פגיעות ברגשי דת ומסורת
פגיעות ברגשי דת ומסורת הוא חלק בחוק העונשין המגן על אנשים דתיים ומסורות-דתיות מפגיעה ברגשות, עלבון, הפרעה לפולחן, ביזוי, ומתן הטבות לשם המרת דת.
קובץ החוקים על פגיעות ברגשי דת ומסורת מקובץ בסימן ז' של פרק ח' של חוק העונשין, והוא מתמצת את הדין הפלילי בישראל בנוגע ליחסי דת ומדינה.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור החוק כנגד פגיעה ברגשות דת הוא בפרעות תרפ"ט, כיוון שהנציב העליון חשש כי היו לפרעות רקע דתי, והוא הזדרז להתקין את "פקודת הנאצה (גידוף דת)"[1].
לאורך השנים, קרו מספר פרשיות בהן הייתה מחלוקת סביב הסעיפים הללו, כמו העתירות לבג"ץ כנגד מצעד הגאווה, מעצרו של הנהג שגרם למהומות באוקטובר 2008 בעכו ומעצרה של מפיצת כרוז החזיר טטיאנה סוסקין[2].
כמו כן, נשמעו קולות הקוראים לבטל את החוק בשל פגיעה בחופש הביטוי או להוסיף תוספות לחוק כדי להגן על אמונות דתיות שונות[3].
לצד הפרשיות השנויות במחלוקת, היו גם מקרים של "עלבון דת" שלא זכו לביקורות רבות ומחלוקות כמו ההחלטה לאסור את משליכי החזיר למסגד חסן בק ביפו[4].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שחר גולדמן, ערן טמיר, מרדכי קרמניצר, רגשות דתיים, חופש הביטוי והמשפט הפלילי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוק העונשין מתוך ויקיציטוט.
- מאמר בעל "חופש הביטוי ופגיעה ברגשות דתיים " מאת ד"ר יעקוב בן-שמש באתר "חופש".
- הצעה לביטול האיסור הפלילי על פגיעה ברגשות דתיים, מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
