייפולדט. עד 1876, 90% מכלל מוכרי הספרים בארצות הברית צרכו את השבועון בקביעות.
בשנת 1878, מכר לייפולדט את פבלישרס ויקלי לחברו ריצ'רד רוג'רס באוקר, על מנת לפנות זמן לעיסוקיו הביבליוגרפיים.[2] אוגוסטה גאריג לייפולדט, אשתו של פרדריק לייפולדט, המשיכה לעבוד בשבועון למשך 30 שנה נוספות.[3] בסופו של דבר השבועון התרחב והחל להדפיס גם כתבות ומאמרים.[4]
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1912, החלו פבלישרס ויקלי לפרסם רשימות רבי מכר אותם קבעו העורכים, בדומה לרשימת רבי המכר ב"בוקמן"(אנ'). תחילה הייתה רשימת רבי מכר אחת, אך ב-1917 כאשר גדל עניין קהל הקוראים בספרי עיון, החל השבועון לפרסם רשימה אחת לספרות ואחת לעיון.[4][5]
למשך מרבית המאה ה-20, פבלישרס ויקלי נוהל על ידי פרדריק גרשום מלכר (1879–1963), שהיה העורך והעורך-שותף של פבלישרס ויקלי ויו"ר ההוצאה לאור של השבועון, ר.ר. באוקר, במשך 45 שנים.[6]
במהלך עבודתו בפבלישרס ויקלי, החל מלכר ליצור טור קבוע בשבועון, ומספר גליונות המוקדשים אך ורק לספרי ילדים.[7] בשנת 1919, הוא חבר לפרנקלין ק. מת'יוס, ספרן בתנועת הצופים האמריקאי, ולאן קרול מור, ספרנית בספרייה הציבורית של ניו יורק, בכדי ליצור את "שבוע ספרי הילדים".[6]
כאשר באוקר נפטר בשנת 1933, מלכר הפך לנשיא החברה; הוא התפטר בשנת 1959 על מנת להתמנות ליו"ר הדירקטוריון.[4][8]
בשנת 1943, החל פבלישרס ויקלי להעניק את פרס קארי-תומאס עבור יצירתיות בתחום ההוצאה לאור, על שמם של מת'יו קארי וישעיה תומאס.[9]
למשך זמן רב, פבלישרס ויקלי היו בבעלות המוציא לאור ר.ר. באוקר. כאשר ריד פבלישינג רכשה את באוקר מידי זירוקס בשנת 1985, היא העבירה את ניהול פבלישרס ויקלי ל "קאהנרס הוצאה לאור", חברת הוצאה לאור שנוסדה על ידי נורמן קאהנרס, אותה רכשה ריד פאבלישינג בשנת 1977.
המיזוג של ריד עם חברת אלסוויר ההולנדית בשנת 1993 הוביל לקיצוצים רבים בקאהנרס על רקע המהומה שנוצרה על ידי המיזוג. נורה רולינסון, עורכת במגזינים אחרים תחת ריד פבלישינג, התמנתה לעורכת הראשית של פבלישרס ויקלי בשנת 1992, תפקיד בו כיהנה עד שנת 2005.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005, עבר המגזין לניהולה של עורכת ראשית חדשה, מבקרת הספרים הוותיקה שרה נלסון, הידועה על טורים שכתבה בניו יורק פוסט ובניו יורק אובזרוור.[10] נלסון החלה לחדש את השבועון בהוספת כתבות שונות ושינוי העיצוב הגרפי, עבודה שהופקדה בידי המעצב הגרפי ז'אן-קלוד סוארס. המעבר ללוגו מופשט של ראשי תיבות שינה למעשה את שם המגזין ל-"PW", השם ששימש כבר זמן רב ככינוי לשבועון בתעשיית הספרים.[1]
היא גם הציגה את פרסי קוויל, 19 קטגוריות לספרים עם מועמדים שנבחרו על ידי ועדה של 6,000 ספרנים ומוכרי ספרים. הזוכים עצמם נבחרו על ידי קהל הקוראים, שיכול היה להצביע בחנויות בורדרס(אנ') או באינטרנט באתר הפרס. ריד פבלישינג ביטלה את פרסי קוויל בשנת 2008.[11]
השנים בהן כיהנה נלסון התאפיינו כסערה בתוך התעשייה, כמו גם כמגמה מתמשכת של המעטת כתיבה רצינית עבור כתיבה בסגנון תרבות הפופ. פבלישרס ויקלי נהנו ממונופול כמעט מוחלט בעשורים האחרונים, אך כעת ישנם מתחרים רבים, ממגזינים שונים ועד אתרי אינטרנט.[12]
בשנת 2008, כשההכנסות מפרסום החלו לרדת, חיפשה ריד פבלישינג כיוון חדש. בינואר 2009, שרה נלסון פוטרה יחד עם העורכת הראשית דייזי מרילס, שעבדה בשבועון במשך 40 שנה. בריאן קני, שעבד בעורך של מגזינים אחרים תחת ריד, נכנס לתפקידו כמנהל עריכה.[13]
באפריל 2010, ג'ורג' וו. סלוויק ג'וניור, מוציא לאור לשעבר בפבלישרס ויקלי, רכש את השבועון מחברת ריד פבלישינג.[1]
פבלישרס ויקלי מתחזקת ארכיון מקוון של ביקורות ספרים החל מינואר 1991 ועד היום.[14] המאמרים המוקדמים ביותר שנשתמרו בארכיון המקוון מתוארכים לגיליון מנובמבר 1995. ב-10 במאי 2010 חשף השבועון אתר אינטרנט מחודש.[1]
טורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סופרים וקוראים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנושאים בהם עוסקים בשבועון הן בעיקרן: הוצאה לאור, מכירת ספרים, שיווק, מרצ'נדייזינג וחדשות סחר על חברות ספרים, בנוסף על טורים קבועים וראיונות עם סופרים, בעלי זכויות יוצרים ומוציאים לאור. השבועון משווק לכל המעורבים בכתיבה, הפקה, שיווק ומכירה של סיפורים בכל פורמט, בין בכתב בין באלקטרוני. המגזין מדפיס ארבעה גיליונות מיוחדים בשנה בהן יש מספר רב של דפים: הכרזות האביב למבוגרים, הכרזות הסתיו למבוגרים, הכרזות האביב לילדים והכרזות הסתיו לילדים.[1]
ביקורות ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדור ביקורות הספרים של פבלישרס ויקלי נוסף בתחילת שנות ה-40 וחשיבותו גדלה במהלך המאה ה-20 ועד ימינו. כיום המדור מדפיס 9,000 ביקורות על ספרים חדשים טרם יציאתם לאור מדי שנה, במגוון רחב של ז'אנרים, ספרי שמע וספרים אלקטרוניים. בארכיון הדיגיטלי באתר האינטרנט נשמרו כ-200,000 ביקורות. ביקורות על ספרים נכתבות בשבועון בין חודשיים לארבעה חודשים טרם יציאתם. ועד 2014, כאשר פבלישרס ויקלי השיקו אתר אינטרנט לספרים בהוצאה עצמית, על ספרים שראו אור לא נכתבו ביקורות כלל.[15]
הביקורות בשבועון הן אנונימיות וקצרות למדי, אך לא נדיר שחצי מהשבועון הוא ביקורות ספרים. המבקרים הם לרוב סופרים או מומחים לספרות הנבחרים על ידי אוסף מעורכי השבועון.
ג'נביב סטוטפורד, שעבדה כעורכת טורי ביקורות הספרים העיוניים, הצטרפה לצוות פבלישרס ויקלי בשנת 1975. במהלך 23 השנים בהן עבדה סטוטפורד עם פבלישרס ויקלי, גדלה כמות ביקורות הספרים מממוצע של 3,800 כותרים בשנה בשנות ה-70 ליותר מ-6,500 כותרים בשנת 1997. היא פרשה מעבודתה בשנת 1998.[1][16]
פבלישרס ויקלי מפיצים את הביקורות שלהם למגוון חנויות ספרים אינטרנטיות כגון אמזון, Apple Books, פאוול'ס ספרים, Books-a-Million ואתרים נוספים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פבלישרס ויקלי (באנגלית)- פבלישרס ויקלי בגרסתו הדיגיטלית החל מ-1873 (באנגלית).
- BookLife, אתר הביקורות הרשמי של השבועון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Book Reviews, Bestselling Books & Publishing Business News | Publishers Weekly, PublishersWeekly.com (באנגלית)
- ^ Beswick, Jay W, The Work of Frederick Leypoldt, Bibliographer and Publisher. (באנגלית)
- ^ Michael Coffey |, The Recent Change Makers at ‘Publishers Weekly’, PublishersWeekly.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 John Baker Interview with Don Swaim, web.archive.org, 2007-03-12 (באנגלית)
- ^ Hackett, Alice P., 50 Years of Best Sellers and How They Grew: 1895–1945, R. R. Bowker. (באנגלית)
- ^ 1 2 Miller, Marilyn Lea, Pioneers and Leaders in Library Services to Youth: a Biographical Dictionary, Libraries Unlimited, 2003. (באנגלית)
- ^ Hansen, Harry, Frederic G. Melcher: Friendly Reminiscences of a Half Century Among Books and Bookmen, The Book Publishers' Bureau: Mildred Smith, 1945, עמ' 24–28. (באנגלית)
- ^ Frederic G. Melcher: Dean of American Publishing, web.archive.org, 2009-08-21 (באנגלית)
- ^ Books: Publishers' Oscar - TIME, web.archive.org, 2012-12-07 (באנגלית)
- ^ Motoko Rich, Top Editor at Publishers Weekly Is Laid Off - ArtsBeat Blog - NYTimes.com, ניו יורק טיימס, 26 בינואר 2009 (באנגלית)
- ^ Quill Awards are ended, ניו יורק טיימס, 2008 (באנגלית)
- ^ Edward Waytt, The Wind of Change Are Felt at Publishers Weekly, ניו יורק טיימס (באנגלית)
- ^ Book Reviews, Bestselling Books & Publishing Business News | Publishers Weekly, PublishersWeekly.com (באנגלית)
- ^ Book Reviews, Bestselling Books & Publishing Business News | Publishers Weekly, PublishersWeekly.com (באנגלית)
- ^ BookLife: PW book reviews, booklife.com (באנגלית)
- ^ PW: Stuttaford Retires From 'PW', PublishersWeekly.com (באנגלית)