פגיעות ברגשי דת ומסורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פגיעות ברגשי דת ומסורת הוא חלק בחוק העונשין האוסר על פגיעה ברגשות, עלבון, הפרעה לפולחן או ביזוי של מסורות-דתיות, ועל מתן הטבות לשם המרת דת.

קובץ החוקים על פגיעות ברגשי דת ומסורת מקובץ בסימן ז' של פרק ח' של חוק העונשין, והוא מתמצת את הדין הפלילי בישראל בנוגע ליחסי דת ומדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור החוק כנגד פגיעה ברגשות דת הוא בפרעות תרפ"ט, כיוון שהנציב העליון חשש כי היו לפרעות רקע דתי, והוא הזדרז להתקין את "פקודת הנאצה (גידוף דת)"[1].

לאורך השנים, קרו מספר פרשיות בהן הייתה מחלוקת סביב הסעיפים הללו, כמו העתירות לבג"ץ כנגד מצעד הגאווה, מעצרו של הנהג שגרם למהומות באוקטובר 2008 בעכו ומעצרה של מפיצת כרוז החזיר טטיאנה סוסקין[2].

כמו כן, נשמעו קולות הקוראים לבטל את החוק בשל פגיעה בחופש הביטוי או להוסיף תוספות לחוק כדי להגן על אמונות דתיות שונות[3].

לצד הפרשיות השנויות במחלוקת, היו גם מקרים של "עלבון דת" שלא זכו לביקורות רבות ומחלוקות כמו ההחלטה לאסור את משליכי החזיר למסגד חסן בק ביפו[4].

תמצית החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אוסר על הפרעה לקיום טקסים ופולחן דתי במטרה לבזותם. על הורס, נזק או חילל של מקום פולחן, או כל עצם מקודש לקהל אנשים. על כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה, הפרעה לטקסי קבורה או התייחסות לגופת מת שלא כדין.

כמוכן, החוק אוסר פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים והשמעתם בציבורי של אמירות שמטרתם לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים של איש.

ולבסוף החוק אוסר לקבל או לתת כסף או טובות הנאה תמורת המרת דת או שכנוע של אחר להמיר את דתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]