פגיעה מוחית בעקבות טראומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פגיעה מוחית בעקבות טראומה
Traumatic brain injury
תחום נוירוכירורגיה, רפואת ילדים
גורמי סיכון גיל מבוגר, שימוש לרעה בסמים
אבחון בדיקה נוירולוגית, דימות רפואי
טיפול פסיכותרפיה התנהגותית, קלינאות תקשורת
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 433855 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D000070642
סיווגים
ICD-10 S06 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 NA07 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פגיעה מוחית בעקבות טראומהאנגלית: Traumatic Brain Injury; בראשי תיבות: TBI) היא פגיעה מוחית שמקורה בחבלה או בזעזוע לראש, שעלולה להיות בעלת השלכות תפקודיות. קיימות דרגות חומרה שונות לחבלת ראש החל מפגיעה מוחית קלה [mTBI / זעזוע מוח], לפגיעה בינונית, ופגיעה מוחית טראומטית קשה (פגיעת ראש סגורה או חבלה חודרנית). פגיעה מוחית יכולה לגרום לסימפטומים גופניים, קוגניטיביים, חברתיים, רגשיים והתנהגותיים, והפרוגנוזה שלה יכולה לנוע בין החלמה מלאה לנכות קבועה או מוות.[1]

הסיבות יכולות לכלול נפילות, תאונת דרכים, ספורט, מקרי אלימות קשים, ועוד.[1] טראומה מוחית מתרחשת כתוצאה מחבלת האצה-האטה פתאומית בתוך הגולגולת או על ידי שילוב מורכב של תנועה ופגיעה פתאומית. בנוסף לנזק שנגרם בעת הפציעה, מגוון תהליכים שנוצרים בעקבות הפציעה עלולים לגרום לפציעה נוספת. תהליכים אלה עשויים לכלול שינויים בזרימת הדם והחמצן למוח (היפוקסיה) ולחץ תוך-גולגולתי. חלק מטכניקות ההדמיה המשמשות לאבחון כוללות טומוגרפיה ממוחשבת של הראש (CT) ודימות תהודה מגנטית (MRI).

בהתאם לפגיעה, הטיפול הנדרש עשוי להיות מינימלי, או עשוי לכלול התערבויות כגון תרופות או ניתוח חירום.[1] תהליך השיקום עשוי לכלול פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, טיפול בגישה ההוליסטית (אנ') (Recreational Therapy), ריפוי בעיסוק, ותרגולי עיניים (אנ') (Vision Therapy). תוכניות טיפול תעסוקתיות ושירותי תמיכה בקהילה עשויים גם הם להיות חלק מתהליך השיקום.

התופעה מקיפה 50 מיליון איש מדי שנה ברחבי העולם וכ-40 אלף איש בישראל ומהווה גורם ראשוני למוות או נכות קשה בקרב אוכלוסייה צעירה. מבין המאושפזים במחלקות הטראומה כנפגעי ראש ומוח, רובם כתוצאה מתאונות דרכים וחלקם מנפילה מגובה. 24.2% סבלו מפגיעת ראש בכלל ו-7.3% מפגיעה מוחית קשה.[2]

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים תלויים בסוג הפגיעה (פגיעה מוחית אקסונלית דיפוזית או פגיעה מוקדית שמשמעותה פגיעה במקום מסוים במוח), ובחלק המוח המושפע מהפגיעה.[3] למשל, חוסר הכרה נוטה להימשך זמן רב יותר עבור אנשים עם פגיעה מוחית בצד שמאל של המוח, מאשר עבור אלה עם פגיעה בצד ימין.[4] הסימפטומים תלויים גם בחומרת הפגיעה. אדם עם פגיעה מוחית טראומטית קלה עשוי לסבול מכאבי ראש, הקאות, בחילות, חוסר קואורדינציה מוטורית, סחרחורת, קושי בשיווי משקל,[5] ראייה מטושטשת או עייפות בעיניים, טנטון, טעם רע בפה, פרכוסים, לתרגיה או שינויים בדפוסי השינה. הסימפטומים גם עשויים לחול על אנשים עם פגיעה בינונית וקשה.[6]

תסמינים ארוכי טווח נפוצים של פגיעה בינונית עד קשה הם שינויים בהתנהגות חברתית הולמת, ליקויים בשיפוט החברתי, ושינויים קוגניטיביים, במיוחד בעיות עם קשב מתמשך, מהירות עיבוד מידע, וליקוי בתפקודים הניהוליים. אלקסיתימיה מתרחשת ב-60.9% מהמקרים.[7] בנוסף, פגיעה ביכולת לאמפתיה מתרחשת ב-64.4% מהמקרים.[7] לליקויים קוגניטיביים השלכות ארוכות טווח על חיי היום-יום של אנשים עם TBI בינונית עד חמורה, אך לרוב ניתן לשקם אותם עם תוכניות מתאימות.[8]

במצבים בהם פגיעה מוחית טראומטית מוגדרת כפגיעה קשה, היא עלולה להוביל ללחץ תוך-גולגולתי הולך ומתגבר ואף להסתיים במוות.[9] במצבים אלו התסמינים המקדימים כוללים: דופק איטי, דיכוי נשימתי, לחץ דם גבוה ושיתוק או חולשה בצד אחד של הגוף וכן פגיעות קוגניטיביות המשנות לחלוטין את היכולת התפקודית של האדם הפעיל. אניסוקוריה היא סממן של פגיעת TBI חמורה.[10]

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעת פגיעות מוחיות מתמקדת בדרכי מזעור של הפגיעות האלה בחיי היומיום. ישנן רמות שונות של מניעה: ראשונית (או ראשונה), שניונית (או שנייה) ושלישונית (או שלישית).[11]

מטרת המניעה הראשונית היא להפסיק את התרחשות הפגיעה המוחית מלכתחילה על ידי הפחתת סיכון החשיפה לפגיעה. דוגמה למניעה ראשונית היא לימוד אתלטים על טכניקות של תיקול וניגוח כדי למנוע TBI בזמן משחק פוטבול.[11] דוגמאות נוספות למניעה ראשונית הם שימוש בחגורת בטיחות, מושבי בטיחות[1], או קסדות אופנוע.[12] אם לאדם כבר יש פגיעה מוחית, מניעה שניונית משמשת לשמירה על המצב ללא הידרדרות נוספת. דוגמה למניעה שניונית היא אבחון על-ידי רופא במקרה של זעזוע מוח אחרי פגיעה בראש.[11]

הרמה האחרונה של מניעה היא שלישונית אשר משמשת להפחתת ההשפעות של פגיעה מוחית. למרכזים לבקרת מחלות ומניעתן יש הנחיות שנוגעות לפגיעות מוחיות קלות אצל ילדים, שכוללות 10 המלצות שקשורות לאבחון; פרוגנוזה וניהול/טיפול אצל ילדים. ההנחיות האלה הן דוגמאות למניעה שלישונית. חלק מן ההמלצות כוללות מנוחה, סיוע עם מטלות בית הספר (מתן זמן נוסף), ושיטות שונות לשינה תקינה.[11]

תוכניות למניעת פגיעות מוחיות משתמשות בדר"כ במודל שנקרא 6-E כדי לוודא שכל מה שאפשר לעשות כדי למנוע את הפגיעות האלה אכן מבוצע. ששת ה-E מתייחסים לחינוך, הנדסה, אכיפה, עידוד, הגינות, והערכה. כשכל ששנת החלקים האלה עובדים יחד, אפשר למנוע כמות גדולה יותר של פגיעות מוחיות.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Get the Facts About TBI | Concussion | Traumatic Brain Injury | CDC Injury Center, www.cdc.gov, ‏21 במרץ 2022 (באנגלית)
  2. ^ ג'ני מוסקוביץ-ברקאי, עדי גבעון, פגיעות טראומה בישראל 2010–2015: נתונים מרישום הטראומה ב-19 מרכזים רפואיים בישראל, מכון גרטנר
  3. ^ Textbook of traumatic brain injury, 1st ed, Washington, DC: American Psychiatric Pub, 2005, עמ' 63–65, מסת"ב 1-58562-105-6
  4. ^ Neuropsychological assessment, 4th ed, Oxford: Oxford University Press, 2004, עמ' 62-158, מסת"ב 0-19-511121-4
  5. ^ D. Kushner, Mild traumatic brain injury: toward understanding manifestations and treatment, Archives of Internal Medicine 158, 1998, עמ' 1617–1624 doi: 10.1001/archinte.158.15.1617
  6. ^ Traumatic Brain Injury Information Page: National Institute of Neurological Disorders and Stroke (NINDS), web.archive.org, ‏3 בדצמבר 2016
  7. ^ 1 2 Claire Williams, Rodger Ll. Wood, Alexithymia and emotional empathy following traumatic brain injury, Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology 32, 18 בפברואר 2010, עמ' 259–267 doi: 10.1080/13803390902976940
  8. ^ Jennie Ponsford, Kristy Draper, Michael Schönberger, Functional outcome 10 years after traumatic brain injury: Its relationship with demographic, injury severity, and cognitive and emotional status, Journal of the International Neuropsychological Society 14, מרץ 2008, עמ' 233–242 doi: 10.1017/S1355617708080272
  9. ^ Brain injury, Boston: Kluwer Academic Publishers, 2001, מסת"ב 978-0-7923-7532-6
  10. ^ Jamshid Ghajar, Traumatic brain injury, The Lancet 356, 9 בספטמבר 2000, עמ' 923–929 doi: 10.1016/S0140-6736(00)02689-1
  11. ^ 1 2 3 4 5 מניעת פגיעוֺת מוחיות, באתר Frontiers for Young Minds
  12. ^ B. C. Liu, R. Ivers, R. Norton, S. Boufous, S. Blows, S. K. Lo, Helmets for preventing injury in motorcycle riders, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2008-01-23, עמ' CD004333 doi: 10.1002/14651858.CD004333.pub3

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.